בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדו"ח מגלה איך זיגייר התאבד, אך לא את הסיבה

המסמך שחיברה השופטת בלטמן-קדראי לא מתעסק בסיבות המוות, אלא רק בנסיבות: תא, מקלחת ומגבת. זהו דו"ח של פתולוג, לא של פסיכולוג

27תגובות

דו״ח חקירת סיבות המוות שחיברה השופטת דפנה בלטמן-קדראי מספר לקוראיו איך התאבד בן זיגייר. הוא אינו מגלה מדוע. למקרא הנוסח החלקי שהתירה בלטמן-קדראי לפרסם, נותרת תחושה מעיקה שהשופטת עבדה כשנתיים בסמטה צרה של ״גרם מוות ברשלנות״ ו״חלון הזדמנות אובדני״, במקום לפתוח חזית רחבה שתברר מה היו מניעיו של זיגייר בהחלטתו הרצונית - כקביעת השופטת - לשים קץ לחייו.

לכן אין זו כלל חקירה של סיבות המוות, אלא רק של הנסיבות: תא, מקלחת, מגבת, סדין, היסח-דעת של השומרים. דו״ח של פתולוג, לא של פסיכולוג. מה קרה במוחו ובנפשו של העציר, שבדמו נמצאו שרידי תרופת הרגעה? מי דחף אותו, באמירה או באווירה, לתחושה של אין מוצא, שטוב מותו מחייו? בכל אלה פטרה עצמה השופטת בלטמן-קדראי מלעסוק.

אבל הרי אלה השאלות המסקרנות ביותר, לאחר שמוסרת מהשולחן החלופה הבלתי-סבירה שאלמוני התגנב לתוך התא ורצח את זיגייר (אם כי באגדות יודעים אנשי השירותים החשאיים לבצע גם מעללים כאלה). ההתאבדות היתה התוצאה. לא ניתנה תשובה לשאלת הסיבה.

מה שבלטמן-קדראי היתה צריכה לעשות, אם היה בדעתה לחקור ברצינות את סיבות מותו של זיגייר, חייב חקירה מקפת של התיק - חקירה של החקירה. מה אמרו לו חוקרי השב״כ ומנהליו במוסד, במישרין או באמצעות משפחתו ואחרים; האם ריחפה שם רוח מפקד של ״לבוגדים מגיע כדור בראש״, כשכדור יכול להיות גם גלולה?

דו״ח בלטמן-קדראי חושף תפקוד בעייתי ביותר של גורמים ממלכתיים. כולם מגלגלים הכל על השב״ס המסכן, הנמצא בתחתית שרשרת המזון. הפרקליטות מתגלה שוב בחולשתה, מצב אופייני כאשר היא בהגנה (על פעולה של מוסד או אדם, לנוכח תלונת אזרח) ולא בהתקפה. אילו התקבלה עמדת הפרקליטות, היה התיק נסגר ללא קביעת רשלנות. זה טיוח משווע ולבסוף גם כושל. קל לשער מה היתה הפרקליטות אומרת אילו שימשה כאן, כרגיל, בתפקיד התביעה. ואולי יש בכך הסבר לאווילות של הפרקליטות בשבוע שעבר, כאשר סירבה להפצרות עיתונאיות ואף משטרתיות להתיר לפרסם שהמוות נחקר בידי שופטת. לא על המוסד רצתה הפרקליטות להגן, ובוודאי לא על השב״ס, אלא על עצמה.

אין אפשרות מעשית למנוע מאדם להתאבד. הוא יכול להטיח את ראשו בקיר או לגזור על עצמו מיתות משונות כיד הדמיון הרעה עליו. קציני המשטרה בדימוס יעקב גרוסמן ובועז יפעת נתקלו לפני שנים בעציר שהחליט להתאבד ומימש את תוכניתו בכריכת מגבת סביב מברשת שיניים (הפרטים הנוספים נחסכים כאן). כדי למנוע מאסיר לנצל את הפרטיות הניתנת לו בחדרון המקלחת או השירותים חייב להימצא בתאו באותה עת סוהר שיקיים איתו קשר-קול תכוף. גם אם יוקצו לכך משאבים, ספק אם התושייה האנושית לא תמצא מעקף.

תיק זיגייר צריך להיחקר באופן כולל יותר. משטרת ישראל רצתה חקירה אמינה, מהסוג המיוחס לשופטים. לכן קיבלה התאבדות זיגייר קשב סודי רב יותר מזה המוקדש לתריסר האירועים השנתיים מסוג זה. הציפייה לא התממשה. עכשיו מושמעת בדיחה עגומה: ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון בכנסת תחקור את פרשת זיגייר. בין חבריה המחוקק המומחה לשב״ס מבפנים, אריה דרעי, וראש השב״כ לשעבר, יעקב פרי, שדו״ח מבקר המדינה בתקופתו על תפקוד השב״כ בפרשיות שגרמו למות נחקרים, גינה בחריפות את אמינותו.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו