בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדיקת "הארץ": שוטרים ששיקרו סופגים לכל היותר נזיפה, וחלקם אף מקודמים

בבדיקה נכללו רק תיקים שבהם ההכרעה בדינו של השוטר שנתפס באי-אמירת אמת בחקירה או במשפט נגדו, התקבלה בקדנציה של המפכ"ל דנינו

74תגובות

באחד מימי סוף ספטמבר 2010 שררה המולה באולם של השופט אמנון דראל בבית משפט השלום בירושלים. על דוכן העדים ניצב פקד אמיר פארס, סגן מפקד פלוגה במג"ב איו"ש, שנתבע על ידי תושב ההתנחלות בית אל בגין אלימות קשה שהפעיל נגדו בעימותים בפינוי עמונה. התובע הציג בפני בית המשפט תמונה שבה נראה פארס מתעמת עם מפגינים בפינוי. פניו של פארס ותג הזיהוי שלו ניכרו בתמונה בבירור.

התובע היה משוכנע כי הנאשם ייאלץ להודות במיוחס לו. "האם אתה יכול להגיד לבית המשפט מה כתוב על התג של הבחור הנראה בתמונה?", שאל התובע את פארס כמנצח. אלא שפארס העיף מבט בתמונה ולהפתעת הנוכחים באולם אמר: "לא מזהה את עצמי". השופט דראל החליט להתערב. הוא ביקש את התמונה, עיין בה, ואז פנה אל פארס. "בפעילות בעמונה השתמשת בתג הזה?", שאל קצרות. פארס השיב בחיוב. "האם ייתכן שמישהו יזייף את התג שלך?", הקשה, אך פארס התבצר בעמדתו. "יש הרבה אנשים שמתחלפים עם התגים", טען. השופט דראל לא התרשם. "הטענה, הנובעת מעמדת הנתבע, כי קיים ‘שוטר מתחזה' שלקח את תג הזיהוי שלו והוא גם דומה לו כל כך, אינה יכולה להתקבל כאמינה, ודומה כי בעניין זה לא היתה מחלוקת", כתב בהרשעת בזק שנתן ימים ספורים לאחר מכן. הוא פסק עליו לשלם לתובע פיצויים בסך 28,000 שקלים.

בעקבות הכרעת השופט פנה ארגון זכויות האדם ביש"ע למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), בדרישה שתפתח את תיק החקירה נגד פארס, אשר נסגר בעבר מחוסר ראיות, הפעם בתוספת טענות לשיבוש הליכי משפט וחקירה.

התשובה הגיעה תשעה חודשים לאחר מכן: "הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להעמיד את החשוד לדין משמעתי בפני בית הדין למשמעת של משטרת ישראל", כתבו במח"ש. את ההחלטה שלא להעמיד את פארס לדין פלילי נימקו במשטרה בכך שאת גרסאותיו הוא מסר בהליך תביעה אזרחי ומשום שכנתבע, מוקנית לו הזכות להגן על עצמו.

שלוש שנים לאחר גזר הדין הנחרץ של השופט דראל, ושבע שנים אחרי אירוע התקיפה, פארס עדיין משרת כקצין וכמפקד במשמר הגבול. משפטו המשמעתי, בתוך הארגון שבו הוא מועסק, אמור להיפתח ביום חמישי הקרוב בהליך פרוצדורלי, אם לא יידחה שוב. אפשר להניח שעבירות אי-אמירת האמת של פארס בפני חוקרים ושופטים יסתיימו ללא הדחה, כמו רבים אחרים דומים לו. לכל היותר הן יגררו נזיפה, אולי גם קנס כספי. וייתכן מאוד שכמו רבים אחרים, הוא ייחתם בלא-כלום.

בשלהי יוני 2011, כחודש לאחר שרנ"צ יוחנן דנינו מונה למפכ"ל המשטרה, פרסם "ישראל היום" מאמר ארוך פרי עטו, בו פרש את חזונו להתנהלות הארגון שעליו החל לפקד. "נוקיע עשבים שוטים הגורמים לנו נזק תדמיתי בלתי הפיך" דנינו כתב. "נעשה זאת ללא פשרות, ללא העלמות עין וללא קריצות עין, בשקיפות מלאה". ואולם בדיקת "הארץ" מצאה למעלה מ-20 מקרים, כולם מהעת האחרונה, אשר מערערים את ההבטחה הזאת. בכל המקרים הללו נתפסו שוטרים כשלא אמרו אמת בעת חקירה או משפט, ובכולם - העונש שהוטל עליהם בבית הדין המשמעתי היה קל, או שכלל לא הוטל עונש.

הבדיקה כללה רק מקרים שבהם באי-אמירת האמת היה כדי להשפיע על הרשעתם של השוטרים, רק כאשר ניתנה לכך אינדיקציה אובייקטיבית (קביעה של בית משפט כי השוטר אינו דובר אמת או עדויות מצולמות שמוכיחות זאת), ולבסוף, נכללו בבדיקה רק תיקים שבהם ההכרעה בדינו של השוטר שנתפס באי-אמירת אמת בחקירה או במשפט נגדו, התקבלה בקדנציה של המפכ"ל דנינו.

לשם השוואה, 20 התיקים מהווים כחמישית ממספר התיקים הכולל בהם שוטרים הועמדו לדין בשנת 2011, בכל סוגי העבירות. באף לא אחד מן התיקים הללו, נחרצים ומובהקים ככל שיהיו, לא החליט בית הדין המשמעתי על הוצאת השוטר משורות המשטרה, כפי שהצהיר המפכ"ל דנינו שיעשה "ללא פשרות" ויש שאף קודמו מאז בסולם הדרגות של הארגון.

אחד מהם הוא פקד אילן מלכה, שוטר יס"מ שבחודש אוגוסט השנה, הורשע, על פי הודאתו, בכך שבהתפרעות של פעילי ימין ביצהר באפריל 2010, התיז בכוונה גז פלפל אל תוך עיניו של אדם שלא לקח חלק במהומה. עוד הורשע כי יום לאחר האירוע, גרם לשוטר צעיר לכתוב דו"ח שקרי באשר להשתלשלות האירועים שהובילה לתקיפת פעיל הימין, ואף "תדרך" את השוטר לקראת חקירה במח"ש.

"הנאשם אישר את האמור בדו"ח", נכתב בגזר הדין. "והכול ביודעו שהדברים הרשומים בו אינם אמת". בפברואר 2011 הוחלט במח"ש להעביר את התיק לבית הדין המשמעתי של המשטרה. שם, בהרכב של שלושה שופטים - הרכב השמור למקרים חמורים - הוחלט כי מלכה יינזף ויוטל עליו קנס כספי. כיום הוא משמש קצין חקירות נוער במשטרת מרחב שומרון.

במקרה אחר, במארס 2010, קבעה השופטת עירית כהן מבית משפט השלום בירושלים כי רכז מודיעין במרחב שומרון, השוטר יעקב גולן, וקצין חקירות במרחב שומרון, רפ"ק גיל דשא, מסרו באופן שיטתי מידע מטעה בדו"חות הפעולה שלהם, על רקע מעצר ארבעת חברי כיתת הכוננות של ההתנחלות יצהר, בחודש יוני 2004. השוטרים טענו כי החשודים נעצרו כי שדדו באלימות רועה צאן פלסטיני, אולם בית המשפט קיבל את טענת העצורים כי טענות השוטרים שקריות, וכי מדובר במעצר שווא. כדי לחפות על כך, מילאו השוטרים דו"חות פעולה שאינם אמת.

כן קבעה השופטת כהן כי השניים לא אמרו אמת כאשר התבקשו להעיד על האירוע בבית המשפט. תלונה בעניין הועברה למח"ש מייד לאחר שניתן גזר דין, ומח"ש העבירה את התיק לבית הדין המשמעתי של המשטרה. השוטרים לא עמדו לדין מעולם.

"שורש הבעיה נעוץ בכך שמפנים את ההליך הזה לבית הדין המשמעתי", טוענת אורית סטרוק, יו"ר ארגון זכויות האדם ביש"ע. "כאשר כל אזרח מהשורה היה עומד ללא ספק לדין פלילי על שיבוש הליכי משפט או חקירה. אופן הטיפול של מחלקת משמעת בעבירות האלה מעיד על זילות נוספת בחומרתן, ועל זילות ערך אמירת האמת על ידי אנשי חוק. שוטרים שעומדים לדין מקודמים לאחר מכן, יש אפס מוטיבציה להתמודד עם מה שנקרא ‘תרבות השקר במשטרה'. כל זה מערער באופן אנוש את האמון של הציבור במשטרה".

שוטר נוסף שזכה לקידום מאז נתפס באי-אמירת אמת במסגרת משפט שהתנהל נגדו הוא רפ"ק חיים שרייבהנד, אז ראש מחלק תשאול בימ"ר שפלה. הוא הועמד לדין על כך שבספטמבר 2005, בלוויית ארבעה שוטרים אחרים, פשט על דירה של משפחה חב"דניקית מרחובות, ללא צו חיפוש. השוטרים טענו שבאו כדי לזמן את אבי המשפחה לחקירה, ומשזה סירב לפתוח את הדלת פרצו אותה בכוח. לטענתם הודיעו לו כי הוא מעוכב, וזה התנגד ולכן נעצר. ואולם סרטון וידאו שהוקלט בחשאי הראה כי לא כך היה - השוטרים שברו את מנעול הכניסה ולקחו עמם לחקירה את האיש כשהוא עירום למחצה. הוא שוחרר כמה שעות לאחר מכן, נקי מכל חשד. אלא שאז הוא ניגש לתבוע את החמישה בדין אזרחי.

בנובמבר 2011 מצא בית המשפט את גרסאות השוטרים באירוע סותרות ומבולבלות. "סרט הווידאו אינו תומך בתשובה של רפ"ק שרייבהנד", קבעה השופטת עירית כהן מבית משפט השלום בירושלים. השוטרים טענו כי הסרט ערוך, אולם השופטת הוסיפה כי "לעניין אמינותו (של שרייבהנד, ע"ר) ניתן ללמוד גם מהסתירות" האחרות שמסר לאורך עדותו ובתצהירים לבית המשפט. השוטרים, ובכללם שרייבהנד, חויבו לשלם לתובעים קנס בגובה 30,000 שקלים. באמצעות עורך דינה, פנתה המשפחה למח"ש, שבתום חקירה העבירה את התיק למחלקת המשמעת של המשטרה, שם הוא נסגר בטענה כי אי-אמירת האמת של השוטרים "לא מהותית". שרייבהנד משמש כיום ראש מחלקת חקירות במשטרת רחובות.

במקרה אחר, באוגוסט 2005, ניסו פעילי ימין לחסום כביש סמוך לצומת קסטינה במחאה על תוכנית ההתנתקות. כוח משטרה בא למקום כדי לפזר את המפגינים, ולטענת המפגינים החל לנקוט אלימות קשה נגדם. במקום נכחה צלמת משטרתית, רס"ב עליזה לדרמן, אולם במהלך מעשי האלימות מצלמתה הופנתה לאוויר. לטענתה, הדחיפות של המפגינים לא אפשרו לה לצלם כהלכה, אולם בית המשפט לא קיבל את טענותיה.

בינואר 2011 היא הועמדה לדין משמעתי על אי-אמירת אמת, אלא שחלה על התיק התיישנות. התיק הוחזר לידי מח"ש, שם סוכם עמה כי תוותר עם טענת ההתיישנות ובתמורה יוחזר התיק לבית הדין המשמעתי של המשטרה, כך שלא תעמוד לדין פלילי, וכך היה. ביולי 2012 קצב בית הדין המשמעתי את עונשה - נזיפה.

"לא פעם ולא פעמיים קיבלתי זיכויים מבית המשפט, לאחר שנמצא כי השוטרים לא דיברו אמת", אומרת עו"ד גבי לסקי, המייצגת בעשרות תיקים של פעילי זכויות אדם. "ועל אף זאת אין שום סנקציה כנגד אותם שוטרים, בשום ערכאה, ואף אחד לא חושב שהם צריכים לעמוד על כך לדין".

אחד המקרים הזכורים לה אירע בדצמבר 2008, כאשר צלם עיתונות של סוכנות "ופא", חוסאם אבו-עלאן, בא אל "בית המריבה" בעיר מגוריו חברון כדי לתעד את פינוי המתנחלים ממנו, והותקף באגרופים ובעיטות על ידי שוטרים שניסו לסלקו. באמצעות ארגון "בצלם" הוא פנה למח"ש מתוך אמונה כי סיכויי גיבוש כתב אישום נגד תוקפיו גבוהים, שכן שתי מצלמות וידאו תיעדו את האירוע ואימתו לכאורה את טענותיו. אלא ששמונת השוטרים שזומנו לחקירה הכחישו פה-אחד כי לקחו חלק בתקיפה, ובכללם החשוד המרכזי, סמ"ש אלמוג שמחון, שבעת החקירה אף זוהה על ידי שני שוטרים אחרים כמי שהשתתף בתקיפה. באפריל 2012 הודיעה מח"ש לאבו-עלאן כי "ניתוח הראיות והגרסאות השונות העולות מחומר החקירה הביאנו לכלל מסקנה כי סיכויי ההרשעה בתיק אינם סבירים", והתיק נסגר מחוסר ראיות. לבית הדין המשמעתי הוא כלל לא זכה להגיע.

בימים אלה אבו-עלאן ממתין לתשובת פרקליט המדינה בערר על ההחלטה בעניינו. ואולם עו"ד לסקי, שהגישה את הערר, לא עוצרת את נשימתה. "כפי שיש סעיפי חוק המגינים על אדם באופן מיוחד בשל היותו עובד ציבור", היא אומרת. "כך עובד הציבור צריך להיזהר פי מאה בהתנהגות שלו. הוא לא מעל החוק. לצערי מהניסיון שלי אני יכולה לומר שצד זה של המטבע אינו מתקיים".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי "על פי הנוהל המקובל במשטרה, עם קבלת פסק דין בו נקבע כי שוטר לא העיד אמת, מעבירה משטרת ישראל את פסק הדין למח"ש. אם מח"ש מודיעה כי לא תפתח חקירה פלילית בנדון בשל חוסר ראיות או היעדר עניין לציבור, מועבר פסק הדין למחלקת משמעת במשטרת ישראל לבחינה וטיפול. פסק הדין וקביעות בית המשפט נבחנות, השוטר הרלוונטי נדרש להתייחסות, ולנוכח מכלול החומר מתקבלת החלטה בכל מקרה לגופו".

עוד נמסר כי "עניינם של השוטרים שהוזכרו נבחן על ידי הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל, בהתאם לפקודות ולנהלים. כל מקרה נשקל לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות, כאשר בחלק מהמקרים שהוזכרו עדיין מתנהלים הליכים משמעתיים. בשנת 2011 לבדה, הוגשו כתבי אישום נגד 118 שוטרים, 76 מהם הורשעו וחלקם אף פוטר מהשירות. כל ניסיון לקשור בין מספר תיקים בודדים מאירועים שונים שקרו לאורך שנים, או להסיק מסקנות בעניין - מלאכותי ומאולץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו