בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יורים ומשלמים

לפני 9 שנים עצרו שוטרים את מכוניתו של מחמוד אל סעדי בן ה-17, והוא נורה למוות זמן קצר אח"כ. אחרי שהתיק נסגר במח"ש ונדחה בבג"ץ, פסק ביהמ"ש יותר ממיליון ש"ח פיצויים

8תגובות

תשע שנים בדיוק ימלאו מחר למותו של מחמוד אל סעדי, נער בן 17 מלוד, שנהרג ברמלה מירי שוטרים שעצרו את המכונית בה נהג. במשך כל השנים שחלפו, שתי גרסאות טענו לאמת: בעוד שהשוטרים עמדו על כך שהיו בסכנת חיים ופעלו כראוי, משפחתו של אל סעדי התעקשה שהירי לא היה מוצדק. הרשויות הרלבנטיות דחו, אחת אחר השנייה, את עמדת המשפחה: המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) החליטה לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים מ"חוסר אשמה", פרקליטות המדינה דחתה ערעור שהגישו בני המשפחה, ואילו הרכב בג"ץ, בראשות הנשיא דאז אהרן ברק, המליץ להם למשוך את עתירתם בעניין.
 
הגרסה המשטרתית החזיקה מעמד עד לפני כשבועיים, כאשר פרסמה סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת, הד"ר דרורה פלפל, את החלטתה בתביעת נזיקין שהגישו הוריו של אל סעדי. בפעם הראשונה זה תשע שנים נקבע באופן רשמי כי אחד השוטרים אשר ירה בנער - ירייה שגרמה למותו - לא היה נתון בסכנה ממשית ומיידית לחייו. ללא סכנה כזאת, היה הירי "אמצעי בלתי סביר, שחרג מנורמת הזהירות הנדרשת בנסיבות העניין", כתבה השופטת פלפל, והורתה למדינה לשלם למשפחה פיצויים של 1.36 מיליון שקלים, ו-100 אלף שקלים נוספים כשכר טרחה לעורכי הדין. ההחלטה מעוררת סימני שאלה סביב התנהלות מח"ש ובמיוחד פרקליטות המדינה, אשר הצהירה בשלבים המשפטיים הקודמים כי בדקה את הטענות נגד השוטרים, וכי בכל פעם הגיעה לאותה מסקנה: הירי היה מוצדק.
 
"עברו כבר תשע שנים, אבל ההרגשה שלי שהכל קרה לפני תשע דקות", אמרה השבוע דודתו של מחמוד אל סעדי, חוריה, "התמונה שלו עדיין תלויה על הקיר בחדר שלי. תשע שנים זו היתה מלה שלנו מול המלה של השוטרים. אמנם קיבלנו עכשיו פיצויים, אבל לא נעשה צדק: איך המדינה יכולה לקבוע מצד אחד שהירי לא היה מוצדק, ומצד שני לא להאשים את השוטר שאחראי לכך?". הוריו של מחמוד, לביבה ומוחמד, העדיפו שלא להתראיין לכתבה.
 
ב-8 בדצמבר 2003, בשעות אחר הצהריים, נסע מחמוד להביא עוגה למסיבת יום הולדת שהמשפחה התכוננה לערוך באותו הערב לאחיו הקטן, עיסא. במכונית היו עוד שני חברים - עמר אבו סולימאן וחביב עאוור, שהביא עמו שני אקדחים. אחת התחנות בנסיעה היתה פנצ'ריית דודו של עאוור ברמלה, שלידה, בסביבות השעה שמונה בערב, ירה עאוור כמה פעמים באוויר.
 
שוטרים שהיו בכלל במשימת מעקב אחר תחנות סמים באזור הבחינו בירי. התצפיתן דיווח על מכונית מאזדה לבנה ובה "שני בני מיעוטים", ושתי מכוניות משטרה החלו לעקוב אחרי מכוניתו הכסופה של אל סעדי, שבה היו שלושה אנשים. בסביבות השעה שמונה בערב, עצרה מכוניתו של אל סעדי מאחורי מונית טרנזיט בצומת מרכזי ברחוב בן צבי בעיר. שתי מכוניות משטרה חסמו את מכוניתו מכל כיוון אפשרי.
 
כעשרה שוטרים ירדו משתי המכוניות (ששתיהן לא היו ניידות משטרה מוכרות - האחת, ניידת סמויה מסוג טויוטה והשנייה – רכב שכור מסוג אופל קורסה). חבריו של אל סעדי טענו כי השוטרים, למעט אחד, לא חבשו כובעי זיהוי משטרתיים. גם אריק בראון, עד ראייה, סיפר בעדותו במח"ש כי השוטרים שיצאו ממכונית האופל "היו על אזרחי, בלי כובע משטרה ובלי כלום, ואי אפשר היה לדעת כי הם שוטרים". לעומתם, כל השוטרים שהיו מעורבים באירוע דבקו בגרסה לפיה יצאו משני כלי הרכב כשהם חובשים כובעים מזהים והורו לנוסעים לצאת מהמאזדה. הראיות, קבעה השופטת פלפל, "אינן מאפשרות לקבוע ממצא עובדתי חד-משמעי" בשאלה אם השוטרים אכן חבשו כובעים מזהים.
 
השוטר הראשון שירה באל סעדי היה פקד אפי תשובה, אז ראש צוות הבילוש של תחנת רמלה, שהיה במכונית האופל. לדבריו, ירה בכתפו של הנער לאחר שהבחין כי הוא מחזיק אקדח בשתי ידיו. לאחר מכן ירה שוב לכיוון גלגלי המכונית. ליריה הקטלנית אחראי שוטר מג"ב יוגב קוגון – שיצא ממכונית הטויוטה שחסמה את אל סעדי מאחור. הוא ירה בראשו של הצעיר דרך השמשה האחורית. קוגון טען מאוחר יותר סיפר כי חשש להילכד בין מכונית הטויוטה לבין המאזדה של אל סעדי אשר נסעה לאחור, ולכן ירה.

לדברי השוטרים, ובניגוד לעדות שמסר בראון ולדברים שאמרו שני הנוסעים האחרים במכונית, אל סעדי התנגש במונית הטרנזיט שלפניו ובמכונית הטויוטה שמאחוריו, כדי ליצור מרווח דרכו יוכל להימלט. טענת "הנהיגה הפראית" הצדיקה את תחושת השוטרים כי היו נתונים בסכנת חיים ולכן הירי באל סעדי היה מוצדק.

נוכח הגרסאות הסותרות, כתבה השופטת פלפל, היה ניתן לצפות שנציגי המדינה יגישו תמונות או דו"חות כלשהם, המתעדים את הנזקים שנגרמו לטויוטה המשטרתית בעקבות "הנהיגה הפרועה" של אל סעדי. הדבר לא נעשה. "מסתבר שרכב הטויוטה 'נעלם' (כך במקור, א"ק) באופן מסתורי מהזירה בליל האירוע", נכתב בפסק הדין. לבית המשפט גם לא הוגשה שום ראיה המתעדת את הפגיעות שספגה מונית הטרנזיט. "לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת הגרסה בדבר 'השתוללות' ו'תנועה פראית קדימה ואחורה' של רכב המאזדה", ציינה השופטת.

יתר על כן, גם בעדויות השונות שמסר קוגון התגלתה סתירה: פעם אחת אמר שירה לעבר אל סעדי כשאורות הרוורס של המאזדה רק נדלקו (כלומר - הנסיעה לאחור עדיין לא החלה), ופעם אחרת טען כי היריה הייתה תוך כדי נסיעת הרכב לכיוונו. זה לא היה הקושי היחיד בדבריו: אף אחד מהשוטרים האחרים לא ראה אותו לכוד בין שתי המכוניות, כולל הנהג בטויוטה, שסיפר כי צמצם בהתמדה את המרווח בין המכוניות.

לבסוף כתבה השופטת כי אינה "מקבלת את הגרסה לפיה השוטר קוגון עמד בין שני כלי הרכב - המאזדה והטויוטה - בעת שירה את היריה הקטלנית לעבר ראשו של המנוח". מכאן, "שבזמן שירה, לא הוכיח השוטר קוגון כי היה נתון בסכנה ממשית ומיידית לחייו...הירי שביצע היה אמצעי בלתי סביר, אשר חרג מנורמת הזהירות הנדרשת בנסיבות העניין. אשר על כן, אני קובעת שהנתבעת חבה ברשלנות כלפי התובעים בגין הריגתו של המנוח".
 
נוכח פסק הדין, כדאי לחזור ולבדוק את החלטות שקיבלו במשך השנים מח"ש והפרקליטות. בפברואר 2004, חודשיים לאחר האירוע, החליט הרצל שבירו, המנהל המיתולוגי של מח"ש, לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים מחוסר אשמה, בנימוק שהם "פעלו כדין כאשר ירו לעבר כלי הרכב, לנוכח הערכתם הסבירה, בנסיבות המקרה, כי הינם נמצאים בסכנת חיים". כעבור חודשיים ערערו המשפחה וארגון עדאלה על ההחלטה לפרקליטות המדינה, ובספטמבר אותה שנה דחה שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, את הפנייה.
 
בתחילת  2005 הגישו משפחת אל סעדי ו"עדאלה" עתירה לבג"ץ, בבקשה שיורה ליועץ המשפטי לממשלה לנמק מדוע לא יועמדו לדין השוטרים שירו באל סעדי. גם הפעם טענה פרקליטות המדינה כי "נערך עיון נוסף במלוא חומר החקירה, ונבחנו לעומקן טענות העותרים. דא עקא, שבסוף כל הסופות חומר החקירה הקיים מלמד כי לכאורה לא נעברו באירוע עבירות. בהחלטה (שלא להעמיד לדין את השוטרים, א"ק) לא נפל כל פגם". בספטמבר 2005 המליץ הרכב השופטים (בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, ולצדו אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן), למשפחה למשוך את עתירתה. במארס 2007 הגישו הוריו של אל סעדי, באמצעות עורכי הדין רון טורקלטאוב ודנה פילפול סגל, את תביעת הנזיקין לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
 
בסיכומי ההגנה של הפרקליטות לתביעת הנזיקין חזרו על טענות המדינה משנים קודמות אך הוסיפו התייחסות גם לאופן חישוב הפיצויים – אם כאלה ייפסקו – על רשלנות המשטרה. אל סעדי, כך נכתב, "לא היה טלית שכולה תכלת" והסתבך בעבר בפלילים. לטענת המדינה, הרקע האישי הזה מצדיק חריגה "מההנחה הרווחת לפיה צפוי היה קטין להשתכר בגובה השכר הממוצע במשק, ואת הפסדיו יש לחשב על בסיס שכר נמוך יותר" - רק כ-351 אלף שקלים, בהשוואה לחישוב המשפחה שהסתכם בכמעט שני מיליון שקלים.
 
גם בנקודה הזו לא קיבלה השופטת פלפל את טענות הפרקליטות. המדינה "לא הציגה נתונים עובדתיים", שיצדיקו סטייה מהחישוב המקובל, והראיות שהוצגו מוכיחות כי לאחר ההסתבכויות הקודמות, אל סעדי דווקא סיים קורס מקצועי בחשמלאות רכב ועבד באופן סדיר במוסך.
 
בעדותה בבית המשפט אמרה האם, לביבה: "בלוד יש הרבה סמים, הרבה גניבות. למרות הקושי הזה, גידלתי את הילדים שלי לבד, לימדתי אותם איך לחיות ואיך להיות אנשים טובים. והנה, יש הוכחה: יש לי ילדה שלמדה 4 שנים באוניברסיטת בר אילן, השנייה במכללת אור יהודה רפואת שיניים, והבן שלי עובד במכון טסטים. שלושה ילדים יש לי שיצאו טובים. גם הבן שנהרג היה טוב, והיה לו רצון ללמוד ושיהיה לו מקצוע".
 
יוגב קוגון ביקש שלא להגיב לפסק הדין. מהמשטרה נמסר כי "פסק הדין נבחן בימים אלה על ידי הגורמים המקצועיים". ממשרד המשפטים נמסר כי "קביעת בית המשפט בהליך האזרחי אין משמעה כי ההחלטה לסגור את התיק הפלילי היתה שגויה... בית המשפט שדן בהליך האזרחי, לאחר שמיעת עדים שהעידו בפניו , קבע קביעות שלא עלו מחומר הראיות שנאסף על ידי מח"ש, ועל בסיסן החליט את שהחליט. רף ההוכחה בהליך אזרחי נמוך מרף הראיות הגבוה הנדרש לצורך העמדה לדין פלילי". עוד נמסר כי "הפרקליטות לומדת את פסק הדין ושוקלת אם יש מקום לערער עליו".
 

דניאל בר און


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו