בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העציר X

לדור: הפיקוח על זיגייר היה הדוק מהנדרש

פרקליט המדינה הטיל ספק בכך שהיעדר פיקוח מוקפד גרם להתאבדותו של זיגייר

5תגובות

למרות שורת הליקויים שמנה בית משפט השלום בראשון לציון, בתום חקירת סיבות מותו של בן זיגייר בכלא אילון, פרקליט המדינה, משה לדור, החליט לא להגיש כתבי אישום על גרימת מוות ברשלנות נגד אנשי שב"ס שהופקדו על שמירתו. בהודעה שיצאה ממשרד המשפטים, זמן קצר לאחר פרסום ממצאי חקירת סיבות המוות, כתב לדור כי לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי שאנשי שב"ס או אחרים גרמו ברשלנות למותו. לדור הוסיף ששב"ס יבחן אם סוהריו עברו עבירות משמעת כשחרגו מנהלי הפיקוח שנקבעו לזיגייר.

בהודעת לדור נאמר כי "סיומה של הבחינה, בהחלטה שלא להעמיד לדין את מי מהמעורבים – אין בה כדי להפחית מהתחושות הקשות המלוות אותם ואותנו. עם זאת, מובן כי אחריות לשלומו של הנתון במשמורת שב"ס, אין משמעה כשלעצמה, הטלת אחריות פלילית על מי מאנשי השב"ס, במקום שעלה בידי העציר לשים קץ לחייו". לדור ציין כי לפרקליטות לא ידוע על תקדים של העמדה לדין פלילי בעקבות מחדלים רשלניים לאחר מעשים אובדניים.

עוד ציין לדור כי לאחר בחינת כל השיקולים שביקש בית המשפט לבדוק, "מצאנו כי לא ניתן יהיה לקבוע ברמה הנדרשת בפלילים כי על אנשי שב"ס, ויתר הגורמים המעורבים בפיקוח על המנוח, היה לצפות את התאבדותו". השופטת שהכינה את דו"ח חקירת המוות של זיגייר, דפנה בלטמן-קדראי, סברה, לעומתו, כי מעצם הגדרתו של זיגייר כאסיר בהשגחה היה על כל המעורבים לצפות את האפשרות שיפגע בעצמו.

לדור כתב כי ספק אם קיים קשר סיבתי בין הימנעות מפיקוח מוקפד לסיכול ההתאבדות. השופטת בלטמן-קדראי חשבה אחרת: "אי-קיום מוקפד של הוראת הפיקוח למניעת מעשה אובדני מחייבת צפייה של קרות מעשה אובדני, ועל כן מתקיים בענייננו לכאורה קשר סיבתי גם מבחינה משפטית". בלטמן-קדראי הוסיפה כי "קביעות לכאוריות אלה מוכיחות לכאורה קשר סיבתי בין מקבץ המחדלים השונים לבין גרם המוות בהתאבדות".

מהודעת לדור עלה כי בשבועות האחרונים עיינה הפרקליטות מחדש בעמדתה נגד הגשת כתבי אישום בפרשה. לשם כך ביקשה מהמכון לרפואה משפטית חוות דעת על הזמן שחולף מרגע התלייה עד למותו של אדם – כדי לדעת אם עמידה בנהלים היתה מונעת את המוות, ודרשה מהמשטרה לבדוק את מודעותם של גורמים נוספים שהיו מעורבים בשמירה על זיגייר לכוונות האובדניות שלו.

בחוות הדעת מטעם המכון לרפואה משפטית נקבע שמספיקות עשרות שניות עד ארבע דקות לגרימת מותו של אדם בתלייה, ולפיכך כתב לדור כי "גם אם הפיקוח היה מתבצע בהתאם להנחיות, אין לקבוע כי ניתן היה להציל את חיי המנוח". על בדיקת המשטרה כתב לדור שגילתה "כי אין בסיס לדעה שגורמים אלה ידעו בזמן אמת על כוונתו של המנוח להתאבד, או על הידרדרות אקוטית במצבו הנפשי שחייבה את הידוק הפיקוח עליו".

לדור ציין בהחלטתו כי הפיקוח על מצבו הנפשי של זיגייר היה רציף בתשעת חודשי מעצרו. הוא נבדק 14 פעמים בידי שלושה פסיכיאטרים, ונפגש 57 פעמים עם עובדות סוציאליות. למרות שבפגישות דיווח זיגייר על ניסיונות אובדניים בעבר, על מחשבות אובדניות וחרדות, ואף התברר שניסה לחתוך את עצמו בתאו "כדי להרגיע את עצמו", לדור כתב כי "בכל בדיקותיהם ציינו הפסיכיאטרים כי המנוח שלל כוונה אובדנית", וציטט מחוות הדעת השונות. 

חריג לחוות דעת אלו הופיע בדו"ח קצינת הרפואה הראשית של שב"ס, רופאה פנימית בהתמחותה, שציינה בחוות דעתה מסוף נובמבר 2010 שמצאה ממצאים חריגים במצבו המנטלי של זיגייר, ביניהם ציינה: "דיכאון, מצב רוח ירוד, מתקשה להירדם, מתעורר מוקדם, תיאבון ירוד, חוסר חשק, נטייה לבכי". בעקבות חוות דעתה נבדק זיגייר ב-5 בדצמבר 2010 על ידי פסיכיאטר, עשרה ימים לפני מותו, וזה רשם בחוות דעתו: "שולל מחשבות אובדניות וללא עדות לפסיכוזה או דיכאון מז'ורי".

"מהמקובץ עולה כי בכל תקופת מעצרו של המנוח עד התאבדותו, לא הונחה על ידי הגורמים המקצועיים – פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים – תשתית המבססת חשש להתאבדותו", כתב לדור, "אדרבה, הערכתם שללה חשש זה. ספק רב, על כן, אם ניתן לקבוע, ברמה הנדרשת בפלילים, כי הגורמים שהופקדו על החזקתו היו צריכים להניח, כי מעשה ההתאבדות צפוי וכי יש לאמץ דרכי פיקוח מועצמות מאלה שהותוו". לדור אף קבע כי לנוכח חוות הדעת הפסיכיאטריות, מידת הפיקוח שננקטה כלפי זיגייר היתה הדוקה מהנדרש.

לדור ציין כי כדי למנוע התאבדות של עציר יש להגדירו אסיר ברמת השגחה א' או "א+", המאפשרות נקיטת אמצעי פיקוח דרסטיים. "ספק אם תנאי הפיקוח שנקבעו למנוח נועדו לסכל מעשה התאבדות מיידי", כתב. "המנוח הוגדר אסיר בהשגחה ברמה ב' – שהינה רמת ההשגחה הנמוכה ביותר – ושוכן בתא מעצר רגיל, שבו עמוד מקלחת, נקודת עיגון לקירות ולתקרה, מיטה גבוהה ועוד. בחזקתו היו פריטים רבים ומגוונים שאפשרו התאבדות – סכין גילוח, אמצעי קשירה ותלייה וכיו"ב". 

לדור הוסיף כי "כל ניסיון לסכל החלטה נחושה של עצור להתאבד, קשה מאוד לביצוע וכרוך מטבע הדברים בהטלת מגבלות קשות, בגרימת סבל לעציר, ובצמצום נוסף במעט החירות והפרטיות שנותרה לו". לדור טען כי מכלול העובדות שהיה בידי שב"ס ביום מותו לא הצדיק הידוק של רמת הפיקוח על זיגייר.

"תמימות הדעים המתוארת של גורמי הטיפול השונים, שנמשכה לאורך כל תקופת שהותו של המנוח בכלא, מקשה מאוד על קבלת הסברה לפיה גורמי הטיפול טעו בהערכתם ובמסקנתם המקצועית, ולמצער מטילה בכך ספק משמעותי", כתב לדור. הוא ציין כי ספק זה פועל לזכותו של כל מי שלכאורה ניתן לייחס לו אחריות פלילית. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו