בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עתירה לבג"ץ נגד שיחות האזהרה שעורך השב"כ לפעילים חברתיים ופוליטיים

לאחר ריבוי המקרים שבהם זומנו פעילים לשיחות שהתבררו כחקירות לא רשמיות, עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג”ץ: זה לא מאפיין משטר דמוקרטי

56תגובות

בפברואר האחרון קיבל ראתב אבו־קרינאת, עובד שטח בפורום דו־קיום בנגב לשוויון אזרחי, זימון בכתב להתייצב ל”בירור” במשטרת העיירות במרחב הנגב. הזימון לא היה חתום, לא הופיע בו נושא הבירור ואף לא פרטיו של האחראי לשליחתו. ואולם, לאור ניסיון העבר שלו, יכול היה הפעיל החברתי לנחש מה מקורו. רק שמונה חודשים קודם לכן הוזמן בנסיבות דומות לחקירה בתחנת משטרה אחרת. אז, בדרך לשיחה עבר חיפוש משפיל על גופו ובמהלכה תוחקר כשעתיים וחצי על פעילותו החברתית, דעותיו, מכריו ומשפחתו. לסיום אף זכה ל”איום”: תתפלל לא להגיע לכאן שוב.

המקרה של אבו־קרינאת אינו יחיד. בשנים האחרונות התרבו המקרים שבהם זומנו פעילים חברתיים ופוליטיים לחקירות לא מוגדרות שהתבררו מאוחר יותר כ”שיחות אזהרה” מטעם שירות הביטחון הכללי (השב”כ). ביום חמישי האחרון עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד מדיניות זו, המוצגת בעתירה כדפוס פעולה חוזר של השירות. זה, נוהג לזמן את הפעילים באמצעות זימון משטרתי תוך מצג שווא לפיו זוהי רק שיחה, כאשר בפועל זוהי חקירה לא רשמית. בשיחות נשאלים הפעילים על פעילותם הפוליטית, עיסוק מכריהם ופעילים אחרים, תוך שמובהר להם כי השב"כ כבר יודע עליהם פרטים אישיים רבים ועוקב אחר פעילותם. במקרים רבים הם מתבקשים לספק שמות ומספרי טלפון של קרובי משפחה או מכרים, ולעתים הם נשאלים על מצבם הכלכלי. בחלק מהמקרים נאמר להם, כי "בינתיים" אין חשד שעברו על החוק, אך עליהם להיזהר לא לעשות כן בעתיד ולא "לפגוע בביטחון המדינה". בחלק מהשיחות מועלות טענות כלליות שאינן מוצגות כחשדות של ממש, למעורבות בהפרות סדר. לעתים נערכים על המוזמנים חיפושים משפילים טרם תחילת השיחה.

"זימון פעילים פוליטיים לשיחות ידידותיות ‘על כוס תה’ עם שירות הביטחון החשאי אינו פרקטיקה המאפיינת משטר דמוקרטי”, טוענת האגודה באמצעות עורכות הדין לילה מרגלית וקרן טמיר. “יש בו כדי לסמן פעילות פוליטית החורגת מהקונצנזוס כאיום ביטחוני, ולהרתיע אזרחים מהשתתפות במחאה שאינה מוצאת חן בעיני השלטון". בהיבט המשפטי טוענת האגודה כי מדיניות זו מהווה חריגה קשה מסמכות השב”כ על פי דין, ופוגעת באופן קשה בזכויות יסוד חוקתיות ובמיוחד בזכות לחופש הביטוי והמחאה. בנוסף על כך, היא מביעה חשש שמדיניות זו גורמת לאפקט מצנן חמור הפוגע בחופש הביטוי והמחאה של אזרחים רבים. כן היא טוענת כי במדיניות זו עושה השב”כ שימוש לא מוצדק במושג “חתרנות”.

במכתב שהעביר בעבר לאגודה ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, אמר כי "מטבע הדברים, המושג ‘חתרנות’ הוא מושג עמום. בהקשר הדברים כאן, עמדת השירות היא כי בגדר ‘חתרנות’ עשויה להיכלל גם חתירה לשינוי ערכי היסוד של המדינה תוך ביטול אופיה הדמוקרטי או אופיה היהודי". בעתירה מצוין כי פעולות השב"כ כמעט שאינן עומדות לביקורת שיפוטית או ציבורית וכך גם איננו יודעים על היקף האזנות הסתר שמבצע השב"כ.

טלי מאייר

את העתירה הגישה האגודה ולא המתלוננים, כיוון שרבים מהם חוששים להתייצב עימות ישיר עם השב"כ. יחד עם זאת, הם חתמו על תצהירים שמשרטטים את המדיניות הלא מוצהרת. כך, תיאר אבו קרינאת את “חוויתו” האישית מחודש יוני, 2012. באחד הימים קיבל טלפון משוטר קהילתי בשם איגור. זה ביקש ממנו לבוא לחקירה בתחנת המשטרה בצומת שוקת. כשבא למקום הופנה אבו־קרינאת לבסיס משמר הגבול, ושם - לאחר שנעשה עליו חיפוש מחוץ לשער וחיפוש משפיל על הגוף בתוך אחד החדרים - הוכנס למשרד עם אדם בשם “קימי”. זה הסביר לו כי הם ינהלו “שיחה רגילה”.

בשיחה, שהתנהלה בערבית ונמשכה כשעתיים וחצי, נשאל אבו־קרינאת על לימודיו, עבודתו, חבריו, בני משפחתו ועוד, ואף התבקש למסור את מספרי הטלפון של חבריו ושל אחיו. בשלב מסוים נשאל על עמדתו ביחס לתוכנית פראוור (להסדרת התיישבות הבדואים בנגב). “תעשה מה שאתה רוצה בעניין פראוור”, אמר לו קימי, “לא מעניין אותי המאבק הפנימי שלכם, טוב שאתה במאבק הזה, אבל תיזהר מלהתקרב לביטחון המדינה ולהרחיב את הפעילות שלך”. בנוסף נשאל על קשריו בעזה ובגדה. לבסוף, התבשר כי מוטב לו ש”יתפלל” שלא יהיה אצלו שוב – שנראה שהוא “נקי” ושמוטב שיישאר כך, ושלא “ירחיב את פעילותו” או יפגע בביטחון המדינה.

משכך, כשקיבל אבו־קרינאת את הזימון לתחנה בפברואר, פנתה האגודה לשב"כ וליועץ המשפטי לממשלה, בטענה שאין לזימון תוקף משפטי מחייב וכי אין כל מקום להעמיד את הפעיל בפני הדילמה המלחיצה והבלתי הוגנת הכרוכה בזימונו, ועל כן מן הדין להודיע לו באופן רשמי על היעדר תוקפו של הזימון. למחרת בבוקר התקבלה תשובה מהלשכה המשפטית של השב"כ, המבהירה כי על אבו־קרינאת אין כל חובה להתייצב בתחנה, ושאם הוא אינו מעוניין בכך, הוא חופשי שלא לבוא.

פעיל אחר, שממנו לא נחסך ההליך המלא וסיפורו אף פורסם ב”הארץ” הוא הד"ר קובי סניץ, מתמטיקאי במקצועו, שזומן לשיחה בה נשאל על הפלסטינים המצויים אתו בקשר. נטען בפניו שהוא "עושה הרבה פעילות בשטחים", ושהוא "מעורב בארגון הפגנות אלימות" (מבלי שפורטו חשדות קונקרטיים). הוא הוזהר שאם זה לא ייפסק, הם יכולים להיות "הרבה פחות נעימים". “האיש שהציג את עצמו כמתי אמר שהוא ראש מחלקה או אגף (לא זוכר במדויק)”, סיפר סניץ בתצהיר, “והסביר לי שהוא היה ממונה במחלקה היהודית על אלימות של פעילי ימין ועכשיו הוא ממונה על "השמאל הקיצוני-דה לגיטימיזציה". הוא אמר שהוא נתקל בשם שלי יותר מדי פעמים וזה מפריע לו".

בעתירה אף מובא סיפורה של ליהי רוטשילד, פעילה בתנועת "אנרכיסטים נגד הגדר", שנלקחה ל"שיחת אזהרה" לקראת מטס המחאה הפרו־פלסטיני באפריל 2012. היא לא הורשתה לעזוב את החדר עד לסיום ה"שיחה" לאחר כשלוש שעות. בשיחה נשאלה רוטשילד, בתה של השופטת לענייני משפחה חנה רוטשילד, "איך זה שלשופטת יש בת אנרכיסטית?".

מהשב”כ טרם נמסרה תגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו