בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עסקים בשבת

פסק דין חברתי וגם דתי

פסק הדין על פעילות הסופרמרקטים חושף את הצביעות של עיריית ת"א ומסייע לעסקים קטנים מול הרשתות. כל זאת, תוך שמירה על הצביון היהודי של ישראל

44תגובות

פסק הדין בדבר הסופרמרקטים הפתוחים בשבת מעלה שאלות משפטיות וחברתיות רבות הנוגעות לשאלת שיקול הדעת של רשויות ציבוריות באכיפת החוק, הקשר בין החוק ובין המציאות, היחס בין התכליות הסוציאליות והדתיות של החוק המכונה ״חוק ההסמכה״, ומעמדם של עסקים קטנים אל מול עסקים גדולים.

במידה רבה, לב פסק הדין הוא ביקורת על אי אכיפת החוק הקיים. הגם שלרשות ציבורית - במקרה זה עיריית תל אביב - שיקול דעת איך לאכוף את החוק, הרי שהיא לא יכולה, כך פסק בית המשפט, להתנער מאכיפתו.

מאחר שהחוק העניק לרשות סמכות לבקש צו איסור פתיחה לעסק שמפר את חוק העזר שקובע את שעות הפתיחה של עסקים, הרי שעליה לכל הפחות לשקול אם להפעיל סמכות זו ולקבל החלטה בנושא. בפועל, הדבר לא נעשה והעיריה הסתפקה בהטלת קנסות. אם, אמרה השופטת מרים נאור, אופיה של תל אביב מחייב פתיחת עסקים בשבת (כפי שטוענת העירייה), ואין פסול בפתיחתם, מדוע כלל מוטל קנס? בפועל, המשמעות היא שעסקים שמוכנים - ונדגיש שלא פחות חשוב, יכולים - לשלם את הקנס פתוחים והחוק לא מיושם עבור מי שמרוויח מכך. השופט אליקים רובינשטיין כינה זאת ״ישראבלוף״ בפסק דינו.

דניאל צ'צ'יק

עם זאת, ולמרות שהשופטת נאור הדגישה שהשאלה שבפני בית המשפט אינה חוקתיות חוק העזר אלא אכיפתו, הרי שהיא הדגישה את תכליתו הכפולה של התיקון לפקודת העיריות משנת 1990 המכונה חוק ההסמכה: ביסודו הן ערכים סוציאליים חברתיים והן ערכים דתיים לאומיים.

החוק נחקק בעקבות פסקי דין, בייחוד זכור זה של השופטת לעניינים מקומיים, לימים שופטת בבית המשפט העליון אילה פרוקציה, שעסק בפתיחת בתי עסק בירושלים, בו היא קבעה שלרשות מקומית אין סמכות לשקול שיקולי דת. על מנת לעקוף את הפסיקה, החוק שנחקק בעקבותיה מתיר לרשות לשקול שיקולים כאלו. אצל השופט רובינשטיין בולט העניין הדתי עוד יותר: הוא תובע בפסק דינו את ״עלבונה של השבת״ כיום מנוחה לאומי ודתי עבור העם היהודי ומדגיש שהאיזון בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית הופר והאופי היהודי של המדינה נפגע מאי אכיפת החוק בתל אביב.

סיכומו של דבר: להבדיל ממקרים בהם עסק בית המשפט העליון, בהקשר של מכירת חזיר בשאלה האם נעשה איזון נכון בחוקי עזר שאכפו נורמות דתיות, פסק הדין הנוכחי הוא אודות חובתה של רשות לאכוף את החוק הקיים, ועל פניו לא על תוכן החוק. הוא חושף את הצביעות של עירייה שמשמרת את חוק העזר, אך לא אוכפת אותו. הוא מסייע לעסקים קטנים אל מול עסקה לא כתובה בין העיריה ובין הרשתות הפתוחות בשבת שפוגעת בהן. בכך כמו גם בהיותו משמר את הערך הסוציאלי של יום מנוחה הוא מגן על ערכים חברתיים. אך בפועל ובדברי השופטים גם הערכים הדתיים מצויים בו.

בדיון באי אכיפת חוקים קיימים מזכירה נאור כי יתכנו מקרים של חוקים אנכרוניסטים שלא יאכפו ומביאה כדוגמה היסטורית את החוק שאסר משכב זכר שלא נאכף ביחסים בין בוגרים בהסכמה משנות החמישים ועד ביטולו בשנת 1988. כדבריה, המצב שונה בנוגע לחוק העזר שאינו אנכרוניסטי כמו החוק הנ״ל. עם זאת, יש לציין שלשני המקרים משותף פער בין החוק למציאות: חוק העזר קובע למשל גם הגבלות על שעות הפתיחה של בתי קפה בשבת שאם יאכפו ישנו מאוד את פני העיר. אין ספק שדרך המלך לגישור על הפער בין החוק למציאות היא תיקון חוק העזר. הכדור מצוי כרגע בידי העיריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו