בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלטון החוק כשל

188תגובות

את ההחלטה לסגור את התיק המרכזי בו נחקר אביגדור ליברמן, שתתפרסם רשמית מחר (חמישי), קיבל יהודה וינשטיין בלב כבד. היועץ המשפטי לממשלה הוא ביסודו סנגור, אבל בכל הנוגע לפרשיות שר החוץ אין לו כל אשליות. הוא אינו סבור שיש הסבר מתקבל על הדעת לכך שחברה שבעבר היתה בבעלות מנהיג "ישראל ביתנו" קיבלה מיליוני דולרים מאנשי עסקים שונים בארץ ובחו"ל. הוא אינו סבור שיש הסבר מתקבל על הדעת לכך שחברה אחרת, שהיתה בבעלות בתו של ליברמן ונוהלה על ידי נאמנו של ליברמן, קיבלה כשלושה מיליון דולר מלקוח אחד (בעבור שירותי ייעוץ ועבודת שדולה). היועץ אינו רואה הסבר מניח את הדעת לכך שסביב אחד האנשים הפוליטיים החזקים בישראל נארג מארג של חברות מפוקפקות, שנוהלו לכאורה ונשלטו לכאורה על ידי קרוביו ומקורביו.

וינשטיין דוחה על הסף את הטענה שליברמן הוא אדם תם לב, שחבורת רשעים במשטרה ובפרקליטות התגוללה עליו ורדפה אותו על לא עוול בכפו. ובכל זאת, אחרי התלבטות ארוכה ומיוסרת החליט היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את שר החוץ בעניין הפרשיות כבדות המשקל שנכרכו בשמו.

בתחילת 2012, ראש התביעה הכללית חשב אחרת. הוא נטה להסכים עם התיאור של פרקליט המדינה משה לדור: אם מתבוננים במסכת העובדות הכוללת כפי שמתבוננים בציור מופשט למחצה רואים היטב, שמה שניבט מהציור הוא הפנים המוכרים של ליברמן. אם סרט ליברמן היה סרט אילם, הוא היה סרט מחשיד מאוד. שר החוץ הוא אדם מוכשר מאוד, אך הותיר לא מעט טביעות אצבעות בחברות הקש שאליהן היה קשור בעבר ומהן לכאורה התנתק.

עופר וקנין

ואולם בחודשים האחרונים הגיע היועץ המשפטי לממשלה למסקנה, שתיק ליברמן קם או נופל על עדת מפתח אחת. כשהעדה הקפריסאית תוחקרה לפני חודש בנוהל קפריסאי מוזר, התברר שהיא חוזרת בה מהעדות המרשיעה שנתנה בעבר. כמו בטובים ובאפלים בסרטי המתח, עמד היועץ מול תיק שבו עד אחד נפטר, עד אחד התאבד, עד אחד לא אותר והעדה הרביעית שינתה את גרסתה. עדים רבים אחרים המשיכו לאחוז בסיפור הכיסוי הבלתי אמין, המגונן על החשוד המרכזי.

בתנאים אלה, העריך וינשטיין, הראיות שנערמו על שולחנו לא יאפשרו הרשעה של ליברמן בבית המשפט. נאמן לתפישת עולמו השמרנית סבר וינשטיין, כי אסור לו להגיש כתב אישום אשר סיכויי ההתרסקות שלו גבוהים.

כך שפרשת ליברמן דומה להפליא לפרשת משה קצב. בשני המקרים לא היה לשוטרים ולפרקליטות כל ספק בקשר לאמת המהותית שנחשפה לעיניהם. בשני המקרים הם היו מודעים לכך שיש קושי של ממש להפוך את האמת המהותית לאמת משפטית. אבל בעוד בעניין קצב קיבלו מני מזוז ולדור החלטה (מאוחרת) ללכת עד הסוף ולהסתכן בכישלון, בעניין ליברמן התקבלה החלטה הפוכה. היועץ משפטי הנוכחי החליט לתאר את תמונת המציאות שהתגלתה לעיניו בחדרים סגורים ולא להביא אותה אל בית המשפט.

וינשטיין אינו מודה בכך במפורש, אך ברור לחלוטין שבפרשת ליברמן שלטון החוק כשל. גם אם ההחלטה שהתקבלה מוצדקת, היא התקבלה לא בשל שכנוע עמוק בכך שחשוד רב עוצמה חף מפשע, אלא בשל חוסר יכולת של המשטרה והפרקליטות לאסוף ראיות חותכות בקפריסין, מולדובה ובלארוס. עובדה: הפרשה שבה ליברמן כן יעמוד לדין היא פרשה שולית יחסית, שבה הראיות שנאספו (בישראל) הן ראיות מוצקות. כך שגם ברחוב צלאח א-דין בירושלים מודעים לכך, שסגירת התיק של ליברמן היא סגירה מעיקה. ענן כבד של חשדות כבדים מועבר היום מהמרחב המשפטי הישראלי אל המרחב הציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו