בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"איך אסביר לבתי שאביה מנע ממנה אחים?"

לאחר שבג”ץ קבע כי זכות תורם זרע לסגת גוברת על זכות הנתרמת להשתמש בזרעו שוב, אומרת האם: "השאירו אותי עירומה מכל כיוון"

188תגובות

כשבועיים חלפו מאז פסק בג”ץ כי זכותו של תורם זרע להתחרט גוברת על זכותה של אשה שרכשה מראש את זרעו להשתמש בו, אך האשה שעומדת במרכז הפרשה מתקשה להתאושש: “לפעמים אני חושבת איך קרה שמתוך אלפי נשים שיולדות בעזרת תרומת זרע דווקא התורם שלי התחרט”, אומרת מיכל (שם בדוי) בראיון ל”הארץ”. “והכי מייסרת אותי המחשבה על מה תרגיש הבת שלי כשתגדל ותגלה שאביה הביולוגי מנע ממנה אחים ביולוגים. איך אסביר לה את זה ואיך אמנע ממנה את הכעס על כך שהוא פגע בזכותה לאחים?”

היא בת 39, מתגוררת בפלורידה ואם חד־הורית לילדה בת שלוש שנולדה מזרעו של התורם, ממנו רכשה חמש מנות נוספות של זרע לאחר הלידה ואלו נשמרו עבורה תמורת תשלום שנתי. לפני כשנה החליטה לנסות שוב להיכנס להריון ואף רכשה כרטיס טיסה לישראל לשם כך, עד שלילה אחד קיבלה שיחת טלפון מפתיעה: “הודיעו לי בצורה קרה שהתורם התחרט, ששינה את אורח חייו והפך להיות דתי, ושהוא כתב מכתב בעניין למשרד הבריאות שאישר זאת. בסיום השיחה אמרו לי: כמובן שנחזיר לך את התשלום על שמירת הזרע – סכום פעוט וזניח”. לדבריה, “בהתחלה חשבתי שמישהו עובד עלי: הרגשתי שמתעלמים לגמרי מרגשותיי ומכך שמדובר כאן על ילדיי העתידיים ושאולי לא אוכל להביא לעולם עוד ילדים מאותו תורם זרע ושלבת שלי לא יהיו אחים ביולוגים”.

מיכל פתחה במאבק משפטי שהסתיים לפני כשבועיים בהפסד בבג”ץ: הרכב של שלושה שופטים דחה את עתירתה נגד משרד הבריאות בדרישה למנוע את השמדת מנות הזרע ולאפשר לה לעשות שימוש במנות שעבורן כבר שילמה. השופטים אליקים רובינשטיין, דפנה ברק־ארז ויצחק עמית ציינו את “אהדתם האנושית” למיכל ולמצבה, אך הבהירו כי “באנו לכלל מסקנה, כי יש ליתן בכורה לעמדתו של התורם ולאוטונומיה האישית שלו”. עוד ציינו כי “ניתן להבין עמדתו של אדם שהגיע לאחר מחשבה למסקנה – שלא עלתה בדעתו בעבר בשעה שהחליט משיקולים כאלה ואחרים לתרום זרע – כי אינו רוצה עוד שבעולם יהיו ילדים מזרעו שלא בחר בהם ובאמם, שאין לו קשר עמם ושלא יגדל אותם”. הם אף לא פסקו לה פיצוי.

מיכל עדיין לא מרימה סופית ידיים. אתמול היא הגישה, באמצעות עורכת דינה גלי נגדאי, בקשה לקיום דיון נוסף בנושא בהרכב מורחב של שופטים. בבקשה היא טוענת כי פסק הדין “יוצר הלכה חדשה וקשה ומציאות משפטית שקשה להשלים עמה”, וכי בית המשפט “הכשיר פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהן של נתרמות הזרע בכלל ובמבקשת בפרט”.  עוד היא טוענת כי פסק הדין עלול “להביא לידי פגיעה ביציבות בנקי הזרע בישראל ובציבור הנתרמות” וכי לא לובנו בו סוגיות קריטיות רבות.  

“הופתעתי מכך שהשאירו אותי עירומה מכל הכיוונים”, אמרה אתמול מיכל ל”הארץ”. “הפרשה הזו גרמה לי להגיע פעמיים לארץ, להפסיד עבודה, לשלם עבור ייצוג משפטי, לפתוח את החיים שלי בפני העיתונות - והוא יצא מזה בלי כלום, בלי כל פגע. הוא אפילו לא נדרש באופן סמלי להחזיר את הסכום הפעוט שקיבל עבור תרומת הזרע. כשישבתי באולם בית המשפט אפילו לא נתנו לי לדבר, אבל הוא כתב מכתב - והם ‘קנו’ את זה. אני לא חושבת שנעשה כאן משפט צדק”.

במשפט הציגה הפרקליטות מכתב נרגש מהתורם שבו נימק את החרטה שלו: “לפני זמן מה התחתנתי, ובעזרת השם נולד לנו בן”, כתב. “הפגיעה שנגרמה כבר לאשתי, ואני מאמין שתיגרם גם לילדיי (כאשר אצטרך לספר להם בבוא היום), היא באחריותי. חוסר הוודאות שנגרם להם מכך שיידעו שיש להם אחים שהם אינם מכירים הוא נורא, ואני מלא חרטה על שהסבתי זאת לקרוביי”. השופטים גילו אמפתיה רבה לעמדתו והתייחסו בהרחבה לפגיעה האפשרית באוטונומיה שלו, אם תיכפה עליו אבהות בניגוד לרצונו: “הפגיעה באדם כתוצאה מתחושתו כי ילד יוצא חלציו ‘מהלך בעולם’ והוא אינו יכול או רוצה להקדיש לו אהבה ותשומת לב – היא בלתי נמנעת, ונוגעת למצפונו המוסרי הסובייקטיבי”.

“זה מאד מקומם”, אומרת מיכל. “זה דבר שלא קרה בעבר, ובנוסף לאכזבה הקשה שלי כואב לי שזה עלול לקרות גם לנשים אחרות. לא יכול להיות שתורם זרע יתחרט. אני תכננתי משפחה והוא יום בהיר אחד, אחרי שתרם זרע ומי יודע כמה ילדים כבר יש לו – פשוט יתחרט. הוא שינה את אורח חייו – אבל מה עם אורח החיים שלי? אני מתארת לעצמי שיש לו עוד הרבה ילדים שהוא לא יודע על קיומם - אז מה זה משנה אם יהיה לו עוד ילד אחד או שניים? הרי אין יותר מנות שלו חוץ מאלה שמיועדות לי – אז שלא יתרום שוב בעתיד. אבל ללכת אחורה ולהתחרט? הוא מונע מהבת שלי שיהיו לה אחים ביולוגים”.

הפרופ’ שלמה מור יוסף, המכהן היום כמנכ”ל הביטוח הלאומי ועמד בראש הוועדה הציבורית לנושא הפיריון והילודה שפרסמה את מסקנותיה מרחיקות הלכת לפני מספר חודשים (ובהן מסלול של תרומת זרע לא אנונימית ופונדקאות להומואים בישראל), מצדד בפסק הדין: “אני מבין את הבעייתיות עבור האשה, אבל ההחלטה לא מונעת ממנה להביא לעולם ילדים נוספים ולא שוללת ממנה הורות. רוב הנשים שעוברות תרומת זרע מביאות לעולם ילדים מתורמים שונים”. לדבריו, “אם אדם אומר – הערכים שלי השתנו, הגישה השתנתה – אז באיזון הזה אני חושב שגובר אי-רצונו שיסתובבו בעולם ילדים שהוא אינו רוצה בהם”.

בפסק הדין מותחים השופטים ביקורת על העובדה שנושא החרטה אינו מוסדר לא בתקנות, לא בטפסי ההסכמה ולא בחקיקה, וקוראים להסדרתו. גם בוועדת מור יוסף שמתייחסת בהרחבה לנושא תרומת זרע ואף קוראת לייסוד מסלול נוסף של תרומת זרע מתורמים מזוהים – אין התייחסות לנושא החרטה. לדברי מור יוסף, הוועדה שעוסקת כעת ביישום המסקנות צריכה להתייחס לנושא זה ולהסדירו.

בינתיים מיכל מתקשה להבין את החלטתו של התורם. “הוא מדבר על הפגיעה הרגשית, אבל אני מגדלת ילדה בלי אבא - בטח שחשוב לה שיהיה לה קשר דם למישהו”. לדבריה, “הוא לא אבא של הילדה שלי, אבל היא הבת שלי וחשוב לי מאוד שהאחים שלה יהיו בעלי אותו מטען גנטי. גם כך יש קושי לגדל משפחה חד־הורית ולהסביר לילדה שלי שהיא נוצרה כתוצאה מתרומת זרע - אז להסביר שאחיה הוא מזרע של גבר אחר? ומי אמר שהתורם הבא לא יתחרט? ויש גם את השיקול של המבנה הגנטי שלה שייחודי לה, לי ולתורם”.

מור יוסף מתייחס גם לנושא החרטה ואומר כי “רוב תרומות הזרע גם כך לא מיועדות לאשה מסוימת ולכן גם אם תורמים יתחרטו, איש לא ייפגע. אני גם לא חושב שתהיה חרטה המונית – במקרה הזה מדובר באדם שעבר שינוי אישי וערכי שבעקבותיו התחרט. זה לא שהוא קם בבוקר והחליט להתחרט סתם כך”.

למרות הכל, ואף כי לדבריה “הוא נהג כלפי באכזריות וקשיחות”, אומרת מיכל כי אין לה דבר אישי נגדו, כי “בלעדיו בתי לא היתה קיימת”. היא כן רוצה להעביר לו מסר אחד אחרון לחזור בו “ולשקול שוב את החלטתו כדי לאפשר לי לבנות את התא המשפחתי שלי. העולם הוא עגול ויכול לבוא יום שבו הכל יתהפך והוא יזדקק לעזרה שלי ושל בתי. במקרה כזה אני כן אהיה מוכנה לעזור לו”. בינתיים היא מקווה שקריאתה של השופטת ברק־ארז בתום המשפט לתורם בו והביעה תקווה ש”מאבקה של העותרת וכאבה יובילו אותו למחשבה נוספת לאחר שתם ההליך המשפטי”, יגרמו לו לחשוב שוב. “אני קוראת את זה כמו רמז שהיא נתנה לו – תעשה מה שהגון לעשות. תפריד בין החוק לבין מה שהגון לעשות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו