בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חורים בתיק הדגלון

הטיפול בפרשת השגריר שהדליף לליברמן נע בין רשלנות לביזיון. אין ראיה טובה מזו לאוזלת היד של התביעה, ולכך שאסור להשאיר בידה את ההחלטה לסגור את התיק המרכזי. ועכשיו, לבג"ץ

39תגובות

מעשה באדם שנחשד בקבלת שוחד. הוא נראה מקבל מעטפה תפוחת שטרות בקרן רחוב. בלהיטותו כי רבה לחבור אל המשחד, אץ-רץ במעבר חצייה באור אדום. לימים, החליט היועץ המשפטי לממשלה שאין ראיה ניצחת לכך שהשטרות היו אמיתיים ולא מזויפים, ולא נשללה טענת החשוד שבדיוק באותו יום התחיל לממש חלום ילדות לאסוף בולים, ואת המעטפה לקח כדי להסיר ממנה את הבול הנדיר, בלי שהבחין בתכולתה. היועץ אינו תמים. חרה לו שהחשוד ייצא פטור בלא כלום. על כן העמיד אותו לדין על אותה חציית כביש שלא כחוק.

זהו, בערך, סיפורו של כתב האישום הממשמש ובא נגד אביגדור ליברמן בפרשת זאב בן אריה, השגריר בבלארוס שהסגיר במינסק לידי ליברמן - אז במצב צבירה של אזרח פרטי, בין תקופות כהונה בכנסת ובממשלה - את סודות חיקור-הדין נגדו. עניין משני - בהשוואה לתיק הגדול שריחף מעל ליברמן בסעיפים של מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והטרדת עד - אך נעשה עניין מרכזי כאשר היועץ יהודה וינשטיין הפך את החלטתו-הוא ושלח את התיק העיקרי לגניזה. תיק-הדגל נסגר, תיק-הדגלון הורם על כפיים. חוק הוא חוק והכרח לכבדו. כאן לא יחצה הולך-רגל את הכביש באור אדום.

ופתאום, למרבה המבוכה, התברר שפרקליטות המדינה ניהלה את התיק ברשלנות; היא לא גבתה עדות מהולכי-רגל אחרים, שהמתינו בסבלנות על המדרכה כאשר החשוד הופיע שם, ויש הטוענים ששמעו אותו מתכנן ביצוע של העבירה - הוכחה לקיומו של יסוד נפשי - כאשר מלמל כנגד הרמזור, "אני עובר! לא איש אדום קטן כזה יבלום אותי!"

כך אירע שבגלל התגרות פומבית של ליברמן, ובעקבותיו דיווח נוקב של ברוך קרא בערוץ 10, נחשפה התרשלות באיסוף הראיות בפרשת השגריר. האישום מבוסס על הליך בלתי-תקין למינוי בן אריה לשליחות נוספת, כשגריר בלטביה, אבל ההליך יתגלה כתקין עוד פחות, וחומרת החשד נגד ליברמן תגבר עוד יותר, ואם יורשע יכבד עונשו ויתרחק מועד שובו לממשלה. אם יוכח שחברי ועדת המינויים של ראשי נציגויות בשירות החוץ לא רק קלטו בטלפתיה שבאישור החריג שיעניקו למינוי יקלעו לרצון השר, אלא נכנעו ללחצים ממשיים שהופעלו עליהם מכיוונו - אז יהפוך ליברמן, לכאורה, משותף סביל ושתקן לתגמול מי שהיטיב עמו בניגוד לחוק, לפעיל ומפעיל.

שמה של מיכל סיבל-דראל, סגנית מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, מתנוסס בתחתית ששת עמודי טיוטת כתב האישום, שהאחרון בהם מפרט את שמותיהם של 16 עדי התביעה, מחציתם קציני משטרה. סיבל-דראל, כפרקליטה שקיבלה לפני שנים את חומר החקירה מצוות היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) ובראשו סגן-ניצב יורם נעמן, היתה צריכה לסרוק אותו היטב, למצוא בו פרצות ולבקש השלמות. מלאכה זו מקובל לעשות ביסודיות וביישוב הדעת לפני הגשת כתב האישום, ולא בחיפזון ובאבדן עשתונות שבוע לאחר שנמסר לכנסת, אם כי רגע לפני שהופקד במזכירות בית המשפט.

תפקוד פרקליטי המדינה, בין כתובעים ובין כסניגורים של מוסדות המדינה ואישיה, אינו מעורר התפעלות גם בתיקים הרחוקים מהעין הציבורית. לא מהם תבוא ישועת המלחמה הנסוגה בשחיתות. לדברי וינשטיין, סיבל-דראל המליצה לסגור את התיק העיקרי של ליברמן בגלל "בעיות משפטיות". הממונה עליה, מנהלת המחלקה הכלכלית אביה אלף, חשבה אחרת, וכך גם פרקליט המדינה משה לדור ובכירים נוספים, אבל וינשטיין העדיף להישען על העמדה השוללת. בתיק פרשת השגריר, אמורה סיבל-דראל להופיע כתובעת - והנה עולה, אמנם לא בדקה ה-90 אלא שנייה לפני שהשופט עולה על המגרש, שהתיק לא הוכן כהלכה, והיכן היו כל מומחי הבעד והנגד של הפרקליטות ולשכת היועץ.

שלשום בלילה כונסה אצל וינשטיין בירושלים התייעצות בהולה. היועץ, לדור ועמיתיהם המתינו עד לשובו של ראש אגף החקירות והמודיעין (אח"מ), ניצב יואב סגלוביץ, מסיור משטרתי עם המפכ"ל יוחנן דנינו בצפון. המשטרה לא שותפה במהלכים התמוהים לסגירת תיק ליברמן. הפרקליטים שטסו לקפריסין, לבדוק את זיכרונה של העדה המרכזית דניאלה מורצי (בשיטת חושם, שניסה את כל הגפרורים שבחפיסה עד שנשרפו ובכך הוכיחו את תקינותם הקודמת), לא ביקשו מחוקרי יאח"ה שגבו את עדות מורצי לפני ארבע שנים להתלוות אליהם. התהליך הדו-סטרי של שיח, ליבון וסיעור מוחות, המקובל בין המשטרה לפרקליטות, נדם בפרשת ליברמן. רק לעת טביעה נזכרו בתביעה להזעיק את המצילים.

אור לאתמול, בתום הדיון אצל וינשטיין, יצאו החוקרים למבצע בזק של איתור העדים ובירור גרסאותיהם; היו שנאלצו לוותר משום כך על השתתפות בכנס שנתי של אח"מ, באולם האירועים של קיבוץ כפר מנחם, עם וינשטיין, לדור, דנינו וסגלוביץ'. הסיכוי להשגת ראיה מהותית היה קלוש: אם חבר ועדת מינויים יודה שהצביע בעד מינוי לא תקין בעקבות כניעה ללחץ, יפליל בכך את עצמו, מה שאינו סביר (אלא אם ייאות לקבל חסינות ומעמד של עד מדינה). אלא שהמאמץ המחויב בוצע, ובסוף השבוע יוכל וינשטיין לעיין בעיקר החומר - חלקו מאלף - שאספה המשטרה.

ועדת המינויים של השגרירים והקונסולים הכלליים אינה דומה לדיוני שיבוצים בצה"ל או במשטרה. בין היושבים בה: סמנכ"ל (לרוב האחראי על האגף האזורי שבתחומיו שוכנת מדינת-היעד), ראש אגף משאבי אנוש, נציג ועד העובדים (של החטיבה המדינית, אחת משלוש במשרד), היועץ המשפטי של משרד החוץ, האחראית למעמד האשה במשרד ו"נציג ציבור", בתפקיד משגיח חיצוני. אלא שבשנים האחרונות אותו משגיח גם הוא פנימי למדי, גמלאי של המשרד - אבי מילוא, לשעבר המפקח-הכללי של שירות החוץ. בראש הוועדה יושב שר-החוץ, ובהיעדרו - ומי כליברמן הרבה להידרש לעיסוקים חשובים יותר - סגנו.

כל החברים הנכבדים הללו אמורים לשקול ולדרג מועמדים שונים, לשמוע גם הערות שליליות ולתעד את הנאמר בפרוטוקול. זאת, במצוות מבקר המדינה ונציבות שירות המדינה. ראשית חכמה, על השואפים לשגרירות לעמוד בתנאי הסף. אחד מהם, לאחרונה, מחייב השלמת קורס צוערים. כאשר מועמד שהיה חיוני למשרד - קונסול בסאו פאולו, בתקופה של מחסור חמור בדוברי פורטוגזית - נכשל במעבר משוכה זו, נמצא לו מסלול עוקף, במכסת המינויים הפוליטיים; אבל דיפלומט מקצועי הרוצה להישאר בנתיב הרגיל מוכרח לצלוח את ועדת המינויים, בדרכו לאישור הממשלה. תנאי נוסף: שהות מזערית של שנתיים בירושלים, בין שליחויות בחו"ל.

זאב בן אריה היה, בארבע שנותיו בבלארוס, שגריר כושל. מפכ"ל שירות החוץ שלאחר מילוא, ויקטור הראל, הגיע למינסק עם אחד מעמיתיו במסגרת סבב שגרתי במזרח אירופה. המפכ"ל אמור לערוך מטעם המטה ביקורת מקצועית בנציגויות, המרוחקות מירושלים כמטחווי מברק ואינן תמיד מתפקדות כהלכה. הוא אינו בוועדת המינויים, אף שאין ערוך ליכולתו להתריע בעוד מועד מפני העדפת שליח לא-ראוי וקיפוח ראוי - בטרם יעתור מי שזכה בחותם הוועדה נגד המשרד ויטען שהשכיר את דירתו ועקר את ילדיו מלימודיהם ועוד. מילוא, כמפכ"ל בדימוס, בוועדה, על תקן ציבורי; הראל, לפני צאתו לגמלאות, חלילה.

בבלארוס מצא הראל שגרירות במשבר, עם שליחים מעטים - קציני ביטחון ומינהלה - ועובדים מקומיים רעבים ללחם, כי איש לא טרח לדווח על שכרם שנשחק באינפלציה מסחררת. כדי לשכך את המיית בטנם נידבו להם בשגרירות צלחת ביסקוויטים. השגריר בן אריה, איש ספרות ותרבות רוסית, התעניין יותר בתחומי הרוח. לולא מעורבותו האישית בפרשת ליברמן, היה בן אריה, כבקי בכתבי ניקולאי גוגול, מיטיב לשאוב מהסיפור הנגלל בתיק ליברמן חומרים לעלילה עוקצנית עם מוסר השכל, מהדורה מעודכנת של "נפשות מתות": למשל, שלושת האיגורים - שניידר, שהיה נהגו של ליברמן והפך לאיש-עסקים חובק עולם, ויינברג (בתפקיד "שותפו של גיטנשטיין") ופסטונוב, מנכ"ל מסתורי שנבלע בזרועותיה של אמא רוסיה וטרם שב לשדר אות חיים.

הראל, עכשיו אחד מעדי התביעה נגד ליברמן, חיבר דו"ח קשה ופעל להעלאת שכרם של עובדי השגרירות במינסק בשליש. בן אריה בילה בארץ שמונה חודשים בלבד, שליש מהנדרש, כשהוא מסתופף במטה השר, איתות ברור לכל, ומשוגר מחוץ לתור לריגה. בטעות חשב ליברמן שהוא "רמה אחת מעל כל השאר" שהתאוו לצאת ללטביה, כפי ששיבח את המינוי שעבר בברכתו האילמת בתוך המשרד (עד שיוכח אחרת) והקולנית בהגשתו לממשלה, בלי לספר על עבירת מסירת החומר הסודי במינסק. העבירה התגלתה ופסלה את בן אריה בתחקיר הריענון הביטחוני שלו, לקראת שליחותו. בלי קשר לאותה חשיפה של פרטי חיקור הדין לחשוד, והרי איזה קשר יכול להיות כאן, עד עצם היום הזה מתעכב חיקורי הדין בבלארוס (וגם ברוסיה ובקפריסין).

אחת הקושיות המציקות בתיק ליברמן היא הנדיבות המופלגת של וינשטיין בהענקת זמן לשימוע. וינשטיין החליט על הגשת כתב אישום בתיק העיקרי באפריל 2011, אבל רק בינואר 2012, לאחר תשעה ירחי לידה, הואילו פרקליטי ליברמן להתייצב לשימוע. ועוד תהיית-זמן: בן אריה הועמד לדין במאי השנה. מה הפריע לפרקליטות להעמיד בה בעת את ליברמן לדין באותו תיק, בלי להמתין להחלטת וינשטיין בתיק העיקרי?

הסיבה, בנוסף לבטלנות הכללית שאפפה את הטיפול בתיק, היא ככל הנראה ההתייחסות לפרשת השגריר בשלבים שונים של ההתלבטות בתיק העיקרי. כאשר הנחת העבודה, בהתאם להחלטה מאפריל 2011, היתה שיוגש כתב אישום, סיפור השגריר נחשב למהלך אחד מרבים של שיבוש והסתרה. רק כאשר וינשטיין שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, שודרג עניינו של השגריר למרמה והפרת אמונים. אף שבן אריה הורשע, לפי הודאתו, בהסדר טיעון, נדרשו כמעט שישה חודשים, בין תחילת מאי לסוף אוקטובר, לגזירת עונשו - ארבעה חודשי מאסר שהומרו בעבודות שירות. בן אריה גם הורחק משירות המדינה; ודאי שהוא לא יוכל לחזור ולכהן כשגריר. צדק משונה יהיה זה, אם ליברמן יזכה להליך מהיר יותר, עם עסקה או בלעדיה, ואם המשפט יסתיים בהרשעתו אך באופן שיאפשר לו לחזור לממשלה בכלל ולמשרד החוץ בפרט. לפי חוק יסוד הממשלה, הרשעה שיהיה עמה קלון (לפי קביעת בית-המשפט, או לחלופין לפי קביעת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שהוא שופט מבית המשפט העליון) פוסלת את המורשע מחברות בממשלה בשבע השנים שלאחר תום ריצוי המאסר. המרה לעבודות שירות, כמקובל במאסר עד ששה חודשים ולהבדיל מעבודות לתועלת הציבור, מוסיפה לרווחת המורשע אך אינה מצמצמת את תקופת הפסילה.

בנמקו את סגירת התיק העיקרי כתב וינשטיין על "תחושת הבטן" שלו, המפקפקת בחפותו של ליברמן אך שלדעתו, אולי לצערו, חסרה ראיות. הבטן של התביעה מעניקה עכשיו, במאוחר, נפח גדול יותר לסיפור השגריר, ממה שראוי לו בהשוואה לחשדות המרכזיים. אבל החשיבות האמיתית של ביזיון השבוע האחרון נעוצה במקום אחר - בערעור יומרת התביעה למקצועיות, כהנמקה לסגירת התיק העיקרי ולנוכח עתירות לבג"ץ נגד שיקול הדעת של וינשטיין בהחלטה זו. "מלאכת הערכת הראיות במשמעות זו נתונה לאיש המקצוע, האמון על מלאכה זו, על רקע ניסיון מקצועי מצטבר ורב שנים", ציטט וינשטיין את השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה. כלומר, אם וינשטיין, לדור, סיבל-דראל ועמיתיהם שקלו, מדדו וקבעו שאין ראיות, בתיק העיקרי, חזקה עליהם שפעלו לא רק בתוקף סמכותם, אלא גם בכוח "הגיון וחושים גם יחד", ואל לבית-המשפט העליון להתערב ולכפות החייאה של כתב האישום שהומת.

בפרשת השגריר כופרת התביעה בעצמה במקצועיותה. אין ראיה טובה מזאת לכך שאסור להשאיר את לשכתו של וינשטיין כערכאה אחרונה בתיקי ליברמן, ושהתיק העיקרי צריך להישלח גם הוא, כמו שגריר, לבית המשפט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו