בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סתירות בעדויות השוטרים הובילו לזיכוי של פעיל המחאה החברתית

המפגין הואשם בתקיפת שוטר, איומים והתפרעות. במקרה נוסף זיכה ביהמ"ש קטינה שהפגינה מחוץ לבית המשנה ליועמ"ש, וקבע כי נעצרה ללא הצדקה

28תגובות

מבוכה נוספת נגרמה למשטרה בעקבות הגשת כתבי האישום נגד פעילי המחאה החברתית. בית משפט השלום בתל אביב זיכה בשבוע שעבר מפגין שהואשם בתקיפת שוטר, איומים והתפרעות.

המפגין, בן אדם בקמן, השתתף בהפגנה מתחת לבניין עיריית תל אביב ב-7 בספטמבר 2011, במחאה על פינוי אוהלים משדרות רוטשילד. בכתב האישום נגדו נטען כי דחף שוטר, שלח אגרוף לפניו, איים עליו, קרע את חולצתו והשליך ביצה לעבר בניין העירייה. השופטת מיכל ברק נבו קבעה כי קיים לכל הפחות ספק סביר אם אכן הנאשם הוא שביצע את העבירות המיוחסות לו. היא מצאה סתירות בעדויות השוטרים והעריכה כי השוטר שהותקף התבלבל בזיהוי. 

כתב האישום התבסס בעיקר על עדותו של השוטר טום אטיאס. הוא סיפר כי היתה המולה גדולה של מפגינים שרצו לפרוץ אל בניין העירייה. יחד עם שוטרים נוספים עמד וחסם בגופו את הכניסה לעירייה. בהוראת מפקד מרחב ירקון החלו השוטרים לבצע מעצרים. אז, העיד אטיאס, הוא נדחף מאחור, הסתובב והדף את המפגין שדחף אותו. אחר כך, לדבריו, שלח מפגין אגרוף ללחי הימנית שלו. אטיאס העיד כי בקמן היה זה שהכה אותו באגרוף, אך לא זכר אם הוא היה גם זה שדחף אותו. על פי עדותו, מאותו רגע היה נתק בינו לבין המפגין שהכה אותו והוא זיהה אותו מאוחר יותר בתחנת המשטרה. הוא הוסיף כי המפגין איים עליו בעת שנפגשו בתחנה.

דניאל בר און

אטיאס אמר כי מי שתקף אותו היה ללא חולצה, עם סימני אודם על גופו, שיער בלונדיני ומכנסיים שחורים קצרים. לדבריו, הנאשם אף קרע את חולצת המדים שלו ולכן נאלץ להוריד אותה ונותר עם חולצה שחורה. הוא ציין כי לא יכול היה לעצור את החשוד בעצמו בשל ההמולה הרבה. השוטר שלל את האפשרות שאדם אחר הכה אותו באגרוף וציין כי הזיהוי מסתמך על דו"ח הפעולה שכתב באותו ערב בשובו לתחנה. עוד הוסיף אטיאס כי לפי זיכרונו האדם שתקף אותו היה גדול ממדים. בקמן בחר לייצג את עצמו ועל כן השופטת סייעה לו בניהול המשפט. היא שאלה את השוטר האם ייתכן שהמפגין שראה בתחנה לא היה זה שהכה אותו והוא השיב כי לא ייתכן שזה לא אותו אדם.

בקמן הכחיש את המעשים שייחסו לו השוטרים. הוא ציין כי אף עמד ושוחח עם אטיאס לאחר התקיפה שבה מאשימים אותו. טענה זו גובתה בסרט שצילמה המשטרה בהפגנה. בסרט רואים את בקמן משוחח עם אטיאס במשך כמה דקות, כאשר הוא אוחז מגפון ולבוש גופייה. השופטת ציינה כי על פי התיעוד, באותה עת כבר לא שררה המולה גדולה באותו מקום והשוטרים עמדו מול המפגינים "בסיטואציה רגועה יחסית".

"עובדה זו היא רבת משמעות. השוטר טען כי לא עצר את הנאשם משום שהיתה המולה גדולה במקום ולא יכול היה להיכנס אל תוך ההמון כדי לעצרו. קטע זה של הסרט מלמד כי בשלב מאוחר לתקיפה, עומד השוטר מול הנאשם והם משוחחים", כתבה השופטת. היא ציינה כי השיחה התרחשה לאחר התקיפה, הן על פי השעון בסרטון והן בהסתמך על כך שהשוטר שוחח עם הנאשם כשהוא לבוש חולצה שחורה. "מכאן מתעורר ספק של ממש אם השוטר אכן זיהה את הנאשם כמי שתקף אותו משום שראה אותו ברגע התקיפה, או שמא התבלבל מאחר ששוחח לאחר מכן עם הנאשם, ובזיכרונו התערבבו הדברים באותו יום עמוס חוויות והמולה", נכתב בפסק הדין. "התופעה של בלבול בזיהוי ידועה. אף שאני משוכנעת במהימנותו של השוטר המזהה, לא די בכך. יש לבחון גם את מהימנות הזיהוי כשלעצמו, שכן תיתכן טעות בזיהוי. ברובד האובייקטיבי נראה לי כי העד טעה טעות כנה בזיהוי הנאשם. קיים לכל הפחות ספק סביר כי הנאשם הוא שתקף את השוטר בעת ההפגנה וכי הוא זה שקרע את חולצתו". השופטת קבעה כי לא הוכח שבקמן הוא שאיים על השוטר וזיכתה אותו גם מעבירה זו. 

מוטי מילרוד

עד נוסף במשפט היה השוטר מנשה מנצור, שעצר את בקמן. הוא סיפר כי הבחין בנאשם משליך ביצה לעבר העירייה. מנצור הקריא מתוך דו"ח פעולה שבו נכתב כי משליך הביצה היה בלי חולצה, לבש מכנסיים שחורים עם פס אדום ועל גופו היו רישומים בצבע אדום. השופטת הטילה ספק במהימנות הזיהוי של מנצור וציינה כי על דף התשאול לא רשום בשום מקום שמו של הנאשם או שם אחר. "העד ציין כי אינו זוכר כשלעצמו את האירועים, וכל עדותו התבססה על הדו"ח. אמנם בדו"ח מתאר השוטר את הנאשם... אך נוכח ריבוי המשתתפים באותו יום, כמות העצורים והדברים שציינתי לעיל – לא ניתן להגיע למסקנה מעבר לספק סביר כי העד אכן זיהה את הנאשם כמי שזרק את הביצה". עוד הוסיפה השופטת כי על פי דו"ח המעצר, מנצור עצר את בקמן בשעה 16:30 ואילו על פי דו"ח הפעולה של אטיאס תקיפתו התרחשה ב-17:40. לכן, הסבירה, אם היה במעצר, לא ייתכן שהוא התוקף. 

בחלקו האחרון של פסק הדין התייחסה השופטת לעבירת ההתפרעות. "במקום נכחו עשרות ומאות אנשים. לא כולם נעצרו בגין 'התפרעות'. מתוך הסרטונים הרבים שצולמו אין רואים את הנאשם עושה מעשה שיש בו כדי לעורר אלימות או גרימת נזק", כתבה ברק נבו. "נראה כי הסיבה היחידה להאשמת הנאשם בעבירה זו, היא ההצטברות לעבירות האחרות שיוחסו לו, מהן אני מוצאת כי יש לזכותו. ברור, כי אם יש מאות ואלפי משתתפים בהפגנה והמשטרה בוחרת להעמיד קומץ מהם לדין בגין ההתפרעות (שאכן היתה באותו יום בחלק מהאירוע), עליה לבחור כאלה שאכן היו גורמים מרכזיים בגרימת ההתפרעות, גורמים מתסיסים ולא כאלה שהשתתפו, אף אם באופן פעיל ורעשני, אך ללא גרימת נזקים או תסיסה בעצמם".

במקרה נוסף, מתח בית המשפט ביקורת על הפרקליטות: בית המשפט השלום בירושלים זיכה בשבוע שעבר קטינה שהפגינה מחוץ לביתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שי ניצן, וקבע כי המשטרה עצרה אותה ללא כל הצדקה ומבלי שביצעה עבירה.

מדובר בהפגנה קטנה ומאולתרת שנערכה מול ביתו של ניצן בפברואר 2011. באותו בוקר פינתה המדינה שני מבנים במאחז חוות גלעד. בעת האירוע נורו כדורי פלסטיק לעבר תושבי המאחז, מה שגרר גל מחאות בימין. על פי כתב האישום, שבע נערות הגיעו לבית של ניצן בשכונת רמות בירושלים וקראו לעברו "בוגד", "אויב המדינה" ו"יורה ביהודים". קצין משטרה שבא למקום ביקש מהן לעזוב ומיד לאחר מכן עצר אותן. באופן חריג, האישום נגד הקטינות הוגש לבית המשפט על ידי פרקליטות המדינה, זאת אף שמדובר באחת העבירות הזניחות בספר החוקים – התקהלות בלתי חוקית.

משפטן של הנאשמות הופרד מאחר ששאר הקטינות העלו טענות סף שונות על אכיפה מפלה. בשבוע שעבר החליטה שופטת בית המשפט השלום בירושלים, הד"ר אביטל מולד, לזכות את אחת מהן. לדברי השופטת, "לא הוכחה כל התנהגות שיוצרת חשש כי הנערות יעשו מעשה שיפר את השלום או יעורר אחרים להפר את השלום. הבנות עמדו וצעקו דקות ספורות בקרבת ביתו של מר ניצן, ותו לא".
השופטת ציינה כי הבנות עמדו ברחוב ולא בצמוד לבית, לא עשו שימוש בכלי הגברה. עוד ציינה כי לא הובאו ראיות פרטניות נגד הנאשמת, אלא רק ראיות קולקטיביות נגד קבוצת הבנות. "בבואי להכריע בפלילים, לא אוכל לנקוט אכיפה קולקטיבית ולקבוע אשמה של נערה בביצוע עבירה בלי שיובא בפני בדל של מידע אודות חלקה באירוע מעבר לעמידתה בזירה".

בשולי פסק הדין כתבה השופטת כי "לא יכולתי שלא לתהות ביני לבין עצמי, כיצד היו מגיבות הבנות לו היו השוטרים מגלים קצת יותר אורך רוח וממתינים מעבר לשלושים שניות או שתי דקות. לא מן הנמנע שהבנות היו מתעייפות או מתפזרות מאליהן".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: המבחן המנחה את רשויות התביעה בעת הגשת כתבי אישום הינו קיומן של ראיות מספיקות העומדות ברף של סיכוי סביר להרשעה. הראיות שעמדו לרשות הפרקליטות בעת הגשת כתב אישום זה עמדו ברף הנדרש ולכן הוגש כתב האישום. למען הסר ספק, מר שי ניצן לא היה מעורב בדרך כלשהי בתיק.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו