בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האישום המתוקן: כשליברמן גורש מגן עדן

חיזוק החשדות נגד ליברמן בכתב האישום המתוקן עשוי לגזור קץ מהיר על הכנסת הבאה ובחירות נוספות בתוך חודשים, אם יורשע וייגזר עליו קלון

63תגובות

במטוסים שהביאו בימים האחרונים ארצה אלפי צליינים, הסתננו גם עשרות ישראלים, מקומיים עם אד קל של זרות: השגרירים והקונסולים הכלליים, שהגיעו להשתתף בכנס ראשי הנציגויות במשרד החוץ, בשבוע הבא. הם ישמעו הרצאות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות ויבקרו באשדוד ובאשקלון, כדי שיוכלו לחזור לארצותיהם ולהביא ממקור ראשון, גם אם באיחור מסוים, את חוויית עמוד ענן וכיפת ברזל.

סדר היום הרשמי שיופץ למתכנסים לא יכלול את הנושא המסקרן ביותר, שיעסיק אותם בהפסקות הקפה ובטיולי האוטובוסים: סיפורם המשולב של מי שהיה עד לפני ימים מעטים השר הכל-יכול שלהם, אביגדור ליברמן, סגנו דני אילון - לפנים עמיתם בשירות החוץ - והשגריר זאב בן אריה, שחזר ממינסק וכמעט יצא לריגה.

פני הדור כפני שר החוץ שלו. הקלישאה המעצבנת של ליברמן, "גן עדן", נראית עכשיו שונה במקצת, לאחר הגירוש מגן עדן. איווט לזאב - אדם, אבל בעדן של משרד החוץ, מעידים על עצמם עובדיו, יש גם נחשים, הזוחלים על גחונם ומכישים זה את זה; פקעת צפעונים. זו הגזמה פראית, כמובן, שהרי מדובר בחומר אנושי עדין. "מי שיכול - עושה", מצטט אחד מבכירי שירות החוץ אמירה ידועה, "מי שאינו יכול לעשות - מלמד; מי שאינו יכול לעשות או ללמד - יועץ; ומי שאינו יכול לעשות, ללמד או לייעץ הופך לדיפלומט". לא בשורה מרנינה למי שייענו למודעות הגיוס שפרסם השבוע המשרד לקורס הצוערים שלו ("שליחות מדינית, ייצוג ישראל בעולם, קריירה בינלאומית, תפקידים מגוונים ומאתגרים – נבחרת הדיפלומטים הבאה של ישראל").

ניר קידר

עם הגיל והגמלאות, הולך משרד החוץ ונפרד מהשנתונים שהשביחו אותו לאחר מלחמת יום הכיפורים, בין במחזורי הצוערים ובין בגיוס האקדמי למרכז למחקר מדיני (ממ"ד) שהקמתו נכפתה בצו ועדת אגרנט, כתרופה לבלעדיות ההערכה המודיעינית באמ"ן. תהליך דומה אירע באותן שנים גם במשטרה, שנדרשה להתרחב ולקלוט קצינים, חבלנים ותובעים-משפטנים, שדילגו אחר כך הצדה ולמעלה. פרשת בן אריה הפגישה את שני הארגונים – שוטרים מול דיפלומטים.

נסים ונפלאות

מזווית אחת, אירועי השבוע האחרון בתיק השגריר כמו נכתבו בידי המלכה ב"אליסה בארץ הפלאות": קודם הוצאה להורג, בעקבותיה גזר דין, אחר כך כתב אישום ובסוף חקירה. מזווית שנייה, היה היגיון מעשי בהשלמת החקירה רק לאחר שליברמן התפטר, עם הודעת היועץ המשפטי לממשלה לכנסת על החלטתו להעמידו לדין. המציאות השתנתה ואיתה גם הנכונות לספק ראיות.

בהיותו בין רעיות, גרוש מבוקש, מחוזר על ידי בלונדיות גבוהות ממנו ומהלך עליהן קסם, הסביר למשתאים שר חוץ מוצלח וממולח עוד יותר מליברמן, הנרי קיסינג'ר, שאין שיקוי אהבה חזק מהשררה. בפרשת ליברמן, גם ההפך נכון. רק ניטלה מליברמן השררה, ונמוגה ההתאהבות בו מלמטה, בקרב עובדי המשרד שהיו עד אתמול תלויים בו. ההפנוט פג, הם התעוררו והתחילו לדבר. אין הוכחה טובה מזאת לחשיבותה של הפיקחות שחסרה לפרקליטות בניהול תיק ליברמן.

התיק הופל, בסופו של דבר, בגלל אותה עדה קפריסאית, דניאלה מורצי, שזיכרונה אינו לברכה – הוא השתבש עם הזמן, בראותה שכתב האישום המובטח אינו מוגש. אילו הועמד ליברמן לדין לפני חצי שנה בתיק השגריר והופשט ממחלצותיו הממשלתיות, שהדיפו כוח וכבוד, אפשר שגם דניאלה היתה מעזה לתת דרור ללשונה, כמו סגן השר דני אילון וחברי ועדת המינויים של המשרד, בהסתלק מעליהם מוראו של ליברמן.

לאורך חיכוכיו עם החוק, עד כה נהנה ליברמן מנסים ונפלאות. בשנות ה-90, עוד לפני מינוייו למנכ"ל הליכוד ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה וכניסתו לפוליטיקה, נחקר ליברמן בחשד למרמה והפרת אמונים בתאגיד - עמותת "שער בעלייה". טענו כלפיו שלא באמת היה מנכ"ל העמותה, אלא רק שאב ממנה כסף כעובד מדומה, וגם כשמכר לה את מכוניתו בסכום גבוה משוויה. לקראת סוף החקירה איתר ליברמן מסמך שקיומו לא נודע עד אז, גם לא מפיו. המסמך אישר שאמנם ליברמן קיבל כספים מהעמותה, אבל רק כהלוואה, ומאחר שהלוואות יש להחזיר, מאושר בזאת שהחוב נפרע.

אליהו הרשקוביץ

כה מרענן היה גילויו של מסמך חדש-ישן זה, עד שהתעורר פקפוק, שמא הנייר צעיר מדי. מומחה המחלקה לזיהוי פלילי קבע שאכן כך: המסמך מזויף. אבל נוצרה בעיה קטנה. המומחה, ד"ר ולרי אגינסקי, נציג "האסכולה הרוסית" שהועדפה אז במז"פ על "האסכולה האמריקאית", השתמש בעת הבדיקה בכל הדיו שבנייר ולא השאיר טיפה למומחה נגדי, שצפוי שההגנה תגייס לקעקוע הראיה. שכיח שעבריינים בולעים חומר חשוד; יותר נדיר כששוטר עושה זאת. הניתוח הצליח והמסמך מת.

לא כך מכוניתו המשומשת של ליברמן, שהיתה לרכוש העמותה. אנשי פרקליטות המדינה, איל ינון (כיום היועץ המשפטי של הכנסת) וז'ק חן (עכשיו מהסנגורים הפליליים המובילים בייצוג חשודים ונאשמים לבני צווארון) סיכמו את החקירה בסעיף זה במסקנה קשה ובהמלצה רכה. לדעתם, היתה אשמה והיו גם ראיות להרשעה, אלא שבחקירה שעסקה בשלושה סעיפים והתכווצה לבסוף לאחד, אפשר שנכון לוותר גם עליו.

מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים, טליה ששון, הסכימה ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל, אימצה את הגישה החומלת וסגרה את תיקו של ליברמן. לאחר שנים, בהצבעה בממשלת אריאל שרון, התנגד ליברמן למינוי ארבל לממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה - לחודש אחד בלבד, ינואר 2004, כגישור בין אליקים רובינשטיין למני מזוז. הנימוק: ארבל "הרסה את הפרקליטות".

השגרירות שקמה לתחייה

ליברמן היה אז שר התחבורה, ובמשרד החוץ הופתעו ושמחו לשמוע, בתקופת קיצוצים תקציביים וסגירת נציגויות, שאם תידרש תוספת מיוחדת לפתיחה מחודשת של השגרירות בבלארוס, שנסגרה בקיץ 2003, יבקש משרד התחבורה מהאוצר להעביר לשם כך מתקציבו. מה לתחבורה ולבלארוס, מכל המקומות בעולם, לא ברור. השגרירות נפתחה מחדש בדצמבר 2004, עם בן אריה כשגריר. היום ניסו במשרד החוץ לבדוק האמנם השתתף אז משרד התחבורה במימון הפתיחה המחודשת. אולי זה ידוע לאלכסנדר לוקשנקו, השליט הנאור של בלארוס מאז 1994 וידידו של ליברמן; אבל בבלארוס של לוקשנקו לא נהוג לנדב מידע, והצינה נודפת גם ממשרד המשפטים שלו, שאינו להוט לסייע לפרקליטות המדינה של ישראל בחיקורי דין. בעניין ליברמן, תחנות בלארוס אינן עונות עד עצם היום הזה.

הפשרת הנציגות המוקפאת במינסק ב-2004 הצילה את בן אריה משיממון בביתני משרד החוץ, במשכנו הישן, והעניקה לו כהונת שגריר. בן אריה היה אחד מכתריסר יוצאי ברית המועצות המתפרקת שגויסו בתחילת שנות ה-90 בבהילות לשירות החוץ, ללא קורס צוערים, כדי לסתום את החורים הפתאומיים במדינות חדשות לרוב. כמעט כולם הנחילו למשרד החוץ אכזבה: מי שכשיר לכל היותר לתפקד כקצין חינוך אינו יכול בהכרח להצליח כמפקד בנציגות קטנה, שגריר המטביע עצמו בענייניו האישיים ובהרגליו עלול להוות צוואר בקבוק.

הממונים על בן אריה לא שבעו נחת מפעילותו כציר וכדובר, בקייב ובמוסקווה. את מינויו לשגריר בבלארוס ייחסו לכוחות עלומים. ואולי היה זה חשד בכשרים: בתקופת המלחמה הקרה, כשלסובייטים היו שלושה קולות ולא אחד בלבד בעצרת האו"ם, הבלארוסים והאוקראינים הצביעו בחפיפה מרשימה עם הרוסים. כך, בין השאר, בכ"ט בנובמבר 1947, בהצבעה על תוכנית החלוקה. ייתכן, לפיכך, ששליחות בן אריה למינסק שיקפה תודה מאוחרת של ישראל על אותה תמיכה של בלארוס בהקמתה.

אוליבייה פיטוסי

גם לפי אתר השגרירות, מינסק אינה יעד מועדף לתיירות חורף. שורר בה כפור עז, הימים הקרים קצרים והלילות הקפואים ארוכים. נחוץ אופי מיוחד כדי לבלות בה בפברואר, אבל אופי לא חסר לליברמן, ומיד לאחר בחירות 2009, חודשים מעטים לאחר שבן אריה מסר לו צילום של חיקור הדין נגדו - זה שכתב האישום מיקם בכיסו של ליברמן, אף שליברמן טוען שנזרק משם לאסלה - חזר ליברמן לשבוע נופש פעיל במלון "אירופה". לא כגחמה של רגע: המסע תוכנן בעקבות הביקור הקודם. בשובו ממינסק בחר לעצמו ליברמן את תיק החוץ בממשלת בנימין נתניהו, סיפח בתוך שבועיים למטהו את בן אריה, המובטל-למחצה במשרד, ובתוך שמונה חודשים ביקש לשגרר אותו שוב, הפעם ללטביה.

נסיקתו של אילון

שליחו של ליברמן עלי אדמות המשרד, כולל ועדת המינויים, היה אילון. מבעו הרך של אילון, שהגיע למשרד החוץ כששוכנע להמיר נספחות מסחרית במשרד התמ"ת במסלול צוערים, הסתיר זריזות באיתור מוקדי כוח ויעילות בשירות אדוניו ועצמו. בתוך 11 שנים בלבד המריא מהתפקיד הזוטר ביותר לבכיר מכולם, שגריר בוושינגטון, כשבדרכו לשם בילה בעיקר בלשכותיהם של השגרירים באו"ם ושל ראשי הממשלה; בין השאר, בתקופתו הראשונה של נתניהו, התבקש להעביר מכתב משונה מראש ממשלת רוסיה, ויקטור צ'רנומירדין, שנועד לסייע לשרון להתנער מחשדות כלפיו בפרשת הגז הרוסי.

ההצלחה סחררה את אילון, קצת כמו את ליברמן, והוא לא נזהר בכבודם של ותיקים ממנו, מהם שהיטיבו איתו בצעדיו הראשונים. כשליברמן הדיח אותו מרשימת מפלגתם, לא נראו עיניים דומעות במשרד החוץ.

גם בשנות הדבש של יחסיו עם ליברמן ידע אילון שאינו משתייך לחוג הפנימי של נאמני ליברמן. בהכנות לפרישתו המאולצת של ליברמן ממשרד החוץ, לפני שנתיים - אז נראה כתב האישום ממשמש ובא - העריך אילון שליברמן מייעד את סטס מיסז'ניקוב להחזקת פיקדון החוץ וקיווה לשדרוג במקומו לתיק התיירות. תרחיש שונה, שהופץ מטעם מקורבים אחרים של ליברמן, השתעשע במסירת תיק החוץ לעו"ד דובי וייסגלס, בדומה למינוי עו"ד יעקב נאמן לשר המשפטים. וייסגלס וליברמן חולקים חבר, המותג המפורסם ביותר של וינה מאז השניצל - איש העסקים מרטין שלאף.

מיכל פתאל

השם אילון אמנם הופיע בראש רשימת עדי התביעה של תיק השגריר כבר בגרסת כתב האישום שהוקפאה ברגע האחרון לצורך דיבוב חברי ועדת המינויים, אבל לא היה זה האילון הנכון, אלא שלומי אילון, תת-ניצב בדימוס, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בעת החקירה. במהדורה החדשה של כתב האישום, שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים, התברג דני אילון לתחתית הרשימה, כמוביל תגבורת העדים מוועדת המינויים. השבוע, בטרם נחקר ליברמן, הכניס אילון לתזזית את התקשורת הישראלית, כשהופצה הכחשתו לדיווחים על גביית גרסתו בדבר המסרים בעד בן-אריה שחלחלו מליברמן לוועדת המינויים.

אילון, שהתרגל לתמרן במיומנות בין אילוצים סותרים ובסך הכל מיעט להסתבך (כשגריר בוושינגטון, ננזף בעקבות התכתשות עם השר סילבן שלום), נקלע למשולש אכזרי. מצד אחד, המשטרה, שאסרה עליו לדבר ברבים, כדי שלא להכין את ליברמן לחקירתו; מצד שני, העיתונות, המקבלת כהנחת עבודה שפוליטיקאים אינם אומרים את כל האמת ורק את האמת, אך יצאה מאיפוס לשמע הכחשה חד-משמעית ומצד שלישי, ליברמן, שלחדרו זומן אילון - לפי הנוסח המעודכן של כתב האישום - כדי להורות לו לפעול למינוי בן אריה ולהעדיפו על תשעה מועמדים אחרים.

דברי ימי הכנסת

"החזרנו לעצמנו את כושר ההרתעה", גיחך אחד החוקרים כשאילון התכחש לחקירתו. עיתונאים שהתרעמו על שאמינותם כמדווחים התערערה לרגע, בעיני הקהל ואולי גם המערכות, קיבלו הסבר אילוני מלומד: בהצהירו "לא נחקרתי במשטרה", הדגש היה על הבי"ת, ואין זה שקר, בשים לב למקום התשאול, כי יש להבדיל בין חקירה במשטרה לבין חקירה על ידי המשטרה (בביתו, בתשאול לילי, שהחוקרים העדיפו על זימונו אליהם ועל ביקור במשרד החוץ). לביל קלינטון עלתה התחכמות דומה, כשהכחיש ניאוף בהווה ואחר כך התפלפל בשאלת הגדרתו החמקמקה של ההווה, בהעמדה לדין הסנאט.

כשלעצמה, השפעה של ראשי ארגון על ועדת המינויים היא עובדת חיים, לא רק במשרד החוץ. יש סימנים לקיומה גם במשטרה, במשרד המשפטים - כולל במינויים בכירים סביב היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה - ואף ברשות השופטת. החריג מהשגרה, שסיבך לפי כתב האישום את ליברמן בעניין בן אריה, הוא הממד הפלילי של המינוי.

תיק העמותה, ההלוואה והמכונית של ליברמן נסגר ב-1999 כאשר התמודד לראשונה לכנסת. בשנים שמאז היה כלפיו בצמרת התביעה הכללית יחס סלחני, מתירני, שהתחשב במעמדו כח"כ, שר או שניהם גם יחד. עכשיו, כשיעמוד לדין, ישפיע המשפט על הפוליטיקה. קלון ומאסר ישאירו את ליברמן מחוץ לממשלה שבע שנים נוספות, אך די בקלון בלבד כדי לסלק אותו מהכנסת הבאה, הכנסת ה-19.

המשמעות אינה אישית, אלא מערכתית: אם השופטת שולמית דותן תטיל בליברמן קלון, יהיה לו עניין בפירוק מזורז של הממשלה הבאה, בפיזור מהיר של הכנסת שממנה יגורש ובהקדמת הבחירות לכנסת ה-20. זה יהיה משחק חדש, כי בבחירות הללו כבר יוכלו להשתתף כל המצוננים של היום, כדוגמת גבי אשכנזי, יובל דיסקין ועמוס ידלין. בהחלט ייתכן שאירועי השבועיים האחרונים בפרשת ליברמן/ בן-אריה גזרו את דינה של הכנסת שתיבחר ב-22 בינואר לחיים קצרצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו