בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאבק ב"עברית המשפטית" מגיע לפתחו של בית המשפט

הניסוחים המשפטיים המסורבלים, הארמית המתנשאת וההתפלפלויות המיותרות - עו”ד יוסף שטח והאקדמיה ללשון נלחמים לשנות את שפת עורכי הדין

66תגובות

לפני כחצי שנה נתן רשם בית המשפט העליון, השופט גיא שני, החלטה כמעט היסטורית בתולדות המשפט בארץ. הוא הורה לאדם שערער לעליון לקצר בחצי את כתב הטענות מ-44 עמודים ללא יותר מ-20. כדי למנוע התחכמויות בנוסח עבודות סמינריוניות באוניברסיטה הוא גם הוסיף שתי הנחיות מפורטות להגשת הערעור: “על המערערים להגיש הודעת ערעור מתוקנת בהיקף של עד 20 עמודים ברווח כפול, בגופן David, בגודל 12 ובמרווח ‘רגיל’ בין האותיות”, כתב בהחלטתו.

עו”ד יוסף שטח, שהקים לפני כחודש את הוועדה לניסוח משפטי בלשכת עורכי הדין בתל אביב, רואה בכך פריצת דרך בדיון על השפה המשפטית. שטח - שמשמש גם כסגן יו”ר אגודת ידידי האקדמיה ללשון עברית וגייס לפני שלוש שנים את האקדמיה כדי ללמד את עורכי הדין כיצד לדבר ולכתוב עברית ולגמול אותם ממחלות השפה המשפטית – מנהל מאבק דון-קישוטי בסרבול ובמליצות המיותרת של שפת עורכי הדין בישראל.

הז’רגון המשפטי העברי - כפי שיודע כל מי שניסה אי-פעם לקרוא את פוליסת הביטוח שלו, לעיין בספר החוקים או בכתב תביעה - הוא תמיד מליצי, מסורבל ומתנשא על הקורא ולעתים קרובות הוא פשוט בלתי קריא. שטח מביא לדוגמה קטע מחוק ההסדרים מלפני מספר שנים, הנוגע לתשלום בעד צריכת מים: “כללה הודעת החיוב תקופה נמדדת, שאינה חופפת במלואה את התקופה שבעד צריכת מים, במהלכה חייב צרכן ביתי בתשלום היטל, תחולק כמות הצריכה שנכללה בתקופה הנמדדת במספר הימים שבאותה תקופה, והצרכן יחויב בתשלום ההיטל בעד מחצית הכמות שצרך בימים שנכללים בתקופת החיוב בהיטל”. דוגמאות נוספות לא חסרות.

שטח והד”ר אורלי אלבק, שמעבירה זה שלוש שנים השתלמויות בעברית תקנית לעורכי דין, מצביעים על מחלות נוספות של השפה המשפטית. למשל שימוש לא נכון או שלא לצורך במונחים ארמיים. הפופולאריים שבהם הם: “דא עקא”, “ודוק”, “לית מאן דפליג”, “בר-בי-רב” ועוד; שימוש במטבעות לשון יומרניות, כמו למשל במשפט: “המבוא הינו חלק בלתי נפרד מהחוזה”. “אפשר להגיד בפשטות המבוא הוא חלק בלתי נפרד”, אומרת אלבק. גם אריכות, שימוש במליצות ללא צורך, שימוש יתר בהדגשות והגבהה מלכותית של המשלב הלשוני הן חלק מהבעיות עליהן מצביעים שניהם. “חלק מהשפה הזו אלו אילוצים אמיתיים וחלק אלו קישוטים שהופכים את הלשון ליומרנית מאוד”, אומרת אלבק. התוצאה לדבריה הם “משפטים לא טבעיים”, שסובלים מבעיה של לכידות פנימית.

מבין הביטויים המאוסים בשפה המשפטית העברית הביטוי שזוכה לתגובה החריפה ביותר מצד שטח ואלבק הוא “ו/או”. המונח הזה סמלי מאוד לבעיות השפה המשפטית שכן הוא מאפשר לעורכי דין שלא להסיר שום אפשרות מעל הפרק גם אם הדבר מביא את המשפט לידי גיחוך. שופט בית המשפט העליון המנוח חיים כהן הקדיש מאמר שלם לשימוש הנלוז במונח הזה, “המונח הזה נחשב בעיני רבים וטובים מאנשי המשפט לנכס צאן ברזל של השפה המשפטית עד כי דומה לעתים שבלעדיו אין תקומה למשפט”, כתב כהן. “הצירוף הזה מעיד על חוסר רצון או יכולת להחליט בין החיבור ובין הפירוד, שנית הוא מעיד על ההתחמקות מן ההחלטה ועל החלפת ההחלטה בתחבולה לשונית ובערמה הגיונית ושלישית יש בו משום כפילות פנימית מחושבת ומתוכננת, דו-משמעות כאילו להכעיס”.

ההתקפה על השפה המשפטית הסתומה אינה ייחודית לישראל, בכל העולם המערבי מתקיים דיון בנושא זה. בארצות הברית נעשתה אף חקיקה פדראלית שנועדה לפשט את הניסוח המשפטי, חוקים בנושא עברו גם בבריטניה. אך בישראל כך נראה הבעיה של הלשון המשפטית החמירה בשנים האחרונות. שלא לציטוט מודים גורמים שעוסקים בכך שהדבר קשור גם בפתיחת שוק לימודי המשפטים למכללות וכניסתן של אוכלוסיות חדשות לתחום. כך או כך הניפוח של השפה המשפטית עולה ביחס ישיר לגודל המזוודות שנושאים איתם עורכי דין בדרכם לבתי המשפט ולהתארכות הדיונים. “בקנדה חוזה מכירת דירה משתרע על עמוד וחצי”, אומר שטח, “בישראל חוזה לשכירות דירה זה 40 עמודים, שאת אותו הדבר אפשר לכתוב בארבעה”.

כותבים ביקורתיים בעולם טוענים שהשימוש והשכלול של השפה נועדו לשמר ולגבש את הגילדה המקצועית. שכן, אם אדם אינו מסוגל לקרוא את ההסכם לשכירת דירה עליו הוא חתם הוא יזדקק לשירותיו של עו”ד כדי שיקרא ויפרש לו את הנאמר בחוזה. כך השפה משמשת כלי בידי המערכת כדי לתחזק את עצמה. “לצערי יש בזה משהו”, מודה שטח, “עורכי דין אומרים לי אם אני אקצר, על מה אני אקבל כסף. אבל אני עונה להם שכמו נהגי מוניות – עדיף הרבה נסיעות קצרות על נסיעה אחת ארוכה. פשוט צריכים לקחת יותר תיקים ולסיים אותם מהר יותר”.

שטח מקווה לשכנע את הפקולטות והמכללות למשפטים להכניס קורס חובה לניסוח משפטי ואף לכלול פרק של כתיבה בהירה בבחינות לשכת עורכי הדין. בינתיים עורכת האקדמיה ללשון השתלמויות של 40 שעות בשפה. עד היום למדו בהשתלמויות הללו כ-400 עורכי דין. בין היתר לומדים שם שימוש במונחים, ניסוח, דקדוק, מבנה המשפט ופיסוק. “הנחת העבודה היא שלא צריך לכתוב משהו רשלני. אפשר לכתוב משהו מדויק, רק בדרך מובנת”, אומרת אלבק.

“פעם כתב היד של הרופאים היה לא קריא וזה היה חלק מההילה”, מוסיף שטח, “היום אצל הרופאים הכל מודפס ובהיר, אבל אצל עורכי הדין אני לפעמים קורא משהו ולא מבין את מה שאני קורא. לשון זה גם תרבות, לא רק שפה. כשאתה כותב ברור, אתה גם חושב ברור”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו