בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט העליון אישר לשדר את תחקיר "עובדה" על שמעון קופר

הפך את החלטת המחוזי, שהוציא צו למניעת השידור על תיק הרצח. השופטת אסתר חיות: "מניעת פרסום פוגעת בזכות החוקתית לחופש הביטוי"

5תגובות

בית המשפט העליון קבע היום (חמישי) כי מערכת התוכנית "עובדה" תוכל לשדר את התחקיר על שמעון קופר, הנאשם ברצח שתי נשותיו. העליון קיבל את ערעור הזכיינית "קשת" והפך את פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב מלפני כשלושה חודשים, שאסרה את השידור בצו מניעה. הוא ביסס את פסיקתו על פגמים פרוצדורליים שנמצאו בהליך בבית המשפט המחוזי, בהם אי הגשת תצהירים על ידי הצדדים ואי תשלום אגרה. השופטים גרוניס, סולברג וחיות הביעו בפסק הדין עמדות שונות לגבי האיזון בין חופש הביטוי לעבירת הסוביודיצה, ובשאלה האם ניתן למנוע פרסומי סוביודיצה בדיעבד בלבד, או גם לפני מעשה באמצעות צווי מניעה.

התחקיר הראשון של התוכנית בפרשה, שנערך בידי הכתב עמרי אסנהיים, שודר ב-2010. הטענות שהועלו בו על אודות נסיבות מותן של שתי הנשים אומצו על ידי הפרקליטות, שהגישה כתב אישום נגד קופר ב-2012.

התחקיר השני בפרשה אמור היה להיות משודר ב-14 בינואר השנה, אולם סנגוריו של קופר ביקשו למנוע את השידור בטענה שהוא עשוי להשפיע על מהלך המשפט ולהפר את כללי הסוביודיצה. השופט המחוזי גדעון גינת קבע כי נוכח התוכן הצפוי בתוכנית, החשיבות שלה ושידורה בערוץ מרכזי, האפשרות שתשפיע על מהלך משפטו של קופר, על השופט בתיק על העדים בו היא כמעט ודאית. לכן קבע כי האינטרס הציבורי של שמירה על טוהר ההליך השיפוטי גובר על חופש הביטוי וחופש העיתונות, ופסק כי בסמכותו לנקוט צעדים למניעת פרסום סוביודיצה מראש, ולא רק צעדי ענישה על פרסום בדיעבד.

בית המשפט העליון לא דן בסיבה שבעטיה קיבל בית המשפט המחוזי את צו המניעה, אלא קבע שהפגמים ואי העמידה בכללים שבהגשת הבקשה היו צריכים לפסול את הבקשה מלכתחילה, מבלי לדון לגופו של עניין. נשיא העליון, השופט אשר גרוניס, ביקר את בית המשפט המחוזי על כך שפסק מבלי שהצדדים הגישו תצהירים לתמיכה בטענותיהם ומבלי שקופר שילם אגרה. "בלא תצהירים לתמיכה בבקשה, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בתיק", קבע, "בהיעדר תצהירים או עדויות לא יכול היה בית המשפט להגיע למסקנות בדבר מידת ההשפעה של התוכנית על ההליך הפלילי, ולכן לא היה בסיס למתן צו המניעה הקבוע". 

ניר קידר

שופטי העליון קיבלו את טענת באי כוחה של "עובדה", ולפיה פרסומים רבים הנוגעים לדברי העדים בתיק כבר התפרסמו בכלי תקשורת אחרים ולכן צו המניעה יפגע רק בעובדה ויגרום לאפלייתה. "פרסומים אלו מקהים במידה רבה את הפגיעה, אשר לפי הטענה גורמת תכניתם של המערערים למשיב", כתבו, "זאת ניתן לומר אף מבלי לצפות בתוכנית עצמה".

אנשי "עובדה" טענו שפנו לעורכי הדין של קופר לצורך קבלת תגובה וזו היתה להם לרועץ, משום שנקטו הליכים נגד שידור התוכנית. "במתן האפשרות להגיב לאמור בכתבה מילאו המערערים את חובתם העיתונאית", כתבו השופטים. 

השופט גרוניס מתח ביקורת על הפרקליטות, שמחד לא הפעילה את סמכותה נגד פרסומים אחרים בפרשה ומאידך תמכה בבית המשפט בהוצאת צו מניעה למערכת "עובדה". "מן החומר שלפנינו עולה תמונת מצב אנומלית", כתב, "מדינת ישראל תומכת במתן צו מניעה נגד המערערים. עם זאת, אף היא עצמה מצהירה כי היא כמעט אינה אוכפת את כלל הסוביודיצה בכלים הפליליים הנתונים לה בחוק". גרוניס כתב כי התנהלות זו "מעוררת תהייה". "אמנם, יש לנקוט ריסון בהפעלת הסמכות להעמיד לדין על פי כלל הסוביודיצה, נוכח חשיבותו הרבה של חופש הביטוי", קבע, אך הוסיף כי "ספק רב אם הפתרון המיטבי מצד המדינה הוא לתת יד לבקשות למניעה מראש במסגרת הליך אזרחי, ובד בבד להימנע מהעמדה לדין במקרים המתאימים".

גרוניס ציין כי התנהלות זו והותרת צו המניעה על כנו עלולים להביא למצב בו חוטא יוצא נשכר. "דווקא גוף שמילא את חובתו העיתונאית לעניין בקשת תגובה מראש חשוף לצווי מניעה, בעוד גופים אחרים שכנראה לא ביקשו תגובה מהמשיב, צפויים, אם בכלל, אך ורק לסנקציה בדיעבד", כתב. 

באשר למניעת פרסומי סוביודיצה מראש או בדיעבד הציג גרוניס עמדה התומכת בחופש הביטוי. "התפיסה הרווחת היא כי אמצעי 'מניעתי' נושא בחובו פגיעה קשה יותר בחופש הביטוי מאשר ענישה בדיעבד", כתב גרוניס ולכן קבע כי "במקרים אשר לגביהם עולה טענה כי הם מפרים את כלל הסוביודיצה, תינתן עדיפות להעמדה לדין פלילי על פני מניעה מראש על דרך של צו מניעה או צנזורה". 

השופטת אסתר חיות הציגה גישה מרחיבה לטובת חופש הביטוי. "מניעת פרסום פוגעת בזכות החוקתית לחופש הביטוי, שהיא נשמת אפו של כל משטר דמוקרטי", כתבה, "לכן עליה לעמוד במבחנים החוקתיים שנקבעו להגבלת חופש הביטוי ועיקרם – קיומה של ודאות קרובה לפגיעה ממשית באינטרס מוגן".

"האם ניתן לומר כי שידור התוכנית במקרה דנן מקים הסתברות קרובה לוודאי כי פגיעה ממשית כזו אכן תתרחש?", תהתה חיות, "אני סבורה כי לאחר שעדים שונים ובהם העדה המרכזית וכן בני משפחתו של הנאשם, כבר התראיינו לאמצעי התקשורת השונים, תמלילי חקירה ועימות משטרתי פורסמו בעיתונות, וקציני משטרה הביעו בתקשורת עמדה ביחס לאשמתו של המשיב. אין זה מובן מאליו כלל שהתוכנית הבאה לאחר כל אלה היא זו שאכן תגרום לפגיעה ממשית בתקינות ההליך הפלילי, עד כי יש למנוע את שידורה". חיות סברה כי ראוי לבחון אם יש מקום להטלת אחריות פלילית בגין עבירה על איסור הסוביודיצה כשלא מתקיימים המבחנים החוקתיים המצדיקים פגיעה בחופש הביטוי.

לעומת גרוניס וחיות, השופט נעם סולברג, שבכהונתו כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים פסק נגד "עובדה" בפרשת סרן ר', הציג עמדה מצמצמת כלפי חופש הביטוי. "מן הראוי לציין כי לא פג טעמה של עבירת הסוביודיצה גם בעידן הנוכחי של הקדמה הטכנולוגית וזרימת המידע כמעט עד בלי די", כתב סולברג, "על ה'כמעט' יש לשמור, כשם שאת חופש הביטוי יש להבטיח". סולברג הוסיף כי "משפטו הפלילי של נאשם דוגמת המשיב צריך להתקיים בתוככי בית המשפט. מדובר בדיני נפשות. כיכר העיר אינה זירה נאותה להכרעת דין". 

סולברג הוסיף, בניגוד לדעת גרוניס, כי אישום בעבירת סוביודיצה בדיעבד במקום מניעתה מלכתחילה עלול לחתור תחת עשיית משפט צדק בעניין פלילי תלוי ועומד. הוא הוסיף כי "לטענה כי פג טעמו של איסור הסוביודיצה וכי בעידן הנוכחי יש לבטלו כליל אין סימוכין גם במשפט המשווה". 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו