בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות החומות, עמיר מעולם לא היה בבידוד

כוונת השב"ס להקל את תנאי מאסרו של עמיר לא באמת מפתיעה. אף חוק לא יכול לתקן חברה מקולקלת, כמו שאף כלא לא יכול לבודד רוצח שהפך לקדוש

60תגובות

הלב מבקש להזדעזע. הנפש מתאווה להתקשות להאמין. הגוף מחפש הלם, אבל דבר מכל אלה לא באמת קורה. איכשהו הידיעה על הוצאת רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, יגאל עמיר, מבידוד לא באמת מכניסה להלם או מזעזעת. היא אפילו לא מפתיעה, כמעט צפויה מאליה. אולי משום שלמרות קירות הכלא, השערים והמחסומים הפיזיים, יגאל עמיר לא היה מעולם בבידוד בחברה הישראלית.

בחברה מתוקנת לא היה דרוש פסק דין שיורה על כליאת האדם המתועב הזה והרחקתו מנוף חיינו כדי שלא יוכל לבוא בחברה ולהלך ברחובה הראשי. האזרחים עצמם - איש איש מכוח מוסריותו הפנימית ואחריותו החברתית - היו מביאים להוקעתו אל מחוץ לחברה. בחברה שואפת חיים, משפחת הרוצח לא היתה מתכחשת לבן שרצח נפש ואומה, אבל בוודאי שלא היתה משתבחת במעשיו הנוראים והופכת אותו לקדוש נרדף. בחברת מופת שכזו אנשי דת ואמונה, שרוממות בורא עולם בגרונם, היו הראשונים לגנות את מעשיו כנוגדים את עיקרי אמונתם, ועושים כל שלאל ידם כדי שאיש לא יראה בו מודל לחיקוי, כמי שהקריב את חירותו כדי להציל את ארצו ואת עמו מסכנה נוראה.

תומר נויברג

אבל הרי בחברת מופת כזו, כמו שהיינו אמורים להיות לפי השטרות שהנפיקו לנו מייסדי המדינה, לא היה גדל אדם שמעז לקחת אקדח לידיו ולרצוח אדם וראש ממשלה, כשהוא פוצע אומה שלמה, רק משום שהוא לא מסכים לכיוון שבו התקדמה החברה אותה שעה. הבה נודה על האמת: החברה הישראלית לא היתה חברת כזו בימים הנוראים שקדמו לארבעה בנובמבר 1995 ולא הצליחה להתעלות ולהיות כזו בימים שאחרי. מעט אחרי שפג ההלם שב הכל למסלולו. מתנגדי דרכו של רבין החלו להצדיק את יגאל עמיר - בהתחלה בסתר עם הרבה סייגים ו"אבלים" וככל שהתקררה הגופה התמעטו האחרונים וקול התמיכה גבר. לא רק אמו גאולה ליטפה מרחוק את חיוכו המקומם, קבוצות שלמות - שהלכו וגדלו - הזדהו איתו. זו הסיבה שיגאל עמיר לא היה מעולם באמת בבידוד. מהרגע הראשון היה ציבור שלם שתמך בו והוא כמאמר התלמוד "חי בהם".

מעטים הביעו זעזוע אתמול עם הישמע הבשורה. הם רואים בזה - ובצדק - שלב נוסף בהחלקת החברה הישראלית על מדרון השכחה וההדחקה של נוראות רצח ראש הממשלה רבין. שוב הם משליכים את כל יהבם על מערכות החוק והמשפט. כמו לפני רצח רבין. כמו בימים הראשונים אחריו. זו טעות. אף חוק לא יכול לתקן חברה מקולקלת כמו שאף כלא לא יכול באמת לבודד רוצח שציבורים גדולים בחברה אוהדים אותו כל כך. החלטת שב"ס לא שינתה דבר. הרוח כבר הובסה מזמן. לפני 17 שנים, ליתר דיוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו