בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק ליברמן | פרשנות

חגורת ההגנה של אנשי השררה

וינשטיין לא הצליח לפרמט עצמו מחדש ולהפוך לתובע כללי חד שיניים, המסוגל להתמודד עם הפאזל של אלפי החלקיקים בתיק ליברמן

67תגובות

במארס 2001 עצרה המשטרה את איל ההון מיכאל צ'רנוי בחשד שניסה להשתלט על חברת בזק במרמה. זמן קצר לאחר המעצר, הודיע שר התשתיות הטרי בממשלת שרון, אביגדור ליברמן, כי "פשעו היחיד של צ'רנוי הוא שהצליח בחיים". ליברמן הוסיף כי הוא סומך על צ'רנוי יותר "מאשר על יושרם של כל ראשי אגף החקירות ביחד".

חודש וחצי חלפו, וחברה בשם אם-סי-ג'י שבשליטת צ'רנוי העבירה חצי מיליון דולר לחברה קפריסאית עלומה בשם Mountain View Assets. עוד כמה חודשים עברו וסכום העתק נמשך מהחשבון, רובו ככולו על ידי מקורביו של ליברמן, ובראשם גרשון טרסטמן, משורר שחי באותן שנים בהתנחלות נוקדים. גם נהגו הנאמן של ליברמן, איגור שניידר, משך כספים מהחברה.

ליברמן וצ'רנוי חברים כבר שנים ארוכות. ליברמן מעולם לא התנער מאיש העסקים, גם לא כאשר שר הפנים לשעבר אברהם פורז הודיע לצ'רנוי כי הוא שוקל לשלול את אזרחותו כיוון ש"למשטרת ישראל מידע שלפיו הנך אחראי למעשי רצח, ניסיון לרצח, אלימות ואיומים שנעשו בהוראתך או בהזמנתך על רקע מלחמות האלומיניום (ברוסיה)".

צ'רנוי רואה בליברמן, שותפו למשחקי הטניס, איש המתאים לכהן כראש ממשלת ישראל. במסגרת חקירת המשטרה שנוהלה נגד ליברמן, סברו החוקרים כי השיגו ראיות רבות לכך שבין השניים לא שוררת רק חברות תמימה וכי ליברמן שלט, בעודו מכהן כשר ובניגוד לחוק, בחברה הקפריסאית שאליה זרמו הכספים הרבים מהחברה של צ'רנוי. כמו כן, השיגו החוקרים ראיות שליברמן פעל במסדרונות השלטון כדי לסייע לצ'רנוי לקבל את דרכונו בחזרה (שמאז, ובלי קשר לליברמן, הושב לו).

המשטרה, כמו גם היועץ המשפטי הקודם מני מזוז, פרקליט המדינה משה לדור וראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, אביה אלף, סברו שדי בראיות אלה כדי להעמיד את ליברמן לדין. הם הסתמכו, בין השאר, על מסמכים שנשלחו לליברמן כשכיהן בתפקיד ממלכתי, ובהם פירוט מלא על העסקה עם צ'רנוי לצד פרטים מלאים של חשבונות בנק פרטיים שהחזיק ליברמן עצמו בקפריסין. אם הוא לא היה קשור לעסקה, מדוע קיבל עליה ליברמן דיווח, ומדוע השתתף בישיבות בקפריסין שעסקו בגורלה של חברה זו ואחרות? בנוסף, מדוע לחברות המדוברות, שמהן התנתק ליברמן לכאורה, זרמו מיליוני דולרים דווקא מחבריו הקרובים, אילי ההון צ'רנוי, מרטין שלאף, דן גרטלר ודניאל גיטנשטיין? מדוע עברו כספים מאחת החברות האלה לחשבונו הפרטי של ליברמן זמן ארוך אחרי שהוא מכר אותה? וכיצד יש כל כך הרבה סתירות בגרסאות החשודים והעדים לגבי טיבן האמיתי של העברות אלה? ומדוע חלקם שתקו בחקירה או נעלמו מאז שפרצה כאילו בלעה אותם האדמה?

ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, אין באמת תשובות טובות לשאלות האלה. במסמך סגירת התיק אתמול נוטה וינשטיין שוב ושוב להגדיל ולנפח את משקלן של גרסאותיה של להקת ליברמן, משונות ככל שתהיינה, רק כדי לממש את מטרת העל שלו:לאיין את הראיות הנסיבתיות הרבות הקושרות  לכאורה את ליברמן למעשים פליליים, ובכך למוטט את התמונה הגדולה, הסבירה וההגיונית הזו, שצפה מעל לכל הפרטים. כשהוא נוהג כך, ממשיך וינשטיין את עיסוקו ארוך השנים כסנגור פלילי. ההוויה אינה קובעת את התודעה. וינשטיין לא הצליח לפרמט את עצמו מחדש ולהפוך לתובע כללי חד שיניים, המסוגל להתמודד עם פאזלים של אלפי חלקיקים.

וינשטיין נכנס לתפקידו ב-2010. בשלב הזה כבר הונחה בפניו המלצה של המחלקה הכלכלית להעמיד לדין את ליברמן. היועץ ביקש לבחון את ההמלצה ובמשך שנה וחודשיים קיים אינספור ישיבות. בסופה של הזחילה האטית הוא החליט להגיש כתב אישום חמור. לאחר מכן העניק וינשטיין לפרקליטי ליברמן סדרת שימועים, חסרי תקדים בהיקפם, כאלה הפוגעים פגיעה חמורה בערך השוויון בפני החוק. לאנשים שפגשו אותו לאחר מרתון השימועים הסביר היועץ כי המפגשים לא חידשו לו דבר משמעותי, אלא האירו שוב קשיים מוכרים בתיק. לבני שיחו נשמע אז וינשטיין כמי שנחוש להעביר את עלילות ליברמן להכרעת בית המשפט. אז מה קרה פתאום? מדוע היועץ חטף רגליים קרות אחרי שנה וחצי נוספת של היסוסים? ואיך קרה שחשדות קשים שווינשטיין ייחס לליברמן, כאלה שאינם תלויים ברצונם הטוב של עדים מחו"ל, התאדו פתאום?

היום מסביר וינשטיין כי אין לו ספק שתיק ליברמן היה מסתיים בזיכוי. המסקנה הקשה והיחידה העולה למקרא הדברים החמורים האלה היא כי וינשטיין כלל לא למד את תיק ליברמן לעומקו לפני שהגיש את טיוטת כתב אישום נגדו וכי אם ליברמן היה מוותר על השימוע (כמו אולמרט למשל), היה היועץ מגיש  כתב אישום שהוא כלל אינו מאמין בו. כתב ריסוק החשדות שהוא הפיץ אמש מתנגש בעוצמה מהדהדת בטיוטת כתב החשדות שהוא חיבר בעצמו.

וינשטיין נראה בימים האחרונים מיוסר מההחלטה הדרמטית שלו למנוע את בירור האישומים  בבית המשפט. "החשדות לא התפוגגו", חזר ואמר היועץ המשפטי לבני שיחו. "אם כך מדוע סגרת את התיק?", נשאל. "כיוון שהמדיניות שלי היא לא להעביר תיקים עם קשיים, גבוליים, לבית המשפט", השיב. בתרגום חופשי: אם לא יהיו סרטי וידיאו שיתעדו איל הון מעביר מזוודות עמוסות במזומנים לפוליטיקאי תמורת הטבה שלטונית, לא יהיו כנראה בימי וינשטיין כתבי אישום נגד אישים בצמרת. פרשות השחיתות של העידן הנוכחי הן מתוחכמות ומורכבות, חוצות גבולות, גדושות באנשי קש, בעדים מפוחדים ובאמצעי הסתרה המטשטשים את עקבות החשודים. פרשת ליברמן כוללת את כל המרכיבים האלה והם שהביסו את רוחו של וינשטיין והובילו אותו לחבר את מסמך המריחה. עדיף שמיום זה והלאה תיוותר התביעה הכללית על אשליית הצדק ותימנע מלחקור אנשי שררה. חבל על הכסף ועל האנרגיות. שיתמקדו בגנבי רכב. כמו בכל מדינה נחשלת, גם אצלנו נוצרה חגורת הגנה סביב נשואי הפנים, האנשים העומדים מעל כל אשם.

וינשטיין כותב במסמך כי:"מתעורר באופן טבעי החשש שלפיו אין התביעה חדורה רוח קרב במלחמה בשחיתות. חשש זה מדיר שינה מעיניי".

מוטי קמחי

אלה מלים ריקות. עד היום לא ניהל וינשטיין ולו קרב אחד נגד הצמרת על טוהר המידות, וסביר להניח שהוא ימשיך לישון בשקט ולהזריק למערכת שבראשה הוא עומד זריקות הרדמה.

אחרי שמרח את הטיפול בפרשה שלוש שנים ואחרי שהכריע לסגור את רובה המוחץ, יהיה קשה לווינשטיין, אלוף הארץ לנוער באיגרוף בעברו, לקום מהקרשים אחרי עשר שניות. דימויו של היועץ נסדק מבית ומחוץ. במשרד המשפטים הביעו באחרונה געגוע נוגה ליועץ הקודם, מני מזוז, לקור הרוח שלו וליכולתו לקבל החלטות מטלטלות בקצב מהיר ואפקטיבי. "אם מזוז היה היועץ, התיק הזה היה כבר מוכרע בבית משפט", אמר לאחרונה גורם משפטי המצוי בנבכי תיק ליברמן.

בקרוב יוגשו עתירות לבג"ץ נגד החלטת וינשטיין. בג"ץ נוטה שלא להתערב בהחלטות כאלה. אך ראוי ששופטי העליון לא יזרקו את העותרים מהמדרגות: בעידן שבו אין פיקוח על הפרקליטות, חשוב שהשופטים יבחנו את דרך קבלת ההחלטות של היועץ ואת קצבן, את פניות הפרסה החדות שלו ואת  הטיפול דה-לוקס שזכה לו ליברמן, שהגיע לשיאו בסדרת השימועים. אם בוזגלו מת, ראוי שהשופטים יישאו לזכרו הספד.

גם לפני שהגיש את כתב האישום המשני בפרשת השגריר בבלארוס, וינשטיין התייסר, התלבט והיסס. הוא חשש מתגובת ידידיו, הסנגורים האמידים המתמחים בעבירות צווארון לבן. "מה הם יגידו אחרי שאגיש נגדו כתב אישום רק בעניין הזה?", שאל היועץ. זו כנראה קבוצת ההתייחסות הרלוונטית שלו. אחד מפרקליטי הצמרת האלה העיר השבוע כי ליברמן צריך להציב לצד מיטתו פסלון מזהב עם דמותו של וינשטיין.

כעת נותר רק להמתין ולראות מתי יהפוך ליברמן למנהיג הליכוד, ואולי גם לראש הממשלה הבא. המכשול היחיד שנותר הוא כתב האישום המצומק שהוגש נגדו בפרשת השגריר בבלארוס. ליברמן מוטרד מכתב האישום הדליל, ובסביבתו מעריכים כי הוא ינסה לחתור לעסקת טיעון – כזו שלא תחבל בקריירה הפוליטית המטאורית שלו. אם העסקה לא תתממש והתיק יגיע לבית המשפט, קשה לקבוע מה יעלה בגורלו.

הכרעת הדין בעניין אולמרט לימדה כי ניחוש תוצאות משפט של איש שררה הוא כמו הימור ברולטה, ולכן כל סקאלת האפשרויות פתוחה: מזיכוי מוחלט ועד הרשעה בתוספת קלון ומאסר בפועל שיומר בעבודות שירות – הרשעה שתחסל לליברמן (ולצ'רנוי) את החלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו