בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלייה בתלונות המוצדקות נגד שופטים

סחבות במתן פסקי דין וקנס של אלפי שקלים לתובע שאיחר לדיון הם רק חלק מהמקרים המככבים בדו"ח השנתי שפרסם נציב תלונות הציבור על שופטים

6תגובות

סחבת של יותר משמונה שנים במתן פסק דין בבית המשפט העליון ושל שש שנים בבית משפט שלום; שופט שהתעלם מהערות בגנות מוצא המתדיינים; שופט שאמר למתדיינים כי לעדות של איש חוק הוא נותן משקל של 51% בעוד לעדות של נאשם רק 49%; שופט שקנס תובע ב-15,000 שקלים על איחור של חצי שעה – אלה מקצת התלונות שהגיעו אל שולחנו של נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, אשר מסר הבוקר (שלישי) לנשיא בית המשפט העליון ולשר המשפטים את הדו"ח השנתי שלו לשנת 2012. הדו"ח מצביע על עלייה במספר התלונות המוצדקות על שופטים – 101 תלונות לעומת 89 ב-2011.

במסיבת עיתונאים שערך גולדברג לאחר מסירת הדו"ח, הוא מתח ביקורת על הנהלת בתי המשפט שמשאירה שופטים שחוקים במערכת כדי להבטיח את הפנסיה שלהם. "אסור לשופטים כאלה לשבת על כס המשפט ולקבוע גורלות של מתדיינים", אמר, "אינני רואה איך ניתן לקבל עמדה לפיה יש להעדיף אינטרס אישי של השופט על אינטרס ציבורי". גולדברג הוסיף כי "אני רואה לנגד עיני את הרופא המנתח שאינו ראוי להמשיך בתפקידו אבל הוא ממשיך רק בגלל הפנסיה – הסכנה משופט לא ראוי אינה פחותה ממנתח שאינו ראוי".

על פי הדו"ח, מתוך 930 תלונות שהתקבלו בשנה שעברה, 101 נמצאו מוצדקות. מבין אלה - שלוש התייחסו לשופטי בית המשפט העליון, 12 לשופטי בית המשפט המחוזי ו-29 לשופטי בתי משפט השלום. פילוח לפי סוג התלונה מגלה כי 37 התמקדו בהתמשכות הליכים, 25 עסקו בהתנהגות בלתי ראויה של שופט ו-21 היו על ליקויים בניהול המשפט. שיאן התלונות היה שופט בית משפט לענייני משפחה שלגביו הוגשו ארבע תלונות שנמצאו מוצדקות.

מבין התלונות המוצדקות על סחבת, תלונה אחת לגבי בית המשפט העליון עסקה במקרה בו חלפו יותר משמונה שנים מאז הגיש המתלונן בקשת רשות ערעור ועד להכרעה בפסק דין. בפסק הדין הובעה התנצלות בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, ובתגובה לתלונה הובע צער על התקלה. הנציב גולדברג קבע כי הבקשה היתה לא מורכבת ואף כי בתגובת השופט לתלונה לא נמסרה מהות התקלה, "לא יכול להיות ספק שמדובר בתקלה חמורה, שחובה להסיק ממנה את המסקנות האופרטיביות המתבקשות כדי לחסום לחלוטין הישנות מקרה דומה".

במקרה אחר, של סחבת בבית משפט השלום, חלפו שש שנים עד למתן פסק דין. השופט טען כי סבר שמדובר בתיק שהתנהל בסדר דין רגיל ולא מהיר, וכי הצדדים לא הפנו תשומת לבו לטעות. הנציב קיבל את טענתו, אך קבע כי "התמשכות כזו של ההליכים, אף בתביעה רגילה, חורגת באופן קיצוני מכל עיכוב סביר".

פלאש 90

בתלונה שנמצאה מוצדקת, לגבי שינוי פרוטוקול לאחר דיון בבית המשפט המחוזי בידי השופטת ורדה אלשיך קבע הנציב כי "כאשר שופט מקריא בעל פה החלטה באולם, אין בסמכותו לשנותה לאחר מכן". גולדברג לא קיבל את הטענה כי בית המשפט היה מוסמך לשנות שינויים מהותיים בפרוטוקול כיוון ש"לא קם מכיסאו", וכתב: "בנסיבות המקרה יצאו ההחלטות ופסק הדין בגרסה הראשונה של הפרוטוקול מתחת ידי בית המשפט לאוויר העולם עם שימועם, ומלאכתו נגמרה כשיצאו עורכי הדין מן האולם ונשללה מהם האפשרות, על פי הנוהל המקובל, להסב את תשומת לב בית המשפט לטעות מצדו בתיקון ההחלטה".

במקרה נוסף מבית משפט השלום שהגיע לשולחנו של הנציב, הביע שופט את דעתו על שיקול הדעת המקצועי של גורם בכיר ברשויות התביעה ועל נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש. הנציב דחה את תגובת השופט לפיה מקור התלונה בקונספירציה של גורמי תביעה שעשו יד אחת נגדו כדי למנוע ממנו לדון בתיקים מסוימים, וקבע כי "דברי השופט לא היו ראויים להיאמר והם פגעו בנשיאת בית המשפט העליון ובאותו גורם בכיר". הנציב קבע כי "אין בסגנון בו השתמש השופט כדי להוסיף כבוד לבית המשפט".

במקרה אחר מבית המשפט העליון, שופט לא גילה לצדדים נגיעה אישית שיש לו לנושא הדיון או לאחד הצדדים. הנציב קבע כי התלונה מוצדקת וקבע כי "חלה עליו חובת יידוע של העובדות, אף אם סבר כי אין הן מעלות עילת פסלות".

בתיק תעבורה אמר שופט שלעדות של איש חוק הוא נותן משקל של 51% בעוד לדברי נאשם הוא נותן משקל של 49%. הנציב קבע כי "אמירה כזו משדרת מסר עוד לפני הדיון כי דעת בית המשפט ננעלה להרשיע את הנאשם".

במקרה אחר חייב שופט תובע בקנס של 15,000 שקלים מאחר שאיחר בכחצי שעה לדיון, ומבלי לתת לו זכות טיעון. השופט אמר לתובע ש"בשבילו הוא לא קיים". הנציב קבע כי "משנכנס המתלונן לאולם המשפטים טרם שבית המשפט קם מכיסאו, לא ראוי היה להתעלם ממנו ולא להתייחס אליו כלל (ובוודאי שלא ראוי היה לומר לו: 'בשבילי אתה לא קיים'). הדרך הראויה היתה, על אף חוסר הנחת של השופט מהתנהגות המתלונן ובא כוחו, לאפשר למתלונן להסביר את סיבת האיחור ולאפשר לו להגיב לאפשרות כי יחויב בהוצאות".

על פי תלונה אחרת, שופטת בית משפט לתביעות קטנה שמעה את אחד הצדדים לדיון משמיע אמירות בגנות מוצאו של הצד השני לדיון אך לא התערבה. הנציב קבע כי "אין על בית המשפט לעבור לסדר היום על הערות המושמעות באולם בעניין מוצאו של אדם ולהעיר כי אין מקום לאמירתן. טוב יעשה בית המשפט אם גם יתעד את ההערה ואת תגובתו עליה בפרוטוקול".

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מסר בתגובה כי "עבודתו של נציב תלונות הציבור על שופטים היא חשובה ומוערכת על ידי המערכת. מן הדו"ח ניתן ללמוד על האחריות הרבה המונחת על כתפי השופטים, על העומס הרב השורר במערכת והשפעתו על המערכת ושופטיה ועל האילוצים השונים עמם מתמודדים השופטים, הנובעים מחוסר בכוח אדם ובמשאבים. כל אלה משפיעים על עבודת השופטים והתנהלות המערכת. אנו מקווים כי פעולותיה של המערכת לשיפור השירות בכל המישורים יישאו פרי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו