בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סנגורו של אולמרט: "הפרקליטות הולכת על סיסמאות, רוצים שתרשיעו בערך"

נציגת הפרקליטות הדגישה בערעור על זיכויו של רה"מ לשעבר כי הדיסוננס בהכרעת הדין, בין הקביעות העובדתיות לתוצאה, חוטא למסר הציבורי

66תגובות

הרכב מורחב של חמשת שופטי העליון בראשות הנשיא אשר גרוניס דן הבוקר (שלישי) בערעור שהגישה המדינה על זיכוי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשות “ראשונטורס” ו”מעטפות הכסף”, על הרשעתו בפרשת “מרכז ההשקעות”, וכן על זיכוי מנהלת לשכתו לשעבר שולה זקן בפרשת “ראשונטורס”.

בפתח הדיון העלתה נציגת הפרקליטות, עו"ד נעמי גרנות, שאלות הנוגעות להתנהלות אולמרט בפרשת ראשונטורס. באופן עקרוני מבקשת הפרקליטות לקבל את הממצא העובדתי שנקבע על ידי שופטי בית המשפט המחוזי, אך לדון מחדש במסקנות הנובעות מאותם ממצאים.

"האין די בקבלת אותן שתי טובות הנאה בסכום כולל של 90 אלף שקל, שניתנו בזיקה לתפקידו באשר הוא נבחר ציבור, בגלל היותו נבחר ציבור, כדי לענות על העבירה של מרמה והפרת אמונים?", תהתה גרנות, "אם בכך לא די, האם די בהן ובהפרת כללי ועדת אשר כיוון שמדובר בשר בישראל ובעוד שכללי אשר אוסרים על קבלת טובת הנאה באשר היא? ואם בכך לא די, האם לא די בקבלת טובת הנאה תוך הפרת הכללים כשבאותה עת עצמה אולמרט פועל לטובת מקבל טובת ההנאה? אם לא די בכל אלה, האם לא די בשילוב של כל אלה יחד עם הגשת דו"חות שבהם מושמטות אותן טובות הנאה? לטעמנו די באלה".



גרנות הוסיפה כי "האם לא מוטל על מקבל הכספים להוכיח שכל שקל ושקל וכל דולר ודולר אכן הוצאו לצרכים פוליטיים, וגם כשיצליח להוכיח הוכחה שכזו לגבי כל שקל ושקל, גם אז לא יהיה בזה להכשיר את כל ההתנהלות, אלא הוציא אותו בדיעבד מגדר האיסור הפלילי? האמנם המדינה היא זו שצריכה להוכיח ביחס לאותה כספת שכל שקל הוצא לצרכים פרטיים ועד שלא תוכיח את זה התקינות של ההתנהלות תעמוד במקומה? האמנם רק כשהמדינה תוכיח זאת, רק אז אפשר להסיק שמדובר בהתנהלות לא לגיטימית? האמנם ראוי להטיל על המדינה נטל שאי אפשר לעמוד בו? לכסף אין ריח ואין צבע ואין אפשרות לעקוב אחר כסף מזומן. האמנם די בהבל פה של נבחר ציבור, אחרי הכחשות נמרצות ונקודתיות, מכחיש את קבלת הכספים?, די בהבל פה של הנאשם כשאין בדל ראיה שתומכת בטענה שלו?".

באשר לפרשת ראשונטורס תקפה גרנות את הקביעה שקיים ספק סביר שאולמרט לא ידע על מימון היתר של נסיעותיו. "אני מבקשת להניח הנחה, בהקשר ובנסיבות של התיק הזה", אמרה, "נקודת המוצא המסתברת שאנחנו מציעים לבית המשפט היא שאדם יודע היטב כיצד הוא מכלכל את עצמו, כיצד ממומנות אורחות חייו ובפרט ההוצאות הפרטיות שלו. כשזו נקודת המוצא, השאלה האם יש צל סבירות באפשרות שבמשך שנים ארוכות נעשים מעשי מרמה בקרבתו של נבחר ציבור, כשהוא הנהנה הבלעדי מהם, כשהמרמות מתקשרות איתו באופן חופשי וגלוי, ואחת מהן מעידה שהיא תקשרה איתו מתוך הנחה שהוא מודע היטב, כשהוא עצמו אינו משלם במשך כל התקופה ולו שקל אחד מכיסו לסוכנות ראשונטורס".

לדברי גרנות, "לטעמנו אין צל של סבירות שאולמרט לא ידע שנעשים מעשי מרמה ולפחות לא חשד בזה שהוא הנהנה מהם. כמעט בכל הכרעת דין מזכה אפשר לתרגם את השאלה המשפטית לשאלה של הספק הסביר, אבל לא כל הכרעת דין מזכה, הקושי של הזיכוי ניכר על פניה. יש הכרעת דין מזכות שהקושי ניכר היטב על פניהן".

יונתן זינדל

גרנות הוסיפה כי "התופעה של נבחר ציבור, שעוטף את עצמו בכפיפים שנאמנים לו, עובדים תחתיו ומוכנים בנאמנותם לעשות מעשים שלא ייעשו אינה חדשה במקומותינו.  עצם קיומה של התופעה והאפשרות של עובד ציבור להסתתר מאחורי הכפיפים האלה מהווה אינטרס ציבורי חשוב למצות את ההליך הזה גם בערכאת הערעור, וגם מסר לציבור שלא ייעשה כן במקומנו".

היא הדגישה כי "גם הערעורים על הזיכויים וגם הערעור על עונשו של אולמרט בפרשה שבה הורשע, עניינם בא לתקן את המסר שיצא לציבור מהפרשה הזו. המסר לציבור מפסק הדין של המחוזי הוא שבפרשות כולן הקביעות העובדתיות מאוד חמורות, אבל מבחינת הציבור הפרשה הזו הסתיימה בקול ענות חלושה. שאלה התנהגויות קלות, ניתנות לסליחה ואולי אף מותרות מלכתחילה. את המסר הזה באנו לתקן".

הפרקליטות תקפה גם את טיעוני ההגנה ולפיהם פרקליט המדינה משה לדור מצוי בניגוד עניינים, בשל תביעת הדיבה שהגיש נגדו אולמרט. "במקום לטעון לגופו של עניין הטענות הן לגופו של איש, ומנסות להסיט את הטיעון אל פרקליט המדינה שנמצא כביכול בניגוד עניינים ואינו יכול להיות מעורב בקבלת ההחלטה", הוסיפה גרנות, "בהתאם לזה, ההגנה מחזירה אותנו לטענות שעניינן תחילת הדיון ממש, העדות המוקדמת. כל הטענות האלה ממוחזרות, כולן נטענו כבר במחוזי בטיעונים לעונש ובית המשפט ענה עליהן. בסיטואציה הזו, לחזור על הטענות בהקשר הזה זה לא ראוי".

גרנות הזכירה כי ההחלטה על העדות המוקדמת התקבלה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז. "הפניית הזרקור באה לשרת את ההתקפה שלוחת הרסן האישית על פרקליט המדינה", הוסיפה, "ההחלטה על שמיעת העדות המוקדמת עברה את בית המשפט העליון. החשש שטלנסקי לא יחזור, לא רק שלא היה חשש שווא אלא שהוא התממש לחלוטין. ההחלטה של פרקליט המדינה להופיע אישית בעדות המוקדמת לא היתה רק החלטה ראויה, אלא מאמצת מסורת של פרקליטי מדינה קודמים שהופיעו בעצמם בתיקים בעלי חשיבות ציבורית יוצאת דופן. זה בוודאי היה המצב כשאולמרט היה ראש ממשלה מכהן".

הפרקליט אריה פטר הציג בפני השופטים את טענות הפרקליטות בנוגע לפרשת ראשונטורס, וביקש לקבל את הממצא העובדתי שעלה מהעדויות במחוזי אך לשנות את מסקנות השופטים, שזיכו את אולמרט בשל ספק האם ידע על מעשי המרמה.  

גרוניס פנה לפרקליטות ושאל האם איש ציבור שנסע וקיבל 15 אלף דולר מאיש שאין לו קשר אליו מהווה עבירה של הפרת אמונים. גרנות השיבה כי "ככל שמתן הכסף נעשה בזיקה לתפקידו, וטענתנו היא שכל מתן הכספים נעשה בזיקה לתפקידו של אולמרט כשר, טלנסקי לא נתן את הכסף. אין יחסי חברות ככאלה בין טלנסקי לאולמרט".

גרוניס המשיך ושאל האם תשלום חד פעמי מאדם שמעולם לא הכיר את איש הציבור ושאין לו אתו כל קשר עסקי או זיקה מהווה לשיטתה עבירה של הפרת אמונים. "ככל שהמתת הזה לא ניתנה מבן דוד, על רקע חברות קרובה בין שני חברים, ככל שניתנה בזיקה לתפקיד בגלל היותו של המשיב חבר כנסת, וכאשר הנאשם יודע שהיא ניתנה לו בשל היותו ח"כ - בהחלט כן", השיבה גרנות, "ביחס לטענתו שזו עבירה של מרמה והפרת אמונים, גם ח"כ שכללי אשר אינם חלים עליו, שאדם פרטי ובוודאי איש עסקים, נותן לו טובת הנאה כספית, בשל העובדה שהוא ח"כ ובזיקה לתפקידו, ובעוד שהח"כ מודע לזה שאין ביניהם קשרים חברתיים - זו עבירה של מרמה והפרת אמונים". גרנות הוסיפה כי במקרהו של אולמרט מצב העניינים מתעצם. "כיוון שהוא שר, מעבר לחומרה הקיימת מעצם העובדה שאדם פרטי תומך כספית בח"כ באשר הוא ח"כ, יש גם הפרה של כללי ועדת אשר". 

לדברי גרנות, הנסיבות במקרהו של אולמרט הן שהמעשים בוצעו בהסתר מוחלט. "איש לא יודע והכל נעשה בחדרי חדרים", אמרה. "בעניינו של אולמרט, הסיטואציה מוחמרת ומועצמת בגלל היותו שר המפר את הכללים וכיוון שבאותה עת עצמה הוא גם נענה לטלנסקי, ופעל בעניינו לטובת טלנסקי במצב של ניגוד עניינים".

גרנות הדגישה כי עצם העובדה שטלנסקי תמך באולמרט במשך שנים הכניסה את אולמרט למצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי, משום שבוודאי חש הכרת תודה כלפי טלנסקי. "כאשר הוא נענה בפועל לבקשת טלנסקי ופעל למענו - זו כבר פעילות אסורה על פי הכללים", הוסיפה, "גם בפרשת מרכז ההשקעות אלה כללים שהם בבחינת דין".

השופטים ביקשו מהפרקליטות להתייחס לבג"ץ פרס, שקבע שקבלת התרומות לפני הפריימריז למפלגת העבודה ב-2005 לא נעשתה בניגוד לחוק. "אנחנו מסכימים שיש קווי דמיון בין התנהלותו של הנשיא פרס לפני בחירות 2004 לבין התנהלותו של אולמרט לפני בחירות 1999", אמרה גרנות, "יש גם גבול לדמיון, כי הנשיא פרס, לפי מבקר המדינה, דיווח למבקר המפלגה שלו ואולמרט לא דיווח והסתפק באותה חוות דעת של עורך הדין הפרטי יעקב נאמן. כך שיש שוני, אבל ככלל יש דמיון. הדמיון בשום אופן איננו מביא למסקנה שמדובר בתופעה לגיטימית מקובלת ומותרת. להיפך, דו"ח המבקר מדבר על כך שהתנהלות הנשיא פרס לא ראויה, תופעה לא לגיטימית בעליל".

לעניין הערעור על גזר הדין אמרה גרנות כי "אותו דיסוננס שקיים בהכרעת הדין, לכל אורך הדרך, בין קביעות עובדתיות מאוד חמורות לבין התוצאה שעניינה מסר שהציבור איננו יכול להבין, ומפרש אותו לא נכון, נמצא גם בגזר הדין. הדיסוננס חוטא לעקרון ההלימה, הוא סוטה מהפסיקה, חוטא למסר הציבורי הנדרש והציבור לא מבין את התוצאה הזו".

גרנות הוסיפה כי הדיסוננס גורם לציבור להבין שאין עונש. "בית המשפט איין את כל הקביעות המחמירות שלו עצמו על ידי העונש", אמרה, "העונש בוודאי לא הולם את רום מעמדו של אולמרט, לא הולם את טיב הטעויות. בית המשפט קבע שהיו סטיות במישור הפדוצדורלי, לא ברור ולא ניתן להכריע אם היו סטיות מן השורה, כי הן היו במסגרת שיקול הדעת הרחב, הוא לא הולם את תכיפות המעשים ואת ההימשכות שלהם. הוא לא הולם את ההחלטות הרות הגורל שהתקבלו פה, אינטרסים כספיים כבדי משקל. כל זה לא הובא בחשבון לטעמנו. הוא לא הולם את התפשטות התופעה של פעילות במצב ניגוד עניינים. הוא לא הולם את הקביעות הנחרצות של בית המשפט בעניינו של קצב, ובית המשפט פוגע בעקרון השוויון".

סנגורו של אולמרט נבות תל צור הציג את טיעוני ההגנה וטען כי הפרקליטות מסלפת ומעוותת נתונים. "המדינה צריכה להוכיח את התזה שלה מעל לכל ספק סביר ולשלול קיום אפשרי של התזה הנגדית", אמר, "הנאשם לא צריך להוכיח את התזה שלו". כוונתו של תל צור היתה לכך שהמדינה טענה שאולמרט היה צריך להוכיח שמדובר שהכספים מטלנסקי שימשו לצרכים פוליטיים, לאחר שתחילה הכחיש שבכלל קיבל אותם. "לא שמעתי מהפרקליטות ניסיון להתמודד עם הכרעת הדין. רוב החצים הופנו לטיעוני הגנה כאלה ואחרים, לא לממצאים או להנמקות של הכרעת הדין", הוסיף, "בטיעון של המדינה יש היפוך יוצרות מוחלט. הכספים (מטלנסקי) הוחזקו בנאמנות על ידי עורך דין, לא ילד קטן, עורך דין שלושים שנה שאשתו עבדה באותם שנים בשירות המדינה. עו"ד מסר מקבל לאורך כל השנים רק כספים פוליטיים. טלנסקי הוא תורם פוליטי. הוא ציוני. הוא האמין באולמרט כמנהיג. הולכים פה לסיסמאות, לכותרות, להירשזון, למזומן. לא הולכים לעובדות. רוצים שתרשיעו בערך".

תל צור הוסיף כי "אמון הציבור הוא גם שאלה של תקינות המשפט הפלילי, של שיקול הדעת של הפרקליטות בהגשת ערעורים ושמירה על ערך השוויון בפני החוק. אנחנו לא הופענו בפני שלושה רשמים בהוצאה לפועל בפריפריה שלא יודעים דין ולא יודעים חוק".

הערעור הוגש על הכרעת הדין שנתנו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות הנשיאה דאז מוסיה ארד, שזיכתה את אולמרט פה אחד מעבירות מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה ממבקר המדינה בפרשת “מעטפות הכסף” (טלנסקי) וכן מעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים בפרשת ראשונטורס. הערעור הוגש גם על גזר הדין שניתן לאולמרט בגין הרשעתו בפרשת “מרכז ההשקעות”: מאסר על תנאי של שנה למשך שלוש שנים וקנס בגובה 75,300 שקלים. מלבד זאת, הערעור נוגע לזיכוי זקן מעבירת קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בפרשת “ראשונטורס” ולגזר דינה: מאסר על תנאי וקנס בגובה 40,000 שקלים.

לצד גרוניס כולל ההרכב את השופטים סלים ג’ובראן, יורם דנציגר, ניל הנדל ועוזי פוגלמן. טרם קביעת ההרכב הודיעו חמישה משופטי העליון לגרוניס כי הם מנועים מלדון בתיק בשל היכרות מוקדמת עם אולמרט. לאחר שהצדדים הגישו עיקרי טיעון בכתב יעמדו לרשותם יומיים, היום ומחרתיים, כדי להציג את טיעוניהם בעד ונגד הערעור, בטרם יכריעו השופטים בעניין אולמרט.

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט, מסר כי "שלושה שופטים בכירים בחנו במשך ארבע שנים כל פרט וכל טענה, ופסקו פה אחד שאולמרט זכאי בכל הפרשיות המרכזיות, וכי ראש ממשלה במדינת ישראל הורד לחינם. ראוי היה שהפרקליטות תרכין ראש בפני בית המשפט ותפנים את הביקורת על התנהלותה בפסק הדין. תחת זאת החליט פרקליט המדינה להציל את כבודו באמצעות ערעור שלא היה צריך להיוולד כלל". לדבריו, "הפרקליטות הודיעה הבוקר בבית המשפט כי החליטה להגיש את הערעור משום ש'התיק הסתיים לטעמה בקול ענות חלושה', וטיעון זה מעיד כאלף עדים על הסיבה האמיתית שהובילה להגשת הערעור המיותר". 

הפרקליטות טוענת בערעור כי השופטים טעו בכך שקבעו כי אולמרט קיבל סכומי כסף משמעותיים, בין היתר במזומן, מאיש העסקים משה טלנסקי לאורך השנים ללא תיעוד או דיווח, ולא סיפק הסברים לגביהם, אולם התביעה לא הוכיחה כי אולמרט השתמש בכסף לצרכים פרטיים ולא פוליטיים. הפרקליטות תטען שפסק הדין של המחוזי מכשיר מצב שבו נבחר ציבור יכול לקבל לידיו עשרות אלפי דולרים ולא לדווח על כך, להפקיד את הכספים בקופה סודית נסתרת, למסור הצהרות כוזבות למבקר המדינה, לסייע לנותן הכספים ולמרות כל זאת לא להיחשב למבצע עבירה של מרמה והפרת אמונים.

בפרשת ראשונטורס תבקש הפרקליטות לערער על הקביעה העובדתית שלפיה אולמרט לא היה מודע למימון הכפול של נסיעותיו לחו”ל ולסכום העודף שהושג – 92,000 שקל – כאשר לא שילם במשך שנים מכיסו לסוכנות הנסיעות “ראשונטורס” (שבאמצעותה הוזמנו הטיסות) למימון הטיסות. סנגורי אולמרט תקפו בתשובתם לערעור את פרקליט המדינה משה לדור בטענה שהפך עצמו לבעל אינטרס אישי בתוצאת פסק הדין. אולמרט טען כי הפרקליטות התעלמה מעינוי הדין שנגרם לו ומהעובדה שזוכה בידי שלושת שופטי בית המשפט המחוזי.

ביחס לאישומים, דחו הסנגורים את טענת הפרקליטות לפיה לא ייתכן שאולמרט לא ידע על צבירת העודפים מהנסיעות שלו בפרשת ראשונטורס. אולמרט טען שבית המשפט המחוזי קבע כי העודפים נוצרו “כתוצאה מהיעדר נהלים, ולא כתוצאה משיטה מכוונת ליצירת כספים עודפים”. לגבי פרשת “מעטפות הכסף” טען אולמרט כי אלה כספים ששימשו לפעילות פוליטית שוטפת בתוך הליכוד, וכי שיטה זו אושרה במוסדות הליכוד ובוועדת הבחירות המרכזית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו