פרידה מריבלין

ביטל את זכות התביעה בשל "חיים בעוולה"

פסק הדין שהקריא השופט ריבלין לפני פרישתו קובע שילד שניזוק בלידה אינו זכאי לתבוע פיצויים על בסיס הרעיון שטוב מותו מחייו

תומר זרחין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תומר זרחין

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, הקריא היום (שני) את פסק הדין האחרון לפני צאתו לגמלאות. ריבלין בחר בטקס הפרישה בפסק דין המבטל את זכותו של אדם בעלם מוגבלות מלידה לתבוע פיצויים מהצוות הרפואי, שבדק את אמו לקראת או במהלך ההריון. עד כה, היה זכאי יילוד שנולד בעוולה לתבוע פיצויים בשל רשלנות רפואית, נוכח הטענה שטוב מותו מחייו.

ריבלין ושישה שופטים נוספים קבעו בפסק הדין כי תביעה בשל "חיים בעוולה" לוקה לא רק בקשיים משפטיים, אלא גם בקשיים עקרוניים וערכיים. לדבריהם, הגדרת החיים כ"נזק", גם אם מדובר בחיים תחת מוגבלות, והקביעה כי היה מוטב לאדם שלא היה נולד כלל, אוצרת בחובה פגיעה אסורה בתפיסה שלפיה לחיים יש ערך שאינו מתבטל בשל קיומו של מום או קיומה של מגבלה. הגדרה זו אינה מוסרית ואינה אפשרית, קבעו.

לצד זה, הרחיבו השופטים את עילת התביעה שעומדת לרשות ההורים בגין "הולדה בעוולה", באופן שיאפשר להם לקבל פיצוי שיכסה את הוצאות גידולו של הילד וסיפוק צרכיו למשך כל חייו. ההורים יהיו רשאים לתבוע סכום הקרוב לזה שעד כה היה זכאי לו הילד.

אליעזר ריבלין: השופט שהגן על חופש הביטוי

בשלושת החודשים הקרובים ישלים ריבלין את כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנו. השופט, שסיים את כהונתו בגיל 70, נחשב יותר מכל למזוהה עם הגנה על חופש הביטוי. את הקריירה השיפוטית שלו התחיל כשופט תעבורה ב-1976. הוא העפיל לבית המשפט העליון, שם כיהן בשנים האחרונות כמשנה לנשיא, והיה אמון על פסקי דין מנחים בתחום חופש הביטוי וחופש העיתונות, שהאחרון שבהם הוא פסק דינו בערעור שאותו הגישה אילנה דיין נגד סרן ר'.

בתחום נוסף המזוהה עמו - דיני הנזיקין - יצר ריבלין את "הלכת השנים האבודות" שהכירה בזכותם של יורשים לקבל פיצוי על אובדן יכולת ההשתכרות של יקירם, בשנים שבהן היה עובד לולא היה מת. הלכה זו, שחוללה רעידת אדמה בדיני הנזיקין, הצטרפה לשורה של פסקי דין בתחום, שביטאו את תפישתו בעניין השוויון. כך היה כשפסק כי פיצוי בגין אי יכולת השתכרות לקטינים שניזוקו ייעשה על בסיס אחד - השכר הממוצע במשק - ולא על בסיס השכר הממוצע במגזר שאליו הם השתייכו.

השופטים גרוניס, ריבלין וארבל בטקס הפרידה מריבלין בביהמ"ש העליוןצילום: דודי ועקנין

לצד שינויים בתחום דיני הנזיקין, היה ריבלין בדעת מיעוט כאשר סבר שאין לפסול את חוק טל, והסביר ש"סוגיית גיוסם או אי גיוסם של בני הישיבות החרדיות לצבא הגנה לישראל היא, בראש ובראשונה, סוגיה חברתית מורכבת, שהפתרון לה הוא אבולוציוני".

ריבלין גם סבר כי יש לדחות את עתירת התנועה לאיכות השלטון, נגד החלטת ראש הממשלה דאז אריאל שרון, למנות את צחי הנגבי לשר לביטחון הפנים אחרי הבחירות לכנסת ה-16, בשל מעורבותו במספר פרשיות, והיה בדעת רוב בעתירות לבג"ץ נגד פסילת הסדר הטיעון שגובש עם הנשיא לשעבר, משה קצב. בעניין חוק האזרחות, ריבלין הצטרף לדעת הרוב שסברה כי אין לפסול את החוק האוסר איחוד משפחות בין בני זוג פלסטינים לאזרחי ישראל.

ריבלין הוא דור שביעי לילידי ירושלים. שנתיים הוא שימש שופט תעבורה, ואז ב-1978 מונה לשופט שלום בקרית גת. ארבע שנים אחר כך הוא מונה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וב-1999 זכה במינוי זמני בבית המשפט העליון. ב-2000 הוא מונה לכהונת קבע בבית המשפט העליון ומאז 2006 שימש משנה לנשיא - תחילה של הנשיאה דורית ביניש ומאז פרישתה, משנה לנשיא אשר גרוניס.

הפסיקות המרכזיות של ריבלין. לחצו להגדלה

ריבלין הוא ותיק השופטים בבית המשפט העליון. הוא היה אמור להתמנות לנשיא אחרי פרישתה של ביניש, לתקופה של שלושה חודשים, אך ויתר על המינוי ואיפשר את בחירתו של גרוניס. האקט הסמלי הזה, לדעת אחד מחבריו בבית המשפט העליון, מלמד יותר מכל על האיש - צנוע, ענו, מתרחק מגינוני כבוד.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ