בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדינה מערערת: מתנדבי מג"ב התעמרו בפלסטינים ולא הורשעו

מח"ש קובלת על זיכוי שני שוטרים שהורידו 4 שוהים בלתי חוקיים בליל חורף קר הרחק מהמחסום ויידו לעברם אבנים. ביהמ"ש הסתפק בעבודות שירות

17תגובות

המחלקה לחקירות שוטרים הגישה הבוקר (חמישי) לבית המשפט המחוזי בפתח תקוה ערעור על קולת עונשם של שני מתנדבי מג"ב, אשר התעמרו בארבעה פלסטינים שעצרו בגין שהייה בלתי חוקית בישראל.

לטענת מח"ש, השניים, איתי ארזי, בן 43 ממושב משגב דב, ושי סולם, בן 37 מאשקלון, השפילו את הפלסטינים, ובמקום לשחררם בקרבת המחסום הקרוב לבתיהם, נטשו אותם בחורשה מרוחקת, בליל חורף קר, לאחר שנטלו מהם את נעליהם ומעיליהם, ואף זרקו לעברם אבן "כאילו מדובר בחיות שיש להאיץ בהן". בית משפט השלום בראשון לציון נמנע מלהרשיע אותם והסתפק בהטלת עונש של 200 שעות עבודה לתועלת הציבור. לטענת מח"ש, מדובר "במעשה בזוי שהקלון טבוע בו ובעושהו", המחייב הרשעה ועונש של עבודות שירות לכל הפחות.

בינואר 2007 נסעו האני עטאייה, מוחמד אל-נגאגרה, אחמד קרעיש ומאלק קרעיש מכיוון אשדוד לכיוון צומת כנות, ביחד עם אדם נוסף ששימש נהגם. תוך כדי הנסיעה, התקלקל הרכב והנהג הלך להזעיק גרר. בשבע בערב עבר ארזי במקום, ושאל את מוחמד לפשר מעשיו. משהתברר לו כי הוא תושב יאטה השכיב אותו על הקרקע וקשר את ידיו. ארזי קרע לתגבור וסולם הגיע. ביחד הם עצרו את השלושה הנוספים, קשרו את ידיהם באמצעות שרוכי נעליהם והשכיבו אותם על הקרקע.

דודו בכר

לאחר שאזקו את כולם, קשרו ארזי וסולם את הארבעה זה לזה באמצעות חבל, לקחו להם את הארנקים, את תעודות הזהות ואת מכשיר הפלאפון שהיה ברשותם, והובילו אותם לתחנת המשטרה ברחובות. לאחר סיום בדיקתם בתחנה, הונחו ארזי וסולם להשיב את הארבעה למחסום ליד מודיעין ולאפשר להם לחזור דרכו לאזור יהודה ושומרון.

למרות ההנחיה, השניים הסיעו את הפלסטינים דרומה לאזור צומת ראם. שם, באזור היישוב כפר מנחם, הורו לאל-נגאגרה להוריד את נעליו ואת הג'קט, לרדת מהרכב ו"ללכת הביתה", אף שהיו מודעים לכך שהמרחק למקום מגוריו ניכר ולא תואם הליכה רגלית. אחרי נסיעה קצרה נוספת, הורידו את עטאייה, הורו לו להסיר את נעליו ואת הג'קט שלו וללכת לעבר חורשה סמוכה. כשהחל האחרון ללכת יידה ארזי אבן לעברו. בתום נסיעה נוספת, הורידו השניים אף את אחמד קרעיש באותה חורשה, ובנקודה אחרת – את מאלק קרעיש, לא לפני שהסירו את הנעליים והג'קט שלבש ויידו גם לעברו אבן.

אתר בתי המשפט

ביוני 2007 הוגש נגד השניים כתב אישום שייחס להם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, גניבה ושימוש לרעה בכוח המשרה. משם החלה סחבת בניהול התיק: ביולי 2008 כפרו ארזי וסולם במיוחס להם. במרץ 2009 נשמעה עדותם של שניים מהמתלוננים, והמשך ההוכחות נקבע לינואר 2010. מטעמי בית המשפט, נדחה המועד בהמשך ליוני 2010 - אז העיד מתלונן נוסף ונקבע דיון נוסף למרץ 2011. לאחר כמה דחיות נוספות, בינואר 2012, נשמעו שלושה עדים נוספים, והצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו השניים יודו בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה בלבד. מח"ש, בהתאם, ביקשה להרשיעם בעבירה זו ולהטיל עליהם עבודות שירות.

בספטמבר 2012 שירות המבחן קבע בעניין ארזי כי הוא לא הביא נימוקים ממשיים המצדיקים הימנעות מהרשעה והמליץ על הטלת 200 שעות לתועלת הציבור. ביולי 2012 התקבל תסקיר שירות המבחן גם בעניינו של סולם, אשר המליץ, מנגד, דווקא לא להרשיעו, אך להטיל עליו עונש זהה.

בדצמבר 2012 החליטה שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, איטה נחמן, לא להרשיע את השניים כלל וכתבה: "לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לחומרא ולקולא, תוך התחשבות בעברם הנקי של הנאשמים, תסקירי שירות המבחן בעניינם, וכן הפגיעה העלולה להיגרם מהרשעתם בדין, אני קובעת כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום מבלי להרשיעם בדין".

לטענת מח"ש, בית המשפט התעלם מכל הנסיבות לחומרה בתיק. "מדובר בתיק חמור של התעמרות והתאכזרות, ללא כל טעם, בבני אדם שהיו נתונים במשמורת חוקית", נכתב בערעור, "נטישתם של המתלוננים בצד הדרך, תוך נטילת נעליהם והביגוד החם שלגופם, בליל חורף קר, תוך הפרדתם איש מרעהו היא מעשה בזוי שהקלון טבוע בו ובעושהו (...) המשיבים רמסו ברגל גסה את הערכים ואת כל מערכת יחסי האמון שמכוחה הוקנו להם סמכויותיהם, וניצלו לרעה את כוחם לבזות כבודם של אחרים ללא כל צורך או תכלית".

"המשיבים הורו למתלוננים לרדת מהרכב באמצע חורשה מבודדת, ולא על אם הדרך, על מנת להקשות עליהם את מציאת דרכם חזרה הביתה", לשון הערעור, "המשיבים החליטו להפריד בין המתלוננים ולבודד אותם, והורידו אותם במרחק זה מזה, וזאת על מנת שלא יוכלו למצוא אחד את השני ועל מנת לנטרל את הנחמה הכרוכה בהיותם יחד. המשיבים הורו לחלק מהמתלוננים להוריד את נעליהם ואת הג'קט שלהם, להשאיר את פרטי הביגוד ברכב ולצעוד יחפים ברגל חזרה למחסום - מסע ארוך ואכזרי בלילה קר, באמצע חודש ינואר, כאשר הם מותירים אותם בקור ללא כסות מינימלית".

לטענת מח"ש, "מדובר באירוע מתמשך, רב אירועים, כאשר לכל אורכו היתה למשיבים היכולת להפסיקו, אך הם בחרו להמשיך בו באופן שיטתי ומבזה צלם אדם (...) שגה בית המשפט עת לא נתן כל משקל לעובדה שהתכלית היחידה של מעשי המשיבים היתה השפלת המתלוננים ופגיעה בכבודם".

מח"ש טוענת כי "הימנעות מהרשעה בתיק זה כמוה כמירוק נורמטיבי של הכתם שדבק בהם וזילות לערכים מוגנים בסיסיים שעניינם כבודו של אדם". מח"ש סבורה כי "עונש מאסר – ולו בעבודות שירות – הוא המענה הנאמן והראוי לחומרת העבירות ונסיבותיהן, והטלתו הינה מידתית ומתחייבת בנסיבות העניין".

סנגוריתם של השניים, עו"ד קרן נהרי, מסרה בתגובה כי "בסופו של יום, בית המשפט קיבל את עמדתנו ולא הרשיע את הנאשמים. תמוהה לי גישת מח"ש, שברגע האחרון החליטה להגיש ערעור – השניים כבר התחילו לבצע את עונשם, וביום ה-45 מח"ש ביקשה עיכוב ביצוע לעונש והגישה ערעור. אני מקווה ומאמינה שבית המשפט המחוזי ישאיר את גזר הדין על כנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו