בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח נציב תלונות הציבור נגד שופטים

עלייה בתלונות על שופטים, אך רק 89 מתוך 968 הפניות נמצאו מוצדקות

אחת התלונות עסקה בדיין שבתו וחתנו הופיע בפניו, בעוד אחרת נגעה לשופטת שלא דחתה דיון למרות מצב רפואי של בעל עניין שלבסוף מת

22תגובות

הדו"ח השנתי של נציב תלונות הציבור נגד שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שפורסם היום (שלישי), חושף עלייה של כ-12% במספר התלונות שהוגשו ב-2011, עם 968 תלונות, לעומת 866 שנה קודם לכן. עוד מגלה הדו"ח כי מתוך התלונות שהתבררו, 89 נמצאו מוצדקות, לעומת 116 שנה קודם לכן.

אחת התלונות שנמצאו מוצדקות עסקה בבתו של דיין באחד מבתי הדין הרבניים, שביחד עם חתנו נהגו להופיע בפניו בעשרות תיקים. בחלק מהתיקים החליט הדיין להעביר את הדיון להרכב אחר, ובתיקים האחרים נתן החלטה לגופה. באחד התיקים שבהם הדיין סידר גט לבני זוג התברר, כי בתו של הדיין ייצגה את האשה, ערכה את הסכם הגירושין והופיעה בפני אביה הדיין ולא חתנו, כפי שנרשם בפרוטוקול.

השופט בדימוס גולדברג, שקיבל תלונה בנושא, קבע כי הוא מוכן לקבל כי בכל עשרות התיקים שבהם הופיעו הבת או החתן בפני הדיין לא היה צורך להכריע בדיון משפטי בו עליו להכריע בין שני הצדדים ועניינם היה ירושה או סידור גט בהסכמה. אולם לדבריו, הדיין עיוות את סדרי בית הדין כשנתן יד לבתו ולחתנו לקבוע כי התיקים יישמעו בפניו. "היתה כאן העדפה ברורה על פני עורכי דין אחרים, שאין בכוחם לקבוע לאיזה דיין ינותב תיק שהגישו, ולו רק לצורך אישור הסכם גירושין או קבלת צו ירושה. כמות התיקים בהם מדובר מלמדת על שיטה פסולה שראוי היה כי הדיין לא ייתן לה יד... התנהגותו והתנהלותו חריגות ביותר ואינן עולות בקנה אחד עם כללי אתיקה המחייבים שופטים ודיינים".

מיכל פתאל

עוד עולה מהדו"ח השנתי כי חלה ירידה במספר ובשיעור התלונות המוצדקות על בתי המשפט לענייני משפחה בהשוואה ל-2010. בעוד בשנת 2010 32% מהתלונות המוצדקות היו על שופטי משפחה, הרי שבשנה שעברה ירד שיעור התלונות המוצדקות נגד בית המשפט למשפחה ל-10%. 30% מהתלונות המוצדקות היו על ליקויים בניהול המשפט, 28% על התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטות ופסקי דין ו-24% על התנהגות בלתי ראויה באולם הדיונים, ובכלל זה הפעלת לחץ להסכים להצעת פשרה שהציע השופט.

רוב התלונות המוצדקות (46%) היו על בתי משפט שלום, ובכלל זה בית המשפט לתביעות קטנות, בתי המשפט לנוער, בית המשפט לתעבורה ובית המשפט לעניינים מקומיים. 16% מהתלונות המוצדקות נגעו לבתי הדין הרבניים, 12.5% על בתי הדין לעבודה, ואחוז זהה לבתי משפט מחוזיים. 10% אחוז מהתלונות המוצדקות היו על בתי המשפט לענייני משפחה, ואילו שתי תלונות מוצדקות נמצאו נגד שופטים בבית המשפט העליון.

בדברי המבוא לדו"ח, כותב הנציב גולדברג כי מיעוט מקרב השופטים "מקלקל את השורה", בכל הנוגע לשמירת תדמיתה של מערכת השפיטה. "לא אחת נעוצה התנהגות בלתי ראויה של שופט בהתנשאות חסרת טעם, בחוסר רגישות, בהפעלת לחץ על הצדדים להתפשר, ובאי הטמעת הרעיון, כי לא די בכך ששופט יהיה ניטרלי, עליו גם לשדר ניטראליות".

השופט צעק כי לא קיבלו את עמדתו

בין התלונות המוצדקות על התנהלות שופטים, הביא גולדברג תלונה בה אחד מבעלי הדין קבל כי שופטת הפעילה עליו לחץ רב ובלתי סביר במשך כשעתיים כדי שיסכים לדחות תביעה שהגיש, מבלי שהדברים מצאו ביטוי בפרוטוקול. בהחלטתו קבע גולדברג כי ניסיון שעושה בית המשפט לסיים דיון בהסכמה חייב להיות תחום בזמן סביר, אחרת עלול הניסיון להיראות ככפיית הצעת ההסדר על הצדדים שלא מרצונם.

במקרה נוסף עורך דין התלונן כי במהלך דיון החל שופט לצעוק עליו לאחר שסירב לוותר על עדותו של אחד מעדי התביעה, תוך שהוא מכה על הדוכן. הנציב קבע כי הרמת קול ודפיקה על הדוכן מצד שופט אינן ראויות לשמש אמצעי שכנוע. "ניכר מהתנהגות זו... כי השופט יצא מגדרו נוכח אי הסכמתם של המתלוננים לקבל את הצעתו לוותר על עד התביעה", כתב גולדברג.

בין התלונות שנמצאו מוצדקות בשנה שעברה ישנה גם תלונה נגד שופטים של בית המשפט העליון, שנגעה לליקוי בניהול המשפט. באותו מקרה, נתן בית המשפט העליון פסק דין על דרך פשרה במסגרת הליך ערעור, מבלי שקוימה התקנה שמחייבת כל מי שהיה צד להליך המקורי, להיות גם משיב בהליך הערעור.

בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון לפני מתן פסק הדין על דרך הפשרה, היה בית המשפט העליון מודע לכך שלא כל בעלי הדין בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי צורפו כבעלי דין בערעור, אך לא היה מודע לכך שבעלי הדין שלא צורפו לערעור עלולים להיפגע מפסק דינו.

מיכל פתאל

במקרה נוסף התלוננו בני משפחה אחת כי הגישו בקשה לדחיית מועד דיון שנקבע, לאור מצבו הרפואי הקשה של אבי המשפחה, שנגדו התנהל הליך בבית המשפט. לבקשה צורפו אישורים שונים שהעידו על מצבו, אך השופטת קבעה שאין כל סיבה לדחיית הדיון והבקשה נדחתה. אבי המשפחה מת ימים אחדים לפני מועד הדיון. גולדברג קבע כי השאלה אם ראוי היה לדחות את הדיון היא עניין שבשיקול דעת של השופטת, שבו אינו מתערב. אלא שלהשקפתו, כשהנימוק בבקשת הדחייה היה מצבו הקשה של אבי המשפחה, שהיה על ערש דווי, לא היה ניתן להסתפק באמירה סתמית בהחלטה על היעדר סיבה לדחיית הדיון, והתחייב הסבר קצר לכך.

עיכובים ממושכים בפרסום החלטות

הדו"ח השנתי של נציב תלונות הציבור על שופטים התייחס גם לעיכוב הליכים משפטיים שלא כדין. באחד המקרים, מצא גולדברג תלונה מוצדקת נגד שופטת שפרשה מכס השיפוט מבלי שנתנה פסק דין בתיק שהתנהל בפניה. בירור של הניצב העלה כי מאז הגשת סיכומי התשובה לסיכומי הנתבע (כלומר, המועד בו התיק היה בשל לכתיבת פסק דין, ת.ז) עמדו לרשות השופטת עשרה חודשים לכתוב פסק דין בתיק. לתקופה זאת יש להוסיף שלושה חודשים נוספים, שבהם שופט יכול להמשיך ולכתוב פסקי דין לאחר פרישתו, כך שהתקופה שהסתכמה לכתיבת פסק דין עמדה על למעלה משנה.

גודלברג קבע כי תקופה זו היתה ארוכה דיה כדי לתת בה את פסק הדין, אפילו היה בדבר כרוך במאמץ. "חובה היה על השופטת לשקול, כי אם לא תתן פסק דין, אז קיים חשש שהדיונים בתיק, שהוגש בשנת 2006, ירדו לטימיון, והדיון יחל מחדש בפני שופט אחר, על כל עינוי הדין וההוצאות הכרוכות בכך". גולדברג הוסיף: "תוצאה זו הינה בלתי נסבלת. שופט אינו רשאי להשיל מעצמו את חובתו לסיים את שלושת החודשים שלאחר הפרישה בלי להשאיר אחריו תיקים למתן פסקי דין. עליו למלא חובה זו כלפי בעלי הדין והציבור, בלי לחסוך מאמץ".

אחת התלונות המוצדקות נגד שופטי בית משפט לענייני משפחה, נגעה לשופטת שעיכבה במשך חודש החלטה בבקשה דחופה שהגישה אם - מתן טיפול פסיכולוגי לילדיה הקטינים, בהיעדר הסכמתו של האב. את העיכוב הסבירה שופטת בצורך שהיה לה להשלים את פיגורי העבר במקביל לעבודתה השוטפת. גולדברג ציין כי אינו מוצא בתגובת השופטת הסבר מספק לכך שנדרשו לה כארבעה שבועות למתן החלטה בבקשה וזו ניתנה רק לאחר הגשת התלונה.

במקרה אחר, שופט התעכב במתן פסק דין, והצדדים פנו אליו מספר פעמים בבקשות למתן פסק דין. באחת הבקשות, קבע השופט כי פסק הדין נכתב והוא יישלח לצדדים בימים הקרובים. אולם מאז ההחלטה חלפו חמישה חודשים ופסק הדין לא ניתן. גולדברג קבע כי לא היתה הצדקה לעכב את פסק הדין משך כשנתיים ושמונה חודשים לאחר הגשת אחרון הסיכומים בתיק.

גולדברג התייחס היום לטענה כי הוא מקשה יתר על המידה בביקורתו על שופטים. "אני מודה באשמה. ההתחשבות היא מעל לגבול. אני מתחשב בטענות, בנסיבות, אך התחשבות יתר לא תורמת למטרה לשמה אני ממלא את תפקידי", אמר.

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, התייחס לדו"ח הנציב: "נציב תלונות הציבור על שופטים מסייע בשמירה על כללי האתיקה לשופטים וממצאי הדו"ח השנה משקפים את העובדה שמרבית השופטים מקפידים על הקוד ההתנהגותי המחייב כל שופט ושופטת בישראל. זאת, על אף האחריות הרבה המוטלת על השופטים, ולמרות שהעומס עליהם הוא מן הכבדים במדינות המערב"

גרוניס הוסיף כי "אין זה סוד שמערכת בתי המשפט מתמודדת עם אילוצים תקציביים וקשיים שנובעים מחוסר בכח אדם ובמשאבים. כל אלה משליכים על עבודת השופטים, שעושים מלאכתם נאמנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו