בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקדימים נכשלו

תגובות

כבר בשנת 1990 קבע בית המשפט העליון שזכותו של נאשם, להיות מיוצג בהליך פלילי בפני בית משפט, היא זכות חשובה ויסודית, בפרט כאשר מדובר בנאשם שאם יורשע בדין, הוא עלול לאבד את חירותו האישית. זכות זו היא ביסוד הרעיון של סנגוריה ציבורית, ואת שאלת האגרות בעבור ייצוג יש לבחון לאורה.

אמנם החובה לתשלום אגרות בעבור ייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית הייתה קיימת גם בעבר, אולם החידוש הוא הפיכתה לחובה גורפת. חידוש נוסף הוא בגובה התשלום - הסכומים שיידרשו תמורת חלק מההליכים, ייצוג בבית המשפט המחוזי וכן ערעור לבית המשפט העליון (1,200 שקלים) גבוהים ממה שנגבה בעבר.

לתקנות הוכנסו מנגנונים שאמורים למנוע מהאגרות להפוך לחסם בפני הנאשמים. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה לפיה חובת התשלום מנותקת מזכות הייצוג: נאשמים ומערערים שלא ישלמו את האגרה ימשיכו ליהנות מייצוג של עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית. כמו כן, התקנות קובעות כי הסנגור הציבורי הארצי רשאי לקבוע הנחיות למתן פטור במקרים חריגים שבהם בהתחשב בהכנסות, הרכוש, והחובות של המבקש, או בהתחשב בגילו, מצבו המשפחתי או בבריאותו, אין ביכולתו לשלמו.

פטורים אלו והאפשרות לתת הקלות הם חשובים, ועשויים אכן להקטין את יצירת החסמים, אבל אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שקביעת האגרות עצמה מהווה הפרטה חלקית של מימון הסנגוריה הציבורית. בקביעה על פיה חלק מהמימון של הייצוג יבוא מכיסו של הנאשם, ולא מהמימון הציבורי, יש מעבר (גם אם חלקי ומוגבל בשלב זה) ממימון ממסים, שנאספים באופן פרוגרסיבי, לתשלום מהכיס, שהוא רגרסיבי באופיו.

בשלב זה מרוכך תהליך ההפרטה במנגנוני הפטורים, אך הניסיון מתחומים אחרים מלמד כי גם לריכוך זה יש גבולות. מנגנונים ביורוקרטים עלולים להקשות על קבלת הפטורים, ויתרה מכך, הפטורים עלולים להישחק עם הזמן.

כך, למשל, בתחום הבריאות, כשהוטלו תשלומי השתתפות על שירותים ותרופות שבסל התרופות ניתן תחילה פטור למקבלי הבטחת הכנסה, עד שזה בוטל במסגרת התוכנית הכלכלית של 2003. כיום הנתונים מראים כי חולים רבים מוותרים על תרופות וטיפולים בגין תשלומים אלו. החשש עתה הוא שקביעת האגרות עלולה לעבור תהליכים דומים שייצרו מחסומי נגישות רחבים עוד יותר ולכן יגבילו את הזכות לייצוג הולם בהליך הפלילי.

כמו כן, גם אם התקנות קבעו שאין באי-התשלום כדי לפגוע בייצוגו של נאשם, הרי שכנגד לקוחות שלא ישלמו את האגרה יתגבש חוב שיועבר למרכז לגביית קנסות ואגרות. התוצאות האפשריות הן שנאשמים ומערערים עלולים להירתע מלבקש ייצוג בשל האגרות, או לקבל ייצוג ולהיקלע לחובות עקב כך. בכל מקרה, האגרות ייצרו נטל כלכלי נוסף על אוכלוסיות מוחלשות הפונות לסנגוריה הציבורית, גם אם המוחלשות ביותר יוכלו לקבל פטור. במובן זה יש לראות אותן כחלק מתהליך רחב יותר, של הפרטה חלקית של מדינת הרווחה, וכפוגעות בעקרון האוניברסליות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו