בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החורים בתוכנית להגנת עדים מותירה אותם חסרי הגנה

מאז 2008 מגנה רשות במשרד לביטחון הפנים על חייהם של עדי המדינה. ואולם, עדים רבים נופלים בין הכסאות, ולא זכאים להיכלל בתוכנית

8תגובות

כשנפתחה דלת חדר החקירות במשרדי ימ"ר מחוז תל אביב בשעת לילה מאוחרת בחודש מרץ האחרון, נפלו פניו של עיזאת חאמד, היעד מספר אחד של המחוז. חוקר היחידה, שיצא כמה רגעים לפני כן מהחדר, הופיע לפתע בפתח החדר כשלצידו מי שהיה האיש הקרוב ביותר אל חאמד. "סוף העולם הגיע", הוא אמר. הוא הבין שבמשטרה הצליחו לסגור עליו.

בימ"ר תל אביב הגיעו להישג עצום כשהפכו את יד ימינו של חאמד לעד מדינה. "אכלת מהיד שלי, כל מה שהיה לי נתתי לך חצי", אמר בתחנונים לעד המדינה, "רק על תפיל עלי את מה שלא עשיתי". עד המדינה הדליק בחדר סיגריה אחרי סיגריה וביקש ממנו סליחה, והסביר שלא היתה לו כל אפשרות אחרת. חאמד ביקש לקום ולחבק את עד המדינה, וקיבל את אישור החוקרים. שעות של שמירה על זכות השתיקה מצידו באו לקיצן.

עד המדינה היה ועודנו האמצעי הטוב ביותר של המשטרה במלחמתה מול גורמי הפשיעה הגדולים בארץ. שום אמצעי טכנולוגי לא יכול להחליף את יד ימינו של העבריין שמגיע לאולם בית המשפט ומספר לפרטי פרטים על מעשיהם המשותפים. ככל שעד המדינה קרוב יותר לעבריין ולקח חלק פעיל יותר במעשים, כך עולה איכותו. ואולם מקרה כמו רצח דוד חקק שלשום בתל אביב-יפו מרחיק את כל מי שעוד חשב לעשות את הצעד, ולסייע למשטרה בהסגרת העבריין, תוך סיכון משמעותי לעצמו.

"תופעת האיומים על עדים, חששם להעיד, והקושי הניכר להתמודד עם העבריינות החמורה כתוצאה מכך, הם מאבני הנגף החמורות העומדות בדרכה של החברה הישראלית להעמיד עבריינים לדין", אמר פרקליט המדינה, משה לדור, שעמד בראש הוועדה שהוקמה בשנת 2002 לגיבוש הצעת החוק לשמירה על עדים מאוימים.

ממצאי הוועדה הובילו להקמת הרשות להגנת עדים ב-2008, שלראשה מונה איש שירות הביטחון הכללי, אריה ליבנה, שהיה אחראי בעברו על שיקום סוכנים שעבדו עם שירותי הביטחון של ישראל. ליבנה התבקש להקים מודל זהה, שיאפשר את שמירתם של עדי המדינה, והבין כי שטחה הקטן של ישראל והאווירה הפתוחה והחברית שקיימת בה לא יאפשרו הסתרה לטווח ארוך. לפיכך התקבלה ההחלטה הגורפת - על העדים הישראלים לעבור לחו"ל.

"עיקר שיתוף הפעולה שלנו הוא מול מדינות שאליהן אנו שולחים את העדים שלנו, וקולטים בתמורה העדים שלהן", אומר גורם בכיר ברשות להגנת עדים. "העדים שנכנסים לתוכנית הם בדרך כלל עבריינים בכירים שאי אפשר להחביא אותם בישראל, ולכן הם יוצאים לארצות אחרות".

לפיכך בנויה הרשות משתי זרועות עיקריות - האחת אמונה על ביטחונם של העדים כל עוד הם בארץ, ואילו השניה, זרוע הפעלה, מלווה ומכינה אותם לחייהם החדשים בחו"ל. ההליך מתחיל כבר לאחר שהעד נמצא מתאים לתוכנית וחתם על הסכם עד מדינה מול הרשות. כהכנה לחיים החדשים, מקבלים העד ובני משפחתו כלים ומיומנויות שיעזרו להם בארצם החדשה, וכך בין היתר לומדים את שפת המדינה, משלימים את השכלתם, עוברים הכשרה מקצועית. זהותם מוחלפת, ולעתים הם עוברים גם שינוי חזותי.

במקביל, מופעל ההליך מול המדינות שקולטות את עדי המדינה. בשלב זה ישנן שש מדינות שחתומות על הסכם עם ישראל, וכבר בקרוב צופים שהמספר יעלה ל-12. אלו דואגות לאישורי עבודה ואזרחות לעד המדינה ומשפחתו. הליך דומה עורכים בישראל אל עדי המדינה הזרים שנקלטים מן המדינות השונות. כך ייתכן שהשכן הצרפתי החינני החדש בבניין או העולה החדש מקולוראדו, הוא בכלל חבר בארגון פשיעה במדינה שממנה הגיע. את זהותו של עד המדינה שהגיע לישראל מעט מאוד אנשים יודעים.

ההליך יקר, והעלות גבוהה. מרגע קבלתו של עד המדינה ברשות ועד ליציאתו לחו"ל עלולות להגיע ההוצאות עד למיליון שקלים. "זה דורש הרבה מאוד מהמדינה ומהרשות, ולכן לא כל אחד נכנס לתוכנית", אומר מקים הרשות, אריה ליבנה, ולמעשה מצביע על הבעיה המרכזית של התוכנית. עד מדינה שיביא למשטרה על מגש של כסף את אחד מראשי הפשע בישראל, יתקבל מיד לתוכנית, שתבטיח את ביטחונו הפיזי והכלכלי. ואולם עד מדינה שיביא למשטרה עבריין מ"מעמד הביניים", לא זכאי לאותם התנאים, ועל פי חוק חוזר לטיפולה של המשטרה, שאחראית לאבטח אותו. גם כאן אין שיוויון מוחלט. עד מדינה שידע לדרוש יותר, או יפעיל עורך דין מוצלח, ישיג תנאים משופרים ממי שלא ידע לעמוד על זכותו.

יתר על כן, עדי מדינה רבים שאולי היו זכאים להיכנס לתוכנית, לא נכללו בה רק מכיוון שההסכם עמם נחתם לפני שהרשות יצאה לפועל. כך למשל, חקק, שנרצח שלשום בתל אביב, חתם על הסכם עד מדינה בשנת 2007, שנה בלבד לפני הפעלתה של הרשות, מול היחידה המרכזית של מחוז מרכז, שהיתה אחראית לחקירת העבריין שאותו הסגיר, אבי רוחן.

על פי ההסכם שנחשף אמש בערוץ 2, כל מה שהצליח להוציא מהמשטרה היה תנאי מעצר הולמים עד לסיום ההליך, 3,000 שקלים בכל חודש למחייתו, הגנה על משפחתו ועליו עד לסיום העדות, כשלאחריה יקבל 20 אלף דולרים וכרטיסי טיסה לחו"ל שם היה צפוי לפתוח את חייו החדשים ללא שום ליווי מקצועי. חקק לא התאקלם בחו"ל, חזר לארץ ולפשע, ושלשום מצא את מותו. ייתכן שלו היתה הפרשה מתקיימת שנה בלבד לאחר מכן, כבר היה זוכה לתנאים אחרים.

זה לא המקרה היחיד שבו לא הצליחה המשטרה לשמור על חייהם של עדי המדינה. ב-2004 כך למשל, נורה בביתו העבריין ניסים ימין, שכעד מדינה הביא להסגרתו של יוסי הררי, ראש כנופיית רמת עמידר. ב-2005 נמצא מת בתאו שבכלא אשמורת העבריין יוני אלזם, שעות ספורות לפני שהיה אמור להעיד נגד שמעון זריהן, שהואשם ברצח חנניה אוחנה. בגופו התגלו שאריות רעל.

שוטר ימ"ר גילה לאחרונה בדיון בבית משפט כי צוות השוטרים שהיו אמונים על אבטחת עד מדינה בעל חשיבות רבה למשטרה, ניהלו בביתו של העד אורך חיים רועש ולא שמרו על הניקיון הסביבה - עד שהיה ניתן למעשה להבחין שהדייר הוא למעשה דמות מאובטחת.

"מי שאחראי על עד מדינה זו המשטרה. המשטרה מחויבת לקיים הערכת מצב לגבי הסיכונים שיש כלפי העד", אומר מקים הרשות ליבנה, ועם זאת יודע לציין רק את הצלחת הרשות. "עד לרגע זה לא ידוע לנו גם על שום בעיה עם העדים שיצאו מישראל. אין מקרה של עד מדינה שנכנס לתוכנית של הרשות להגנת עדים, ואוים לאחר מכן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו