בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח הילדות באל-פורעה

דנינו הדיח את בכירי תחנת ערד; האמא: התלוננתי 6 פעמים בתחנת מעלה אדומים

בעוד ממצאי ועדת הבזק של המשטרה מתייחסים לתפקוד התחנה בערד, סיפרה אמם של אוסנאד ורימאס כי פנתה גם אל התחנה הקרובה למקום מגוריה: "אף אחד לא התייחס"

79תגובות

"בשנים האחרונות פניתי כמה פעמים לתחנת המשטרה במעלה אדומים. ברגע שהיו קולטים שאני פלסטינית ושאין לי תעודת זהות ישראלית, היו אומרים שהם לא הכתובת. 'תפני למשרד הקישור או לתיאום', איזה קישור ואיזה תיאום הייתי אומרת להם, אבל אף אחד לא התייחס". כך תיארה היום (חמישי) בשיחה עם "הארץ" עביר דנדיס, אמן של רימאס בת ה-3.5 ואוסנאד בת השנתיים שנרצחו השבוע, את ניסיונותיה החוזרים להתלונן על אביהן במשטרה.  

המשטרה פרסמה הערב (חמישי) את ממצאי הוועדה שבדקה את התנהלות תחנת משטרת ערד בפרשת רצח שתי הבנות ביישוב אל-פורעה שבפזורה הבדואית בנגב. לפי הדו"ח שפרסם אגף חקירות ומודיעין, החליט מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, להדיח את מפקד תחנת ערד, את סגנו ואת ראש משרד החקירות בתחנה. בדו"ח נכתב כי "נפל כשל חמור בהתנהלות הגורמים הנוגעים בתחנת ערד בכל הנוגע לאופן הטיפול בתלונת האם, בהיבטי פיקוד, דיווח ומקצועיות". ועדת הבדיקה הוקמה לאחר שהתברר כי יום לפני הרצח פנתה האם, עביר דנדיס, לתחנת ערד וטענה שסכנה נשקפת לחיי בנותיה המוחזקות על ידי אביהן. אולם מראיון שהעניקה היום דנדיס ל"הארץ" מתברר שהיא התלוננה גם במשטרת מעלה אדומים הסמוכה למקום מגוריה - לפחות שש או שבע פעמים - אולם בכל פעם נאמר לה שמכיוון שהיא פלסטינית אין אפשרות לטפל בה והפנו אותה למנהלת תיאום וקישור.

מאז הרצח שוהה דנדיס בדירת מסתור ומתמודדת לבדה עם אובדן שתי בנותיה. בראיון ל"הארץ" היא מספרת שמה שמייסר אותה עוד יותר זו העובדה שהיא ידעה שהבנות בסכנה והתלוננה במשטרה לפחות שש או שבע פעמים, אפילו יום לפני הרצח, אולם נתקלה לדבריה בחומה של אטימות, זלזול וחוסר מעש. "ראיתי את הזלזול שלהם בעיניים, כל מי שדיברתי אתו לא התייחס. אמרו לי 'את פלסטינית, תיגשי לתיאום ולקישור, אין לנו מה לעשות כמשטרה'", סיפרה דנדיס ל"הארץ".

כשהיא נחנקת מדמעות ובקושי מצליחה להשלים משפט, מוסיפה דנדיס: "הבנות שלי נחות עכשיו בגן עדן, כמו ציפורים תמימות. אולי עדיף ככה מאשר להישאר בגיהינום של אביהן. כל מה שאני רוצה עכשיו הוא שהן ייקברו לידי, כדי שאוכל לבקר אותן בכל יום. אם לא נתנו לי אותן בחייהן ולא דאגו לשמור עליהן בחייהן, אז לפחות שייתנו לי לבקר אותן בקברן כל יום". אביהן של שתי הבנות הוא החשוד המרכזי ברצח, ודבריה של האם מחזקים הערכה זו.

דנדיס, בשנות ה-20 לחייה, נולדה ומתגוררת באחת השכונות שבין רמאללה למזרח ירושלים, ומגוללת סיפור משפחתי קשה מאוד: "הכרתי את בעלי ב-2009, הייתי נשואה למישהו אחר והתגרשתי ממנו. הוא היה מכר של המשפחה ושל בעלי הראשון. בשלב מסוים הוא ביקש להתחתן איתי והסכמתי. חשבתי שאתו אני אהיה מסודרת. בתחילת הדרך אכן הכל היה בסדר, הוא התנהג אלי בכבוד, הרגשתי שהוא אוהב אותי והבאנו שתי ילדות לעולם. בני משפחתו באל-פורעה התנגדו לנישואים, כי אני מהשטחים והוא היה כבר נשוי פעם. התגוררנו בכמה מקומות, בכפר קרע ובלוד, ולבסוף חזרנו לאל-פורעה והתגוררנו ליד משפחתו. הם כל הזמן התנהגו אלינו באלימות והוא התחיל להשתנות כלפי, הפך להיות אלים מאוד כלפי וכלפי הבנות. הוא היה מרביץ לי ולבנות. לפני כשנה החלטתי לעזוב וחזרתי עם הבנות לבית משפחתי באזור ירושלים. רציתי להתנתק ממנו, אבל הוא כל הזמן רדף אחריי". 

העזיבה לאזור מזרח ירושלים לא ממש עזרה לדנדיס ולשתי בנותיה. לדבריה, הבעל כל הזמן איים שיבוא אליהן: "לא ידעתי מה לעשות, חשבתי שתלונה למשטרה תעזור לי", אולם לדבריה בתחנת מעלה אדומים לא טיפלו כראוי בתלונותיה.  

בתשובה לשאלה מדוע בכל זאת מסרה באחרונה את הבנות לאביהן, מספרת דנדיס כי "זה היה לפני כמה חודשים. הוא ועוד שני אנשים, אחד מהם ככל הנראה איש ביטחון, חטפו את אחי הקטן והודיע לי אם לא אמסור את הבנות, הוא יהרוג אותו. מאוד חששתי ובסופו של דבר מסרתי את הבנות והוא שחרר את אחי. אני זוכרת שפניתי אז למשטרה ושגם אז אמרו לי שזה לא עניינם כי אחי פלסטיני ואין לו אזרחות ישראלית. שוב שלחו אותי למשרדי התיאום והקישור. לא ידעתי איך להתנהג והייתי חסרת אונים".

במשך כמה חודשים דנדיס לא ראתה את בנותיה, ששהו אצל האב ואשתו הראשונה. "אני יודעת שהיא התייחסה אליהן יפה, כי הייתי מדברת אתה. היא אפילו התריעה בפני שהוא מרביץ להן. פעם אחת הוא היכה את הילדה הגדולה והיא נאלצה לקחת אותה לטיפול רפואי". 

לפני כשבועיים פגשה דנדיס את בנותיה בפעם האחרונה. זה היה בפארק באזור ערד: "באתי לשם וביקשתי מאחיהן החורג שיביא אותן. הייתי איתן כמה שעות ואז הם חזרו. אביהן כנראה גילה ורצה להעניש אותי בכך שהוא יפגע בהן. גם אמן החורגת סיפרה לי על כך, לא ידעתי מה לעשות ולמי לפנות". 

דנדיס חשבה להתלונן שוב לתחנת המשטרה במעלה אדומים, אולם חששה ששוב אף אחד לא יתייחס אליה. "משכתי 1,000 שקלים ונסעתי לתחנת המשטרה בערד. פגשתי שם חוקר וניסיתי להסביר לו את המצב. אבי גם דיבר אתו בטלפון. לרגע חשבתי שמיד הם ישלחו ניידת לבית האב ויביאו את הבנות, אולם מה שעניין אותם באותו רגע היה איך אני, כאשה פלסטינית, באתי לערד. ניסיתי להסביר שהבנות שלי בסכנה, אבל לא הרגשתי שמישהו התייחס לתלונה. בשלב מסוים הביאו גם מתרגם, אבל שום דבר לא עזר. אני לא מצליחה לעכל שהבנות שלי היו במרחק של כמה דקות נסיעה ואף אחד לא הציל אותן". 

דנדיס מנסה עדיין לעכל את האסון שפקד אותה, אבל מתמקדת עכשיו במאבק אחד - להביא את הבנות לקבורה במקום מגורי משפחתה באזור ירושלים. הערב נעתר בית המשפט לבקשת האם, והורה למסור את גופות שתי הבנות לקבורה, על פי בקשת האם. "שתי המלאכיות שלי כבר לא בחיים ושום דבר לא יחזיר אותן. הסכמתי גם לתרום את איבריהן, לא חשבתי פעמים, כי רציתי שהן ימשיכו לחיות בגופם של ילדים אחרים. אני פונה לאלוהים שינקום את דמן".

ממחוז ש"י של המשטרה נמסר בתגובה כי הטענה בבדיקה, וכי נמצאה בינתיים תלונה אחת בלבד בת ארבע שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו