בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הרצח באביחיל

חקלאים חוששים מרצח נוסף

יממה לאחר רצח איציק אלגבי, מודים החקלאים כי ריבוי מקרי הגניבה מגביר את רצונם לשאת נשק: "החיים הפכו לסיוט"

22תגובות

יוסי דובדבני יודע שהמפגש הלילי שלו עם הגנבים יכול היה להסתיים אחרת. לפני כחודש, בשעה 2 לפנות בוקר, הוא שמע רעש אדיר של ניתוץ ברזלים מהיונקיה, שבה הוא מגדל עגלים, 20 מטרים מחלון חדר השינה שלו.

דובדבני, דור שלישי של רפתנים מהמושב החרדי בית חלקיה שליד גדרה, זינק ממיטתו וראה שלושה גנבי בקר בפעולה: הם קשרו כבל לגדר החדשה שהקים ומתחו אותה לרכב איתו הגיעו. "הם פשוט קרעו את גדר המתכת ונכנסו כדי להתחיל לגנוב עגלות", נזכר דובדני שלדבריו, במאות מקרים קודמים של ניסיונות דומים לגניבת בקר – אלו חדלו ממעשיהם והחלו לברוח עת הבחינו בהם.

"צעקתי 'גנבים'", אמר היום (שלישי) דובדבני ל"הארץ", אך ציין כי הגנבים המשיכו בשלהם. "רצתי החוצה יחף כשלגופי תחתונים וגופיה. הבנתי שעגלה שהוכנסה לתוך הרכב כבר לא תהיה שלי. זו הפרנסה שלי, האוכל שאני מביא הביתה". הגנבים הספיקו להעמיס עגלה נוספת לפני שדובדבני השליך אבן גדולה על דלת מכוניתם. לפני שעזבו את המקום, עוד ניסו לדרוס אותו.

"אחרי הרצח אתמול במושב אביחיל, ברור לי שיכלו פשוט לירות בי", אמר דובדני המפוחד. "אני לא יודע מה לעשות אם יקרה לי מקרה דומה. ברור לי שאם היה לי נשק הייתי יורה כדי לפגוע. אבל מה היה קורה? הייתי צריך לשלם 100 אלף שקל לעורך דין שיחלץ אותי ובעצם רק דוחה את הגניבה הבאה. מה עוד שיש לי בבית ילדים ואני לא רוצה שהם יראו נשק, לא רוצה שהדבר הזה יהיה חלק מעולמם".

לדבריו "הרפת שלנו בת 50 שנים בערך. זו כבר דרך חיים, אבל בלילה שאני הולך לישון אני יודע שאנחנו לבד מול הגנבים. מה אני יכול לעשות? צריך להביא פרנסה ואוכל לילדים".

נמרוד גליקמן

לדברי חיים דיין, יושב ראש ארגון מגדלי הבקר לבשר, "מספר נסיונות הגניבה ותעוזת הגנבים הולכים וגדלים". ואולם הוא מציין כי משמר הגבול הגדיל את מספר השוטרים הנאבקים בתופעה ואלה מצליחים לסכל יותר נסיונות גניבה.

"מקרה כמו בבית חלקיה, או גניבות של כ-120 טלאים בשבועות האחרונים במושבים אליעד וכנף שברמת הגולן, מגבירים את רצונם של החקלאים לשאת עליהם נשק", מסביר דיין. "יש חשש כבד שגנבים ירו על החקלאים וינסו לפגוע בהם. מבחינה מוסרית לגנבים אין כל בעיה לנהוג כך ואנחנו רואים שרמת התעוזה שלהם הולכת וגוברת".

דובדבני מסביר כי מלבד החשש לפגיעה בחיים והרס מקור הפרנסה, "החיים בצל הגניבות הופכים להיות סיוט. אני הולך לישון כמו קפיץ דרוך, קם בבוקר עייף ומתוח. המצב הזה פוגע בי ובמשפחתי, זה כבר ממש פוגע בבריאות שלי". לדבריו הוא מבין אנשים שמוכנים לשלם דמי-חסות. "אנשים כאלה לפחות זוכים לשקט. לי יחד עם העגלות גנבו גם את השקט והביטחון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו