בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שומר הסף: שנה לכהונת אשר גרוניס

שנה עברה מאז מונה אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון. מי שנחשב ליקיר הימין התגלה כשומר סף המחמיר עם המדינה ועם הארגונים החברתיים כאחד

31תגובות

הנשיא העשירי של בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, סיים השבוע את השנה הראשונה לכהונתו. בטקס השבעתו, ב-28 בפברואר 2012, בבית הנשיא בירושלים, נשאו ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיאה היוצאת דורית ביניש וגרוניס נאומים חגיגיים בדבר חשיבות השמירה על עצמאות מערכת המשפט. אך מאחורי החיוכים הסתתר חשש גדול לגבי עתיד בית המשפט העליון תחת שרביטו.

שנה מאוחר יותר, נראה כי דמותו השיפוטית של גרוניס מורכבת יותר מכפי שסברו תחילה תומכיו ומתנגדיו. עורכי דין, משפטנים ופעילי ארגונים ציבוריים ששוחחו עם “הארץ” משרטטים תמונה זהירה של נשיא שמצד אחד מקשה מאוד על ארגונים חברתיים לקבל סעד בבית המשפט ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות, אך מצד שני מדקדק לא פחות עם המדינה ועם חובותיה לשלטון החוק.

גרוניס נכנס לתפקיד כיקיר הימין, לאחר מאבק פוליטי מתוקשר בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. שיאו של המאבק היה בחקיקת חוק פרסונלי, שזכה להיקרא על שמו - “חוק גרוניס”. החוק, שעבר ברוב של 57 לעומת 37 חברי כנסת, ביוזמת ח”כ יעקב כץ (האיחוד הלאומי), הסיר את המכשול שעמד בפני מינויו של גרוניס להתמנות לנשיא העליון.

בעוד החוק הישן קבע כי שופט לא יתמנה לנשיא אלא אם נותרו שלוש שנים לפחות לכהונתו, החוק החדש הסיר את רף השנים המינימלי הדרוש. כך נסללה דרכו של גרוניס, שחסרו לו 41 ימים כדי לעמוד ברף, אל כס נשיא העליון. בעקבות חקיקת החוק שזכה למאות התנגדויות מטעם האופוזיציה, נדחה מינויה של השופטת מרים נאור לתפקיד - אם תימשך שיטת הסניוריטי. גרוניס התיישב על כס הנשיא כתקווה הגדולה של סיעות הימין.

<

בהיותו שופט שמרן, נחשב גרוניס לתשובה לאקטיביזם השיפוטי של הנשיאים הקודמים – דורית ביניש ואהרן ברק. קיוו שבפורמליזם המיוחס לו יקפיד באדיקות על הפרדת הרשויות, ויימנע מלהתערב בחקיקת הכנסת ובפעולות הממשלה. אך זמן לא רב לאחר מינויו הגיעו ניצנים ראשונים להתפכחות – אותו פורמליזם מפורסם התברר כחרב פיפיות, ואחד מחודיה הופנה כלפי הממשלה.

במארס 2012, פחות מחודש לאחר מינויו, דחה הרכב בראשותו של גרוניס את הסכם הפשרה שחתמה המדינה עם מתנחלי מגרון, לפיו פינוי המאחז יידחה בשלוש שנים וחצי. בג”ץ הורה להרוס את המאחז עד אוגוסט, ומתח ביקורת חריפה על המדינה. כחודש וחצי לאחר מכן הורה הרכב בראשותו לפנות את חמשת בתי המתנחלים בגבעת האולפנה ודחה את בקשת הדחייה של המדינה. “משניתן פסק דין מהווה פסק הדין סוף פסוק להתדיינות נוספת”, קבע הנשיא הפורמליסט, “זהו העקרון של מעשה בית דין”. כהונתו של גרוניס אמורה להימשך שלוש שנים כמעט – זמן קצר לעומת התקופות בהן כיהנו קודמיו. תום השנה הראשונה הוא זמן טוב לבחון כיצד מתגבש בית המשפט העליון בהנהגתו.

שמרן, אבל עצמאי

בקרב רבים מהארגונים האזרחיים המרבים לעתור לבג”ץ קיים הרושם כי החשש שהתלווה למינויו כמי שישתק את בית המשפט התבדה וכי אף שהתנהלות בית המשפט בראשותו שונה, במבחן התוצאה לא חל שינוי גדול בפסיקות בג”ץ מתקופתם של ביניש וברק. את הפורמליזם הקפדני שלו, שהיה המקור לחשש הגדול מפניו, רבים מבקרים בטענה שהביא לעלייה בדחייה של עתירות על הסף ולצמצום זכות העמידה של עותרים ציבוריים בבג”ץ, אך מנגד, אותו פורמליזם מצוין לטובה, כגורם לאפס סובלנות לדחיינות מצד המדינה או לאי-כיבוד פסיקת בית המשפט.

“לפני כניסתו של גרוניס לתפקיד היו חששות מאוד גדולים שבית המשפט העליון ישנה קווי מדיניות שיפוטית. זה לא קרה נכון להיום”, אומר הפרופ’ גד ברזילי, דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומחבר ספר על בית המשפט העליון. “למשל בפרשת מגרון בית המשפט עמד בצורה מאוד תקיפה על כיבוד ההבטחות שניתנו לו בתקופה שקדמה לגרוניס, וזו היתה עתירה שכידוע מאחוריה עמדו גופי ימין פוליטיים, כלומר בהחלט מדובר בבית משפט עליון ששומר על רמה יחסית גבוהה של עצמאות שיפוטית”.  
לדברי ברזילי, “רבים מצביעים על העובדה שבית המשפט העליון יותר מחמיר עם עותרים ציבוריים, אבל זה למעשה לא נכון, בית המשפט העליון מחמיר גם עם המדינה (...) זה מלמד אותנו שבית המשפט מתחיל מגמה של סגירת השערים, נוכח שטף העתירות שאפיין את המשפט הישראלי בשנות ה-90 ובתחילת שנות האלפיים. זו למעשה המסקנה העיקרית שהייתי אומר על שנתו הראשונה של גרוניס”.

על סגירת שערי בג”ץ מלינים רבים מהארגונים החברתיים. לטענתם, בשנה האחרונה גרוניס הציב את עצמו כשומר הסף, העומד בפתחו של בית המשפט ומגלגל החוצה עתירות שבעיניו אינן ראויות. במקרים מסוימים פסק בית המשפט לכמה ארגונים הוצאות משפט של אלפי שקלים בגין עתירות שנראו לו לא מוצדקות, מה שגרם לרתיעה גדולה מהגשת עתירות נוספות. “לצערי הרב בתקופה של גרוניס החל ניסיון לכווץ ולצמצם את העתירות של העותרים הציבוריים ולהרתיע אותם באמצעות הטלת הוצאות כבדות”, אומר אריה אבנרי מתנועת אומ”ץ, “בסך הכל מדובר על גופים מתנדבים שאין להם אינטרסים מסחריים, שבאים לשרת את הציבור”. אבנרי מזכיר מקרה בו אומ”ץ אולצה לשלם 15 אלף שקלים בגין עתירה שדרשה לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לחקור את פרשת הרפז.

עו”ד דפנה קירו-כהן מהתנועה לאיכות השלטון מצביעה אף היא על מגמת צמצום זכות העמידה, אך אומרת כי “אני לא מרגישה שיש פה משהו גורף שבא לחסל ולחסום את שעריו של בית המשפט מפני עותרים ציבוריים. אני מרגישה שהכוונה היתה לאזן את כפות המאזניים, שלדעת הנשיא נטו יותר מדי להגשת עתירות לא מוצדקות, והיד היתה קלה על ההדק, והוא אמר: ‘חבר’ה, אם תעשו בזה שימוש יתר אני לא אשתף עם זה פעולה’”.

על עילת הדחייה של רבות מהעתירות, אומר עו”ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, כי “דומה שהנשיא גרוניס מנסה להחזיר את המטוטלת אחורה, ולהשתמש בכלים פורמליים כדי לצמצם את מעורבות בג”ץ בעניינים ציבוריים שקשורים להגנה על שלטון החוק וזכויות האדם. שני אמצעים עיקריים שהוא מנסה להשתמש בהם הם צמצום האפשרות של הגשת עתירות ציבוריות, ושימוש מוגבר בעילות סף, שמאפשרות לדחות עתירות על הסף בלי לדון לגופו של עניין”.

לדבריו, “בתקופה האחרונה אנחנו רואים פריחה מחודשת של שורת עילות סף שב-20 השנים האחרונות השתמשו בהן פחות ופחות כמו: עתירה מוקדמת, עתירה שהוגשה בשיהוי, עתירה כללית שלא מתייחסת למקרה קונקרטי, עתירה תיאורטית, עתירה לא בשלה – הכל כדי להימנע מלהכריע בסוגיות רגישות ובעלות חשיבות ציבורית”.

הגשתם באיחור? לא נדון בעתירה

כדוגמה לעתירות שנדחו על הסף מזכיר יקיר עתירה שהגיש עם ארגונים נוספים נגד שירותי הרפואה הפרטיים בבית החולים באשדוד ונדחתה על הסף בטענה שהוגשה בשיהוי רב, תוך פסיקת הוצאות של 45 אלף שקלים לארגונים; עתירה של עדאלה בשם ח”כ אחמד טיבי נגד פסילת הצעת חוק שהגיש, בה נקבע כי מאחר שהכנסת מתפזרת אין טעם לדון בעתירה שהפכה תיאורטית; ועתירה של ח”כ חנין זועבי נגד הסנקציות שהוטלו עליה בעקבות התבטאויותיה במשט לעזה, שנדחתה מאותה סיבה. 

“ברור שההשפעה של עילות הסף היא צמצום זכות העמידה של עתירות ציבוריות”, אומר יקיר, “במיוחד העילה של ‘עתירה כללית שלא מתייחסת למקרה קונרקטי’ –העותר הוא לא נפגע ספציפי אלא בא לריב את ריבו של שלטון החוק, או ריבה של הפגיעה בזכויות אדם”.

הארגונים השונים מצביעים על כך כי לא תמיד הפרט שנפגע ועותר לסעד מבית המשפט הוא שעומד לנגד עיני בית המשפט בראשות גרוניס, אלא יותר העניין החוקי, הפורמלי. “גרוניס הוא לא איש רחמן, גם כשדיברו על האולפנה ומגרון - לא עשה עלי רושם שמה שהניע אותו זה לתקן את העוול הכבד שנגרם לבעלי האדמות המסכנים. היה פה מאבק בין הרשויות והוא כופף את ידה של הממשלה”, אומר עו”ד המרבה להופיע בפני בג”ץ. גם בארגוני הפליטים, העובדים הזרים והנשים מסכימים כי בית המשפט בראשותו מתעניין יותר בפורמליסטיקה מבעותרים שבפניו.

“אנחנו רואים שבית המשפט העליון מנפנף מאוד בקלות עתירות או ערעורים שמגיעים אליו בעניין פליטים, וזה כשלעצמו בעייתי כיוון שמדובר באנשים שטוענים לסכנת חיים ובאמת נדרשת בחינה זהירה של עניינם”, אומר עו”ד יונתן ברמן מהקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ועסקים. “בחלק גדול מהמקרים מסרבים לתת צווי ביניים שימנעו גירוש של אדם לפחות עד ששומעים את טענותיו בערעור”.  לדבריו, “רואים את זה בצורה מאוד בולטת בשנה האחרונה – חוסר נכונות לתת לאנשים לחצות את סף בית המשפט”. גם עו”ד עירית גזית מויצ”ו, שדנה באחרונה בבג”ץ בנושא הבטחת הכנסה לנשים מוכות במקלט, אמרה: “היתה תחושה שאין הרבה אהדה לטיעונים האלה. לפני הופיע מוקד סיוע לעובדים זרים וגם שם לא היתה תחושה של הזדהות עם זכויות אדם ואזרח”.

על החשש כי יחול שינוי משמעותי בפסיקת בית המשפט לעומת הפסיקות הישנות של בג”ץ אומרים רבים מהארגונים כי הוא התבדה – אך לא כי גרוניס התגלה כאקטיביסט בועט, אלא מאחר שבעשור האחרון של ביניש וברק אקטיביסטיות בית המשפט התמתנה. 

הרב גלעד קריב, מנכ”ל התנועה הרפורמית, אומר כי “אולי קצת בניגוד לתדמית, בכהונה של דורית ביניש וגם בסוף כהונתו של ברק חלה התמתנות באקטיביזם השיפוטי בנושאי דת ומדינה, ובית המשפט העליון, הרבה לפני עידן גרוניס, אימץ מדיניות של בחירה מאוד קפדנית באילו סוגיות בתחום יחסי דת ומדינה בית המשפט מוכן לקבל החלטות אמיצות או להתערב באופן חוקתי”. עו”ד גלי עציון מנעמ”ת אומרת כי “זה לא שהיתה תקופת זוהר ועכשיו היא דעכה”. ועו”ד קירו-כהן מוסיפרה כי גם ביניש וברק, למרות התדמית, הקפידו לרוב לנהוג בריסון.

לדברי קריב, “בית המשפט העליון בהובלה של גרוניס אותת למדינה שלא יתבלבלו בין בית משפט אקטיביסטי חוקתי לבין בית משפט שעומד על הצורך של הממשלה לקיים את פסיקותיו. יותר בעיני משנים קודמות אנחנו רואים עמידה של בית המשפט על כך שהממשלה תקיים את הוראותיו ותפגין כבוד כלפי פסיקות בית המשפט. יכול להיות שמעז ייצא מתוק ודווקא מתוך הפורמליזם של גרוניס והעמידה על תחומי השיפוט של כל אחת מן הרשויות, בית המשפט ימלא תפקיד לא פחות משמעותי לעומת ההנהגה של ביניש וברק”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו