בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשפט הסתיים, תעלומת הציורים לא

סגן ראש העיר צפת לשעבר נוקה מהאשמה כי גנב 23 ציורים יקרי ערך, אך עדיין לא ברור היכן הם נמצאים

תגובות

מה שנחשב לפני מספר שנים כמקרה גניבת האמנות השערורייתי ביותר שארע בישראל, הסתיים לפני שבוע בבית המשפט המחוזי בנצרת בקול דממה דקה. ראובן שדה, בן 54, שנאשם לפני שנתיים כי בעת שכיהן כסגן ראש עיריית צפת, גנב מבניין העירייה תמונה של הצייר מאנה כץ, וכן בגניבת 22 ציורים נוספים שהיו בבעלות העירייה, הורשע לבסוף בסעיפי אישום קלים בהרבה.

בהסדר טיעון אליו הגיעו הפרקליטות וסנגורו של הנאשם, עו"ד עמית בר, הורשע שדה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובאישום השני הורשע בעבירות של בידוי ראיות ושיבוש הליכי משפט. העונש שנגזר עליו הוא 10 חודשי מאסר על תנאי. אולם גם בתום המשפט נותרו מספר שאלות תלויות ללא מענה, בראשן מה עלה בגורל הציורים יקרי הערך של הצייר מאנה כץ, שנגנבו מבניין עיריית צפת.

כתב האישום המקורי היה חמור בהרבה וכלל עבירה של גניבה בידי עובד ציבור. שדה הואשם אז בגניבת 23 תמונות יקרות ערך שהיו שייכות לעיריית צפת, בהן יצירה בשם "הקרקס" שתרם הצייר מאנה כץ לעיריית צפת לפני 59 שנים.

בתום חקירת משטרה גובש כתב אישום חמור ובו תואר כי מרבית הציורים הגנובים השתייכו ל"אוסף שפירא", שנתרמו לצפת ב-1969 והחל מ-1970 הוצגו במוזיאון גליצנשטיין של העירייה שנוסד ב-1954. בשנת 1985 הוסב המוזיאון למוזיאון התנ"ך והאוספים אוחסנו בעליית הגג של המוזיאון. בהמשך הועברו יצירות שנותרו מתוך האוספים למחסן של העירייה, וחלק מהיצירות נתלו בבנין העירייה. במהלך השנים שחלפו בין מועד סגירתו של מוזיאון גליצנשטיין ועד שנת 2007, נטען אז, נגנבו היצירות. על פי כתב האישום המקורי, הגיעו הציורים לידיו של שדה שהינו גם בעל גלריה לאמנות בצפת ובאותם ימים גם סגן ראש העיר.

אולם ממסכת הטענות הקשה נגד שדה נותר לבסוף מעט מאוד. התפנית שהביאה להסדר טיעון היתה בעקבות חיקור דין שנעשה אחרי שהמשפט התחיל כבר. מומחית שהובאה מצרפת על ידי ההגנה קבעה ש-22 הציורים שנטען כי נגנבו הם בסך הכל רפרודוקציות וכל שוויים מסתכם במאות יורו, מחיר החומרים מהם עשויות התמונות.

"אין המדובר בעניין של מה בכך", כתב השופט, שאהר אטרש בגזר הדין וקבע כי "חיקור הדין המאוחר שהביא לתיקון כתב האישום גרם לנאשם עינוי דין נוסף".

הפרקליטות נאלצה להודות כי "ההסדר נערך לאור קושי ראייתי שהתגלה תוך כדי ניהול התיק. בין היתר, תוצאות חיקור דין לפיו התמונות נשוא האישום הראשון אינן תמונות מקוריות ויקרות ערך כפי שנטען תחילה. אם התמונות שנתפסו אצל הנאשם אינן תמונות מקוריות, אזי התמונות שנתפסו ככל הנראה אינן התמונות שנגנבו מעיריית צפת. לא ניתן לטעון כי ייתכן שהתמונות שנתרמו לאוסף גליצנשטיין אינן מקוריות, הדבר נוגד ראיות אחרות בתיק".

שדה גם נאשם בכתב האישום המקורי כי גנב מתוך בניין העירייה ציור של האמן מאנה כץ, "הקרקס" שמו, ששוויו הוערך בכ-100 אלף דולר. מתוך בניין העירייה נגנבו בשלוש פריצות שונות, בין השנים 2007-2005, שש מתוך שמונה תמונות של מאנה כץ, אך רק תמונת "הקרקס" נמצאה. הדבר התגלה על ידי נועה תרשיש, אז מנהלת מוזיאון מאנה כץ של עירית חיפה והדבר הביא להתפוצצות הפרשה.

סעיפי האישום בהסדר הטיעון לא עסקו כלל בגניבת "הקרקס", אלא רק בזיוף מסמכים שנועדו לתת לציור תעודת הכשר. חוות דעת של מומחית מטעם ההגנה טענה כי מדובר בהעתק שצויר בעשר השנים האחרונות, בעוד שלדברי נועה תרשיש "אין כל ספק ש'הקרקס' הוא תמונה מקורית". תשיש נחשבת ברת-סמכא בכל הנוגע ליצירתו ולפועלו של מאנה כץ.

הסדר הטיעון וגזר הדין, אם כן, מותירים סימני שאלה רבים בהם כיצד הגיע לידיו של שדה ציור "הקרקס", אפילו אם מדובר בהעתק כפי שטענה ההגנה. ההכרעה לגבי יצירה זו נותרה תלויה בחלל בית המשפט.

לדברי עו"ד בר, הפער הגדול בין סעיפי האישום המקוריים לאלו שבהם הורשע מוכיחים כי נגרם לו עוול כבד. "הרסו לו את החיים והצליחו לחסל אותו", אמר בר.

סימני השאלה שנותרו ללא מענה בנוגע לציורים הגנובים מבהירים כי אולי הציבור הוא הנפגע העיקרי מהפרשה, וממחיש כיצד ירד מעמדה של צפת כמוקד תרבותי ואמנותי תוסס. שישה מציורי מאנה כץ שהיו רכוש הציבור ושנתרמו לעיר בתקופת הזוהר שלה, נגנבו והשניים שניצלו הוצאו מהעיר למוזיאון מאנה כץ.

"זה מספר את סיפור התפוררותה של העיר", סבורה תרשיש, בעצמה בת העיר. "אוסף ציבורי פשוט נעלם. זו שערורייה. לי עדיין יש חלום לפתוח מחדש את מוזיאון גליצנשטיין ולהחזירו לגדולתו. אני חושבת שזה יישאר רק חלום".

דרור ארצי
תומר נויברג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו