5 חודשי עבודות שירות בלבד למורשע בגניבת מרשם האוכלוסין

חמישה נאשמים נוספים ממתינים להכרעת דינם בפרשה שנחשפה לפני שנה ועוררה סערה, לאחר שפרטיהם האישיים של אזרחי ישראל נחשפו לעיני כל

עוז רוזנברג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עוז רוזנברג

בית משפט השלום בתל אביב הטיל הבוקר (חמישי) חמישה חודשי עבודת שירות בלבד על המורשע הראשון בפרשת גניבת תוכנת מרשם האוכלוסין והפצתו ברשת האינטרנט. הפרשה פוצחה על ידי משרד המשפטים לפני כשנה, ועם פרסומה עוררה סערה ציבורית. עונשו של המורשע - יוסף ויטמן, 32, אב לשבעה ילדים המתגורר בבני ברק, העובד כסמנכ"ל יזמות טיפוח במגזר החרדי - ניתן בהסדר טיעון. מלבד ויטמן, ישנם חמישה נאשמים נוספים בפרשה, המתגוררים בירושלים, מודיעין עילית ובית שמש, שממתינים להכרעת דינם בשבועות הקרובים.

באוקטובר בשנה שעברה, הודיע משרד המשפטים כי פיצח פרשת גניבת והפצת מרשם האוכלוסין של אזרחי מדינת ישראל. בתום חקירה של כמה חודשים, זיהתה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע (רמו"ט) את שרשרת הפצת המאגר – מעובד משרד העבודה והרווחה שגנב אותו ועד האדם, שלפי החשד, העלה אותו לרשת.

מרשם האוכלוסין מכיל פרטים אישיים רגישים כגון שמות, ייחוס משפחתי, כתובות ותעודות זהות של למעלה מ-9 מיליון בני אדם, בהם ילדים ובני אדם שכבר מתו. הגישה למאגר התאפשרה לכל הגולשים באמצעות אתר אגרון 2006 פלוס, שסיפק גישה לתוכנה פשוטה לשימוש שאפשרה לכל אדם להשתמש במאגר ואף לבצע חיתוכי עומק מתקדמים. השימוש במאגר אפשר לכל גולש להגיע לזהותו של אדם, קרוביו, בן או בת זוגו, שכניו וכו', בלחיצת כפתור פשוטה.

יוסף ויטמן עם עורך דינו גיל דחוח, בביהמ"ש היוםצילום: תומר אפלבאום

ראשית הפרשה ב-2006. לפי כתב האישום, שלום ביליק, עובד חברת כוח אדם במשרד העבודה והרווחה, שהיה הגורם המקצועי שאחראי על מאגרי המידע במשרד, נהג מדי חודש לקחת את המאגר לביתו, בניגוד לחוק, כמו גם עותקים של מאגרי מידע מפרויקטים אחרים. ביליק השתמש במאגרים שגנב לצורך עבודות פרטיות. במסגרת אחת מעבודות אלו, הוא העביר עותק מלא של מרשם האוכלוסין לאברהם אדם, 36, איש מחשבים בישיבה חרדית בירושלים.

משהועבר לידיו המאגר, אדם התקין אותו על שרת הישיבה, וכן העביר עותק ממנו לוויטמן, שדינו נגזר הבוקר, גם הוא מאנשי הישיבה. ויטמן נאשם כי מכר את המרשם לאדם בשם חיים אהרון, בן 37, טכנאי מחשבים ואספן של מאגרי מידע, זאת תמורת סכום של כמה אלפי שקלים.

אהרון העביר את המרשם למספר מכרים שלו, בהם גם משה מושקוביץ, בן 44, מתכנת מחשבים, והוא שיצר את תוכנת אגרון, מתוך מטרה למכור אותה לגורמים נוספים. אהרון מכר את התוכנה בעצמו כמה פעמים תמורת מחיר משתנה, שהסתכם בכמה אלפי שקלים לכל מכירה. במקביל, מושקוביץ מכר אף הוא את התוכנה למספר גורמים, עד שאחד מהם, שזהותו אינה ידועה, הצליח לפרוץ אותה.

משם עברה התוכנה כמה ידיים עד שהגיעה למאיר ליוור, בן 29, והוא זה שלפי החשד, העלה אותה לרשת האינטרנט ביוני 2007. הוא פרסם את התוכנה בפורום האינטרנטי רוטר ובארבעה אתרים ייעודיים שהקים לצרכי הפצת מאגר הנתונים. ליוור, שכינה עצמו ארי, נמצא במוקד החקירה. במשרד המשפטים הציגו אותו כעבריין מתוחכם ביותר, שעשה כמעט את הפשע המושלם.

ויטמן טען בבית המשפט כי לא הבין את חומרת מעשיו וההשלכות החמורות שלהם על מיליוני בני אדם שהמידע עליהם הפך פרוץ. מחוץ לאולם הדיונים הוא טען כי עשה זאת לשם תעשיית השידוכין החרדית, כדי לייעל אותה באמצעות מידע זמין על כל אדם. "זה נעשה בתום לב ומחוסר ידע", אמר בבית המשפט. "המטרה שלי היתה לסייע לקהילה כי מי שקיבל את זה היה מתוך ארגון חסד". בהסדר הטיעון שנחתם בין הפרקליטות לבין סנגוריו, עו"ד גיל דחוח ועו"ד גלית רוטנברג., מלבד עבודות השירות, נקנס ויטמן ב-50,000 שקלים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ