רויטל חובל
רויטל חובל
רויטל חובל
רויטל חובל

30 שנה אחרי שעזב את עבודתו בכור הגרעיני בדימונה, המדינה ממשיכה לטעון כי המידע שמחזיק בידו מרדכי ואנונו עדיין רלוונטי וכי חשיפתו תביא לסיכון ביטחון ישראל. אתמול (רביעי) התקיים דיון בבג"ץ בעתירה השביעית שהגיש ואנונו נגד הצו שאוסר על יציאתו מישראל, גם לשטחים. עוד נאסר על ואנונו לשוחח עם זרים, גם בישראל, ללא קבלת אישור מראש.

המדינה הציגה לשופטים מידע חסוי, שלכאורה תומך בעמדה כי המידע שאליו נחשף לפני 30 שנה עדיין רלוונטי. לטענת המדינה, ואנונו מחזיק מידע חסוי שטרם פורסם ו"יש לו את מלוא הכוונה לפרסם מידע זה ברבים".

ואנונו הורשע ב–1986 בשורה של עבירות נגד ביטחון המדינה ונגזרו עליו 18 שנות מאסר בכלא. 11 וחצי מהן ריצה בהפרדה מחשש שימסור מידע ל"גורמים בלתי מוסמכים". בשנת 2004 שוחרר, אז נאסר עליו לצאת מן הארץ. במסגרת שחרורו, המדינה הזהירה אותו שלא לדבר על עבודתו או למסור מידע מסווג לתקשורת או בכלל. שש העתירות הקודמות שהגיש ואנונו נגד הצווים, נדחו.

ואנונו בבית המשפט, ב-2007צילום: אלי טסמה / באובאו

המדינה טוענת כי ואנונו מפר במודע את הצווים האוסרים עליו לקיים קשרים עם אזרחים ותושבים זרים, ללא קבלת היתר לכך מראש. בתשובה לבג"ץ שנכתבה על ידי פרקליט המדינה שי ניצן, נטען שמאז שחרורו המשיך ואנונו להתראיין, גם לתחנת רדיו איראנית, ולמסור מידע רגיש, תוך שהוא מציין שוב ושוב שהוא גאה במעשיו. ב-2007 הוא נשלח למאסר של שלושה חודשים בגין הפרות אותם צווים. לפני שנתיים צומצמו חלק מהצווים, ובוטלה החובה להודיע מראש לפני שהוא יוצא מאזור מגוריו או מחליט ללון מחוץ לביתו.

במהלך הדיון אתמול אמר עורך דינו של ואנונו, אביגדור פלדמן: "אנו מדברים על מידע שנאסף לגבי הכור הגרעיני בדימונה. העבודה הסתיימה ב–1985, זאת אומרת לפני 29 שנים. מדובר במידע שזהו תקופתו. לבוא ולומר היום, האיש הזה איננו יכול לעזוב את הארץ שאיננה רוצה בו והוא לא רוצה בה, ולחיות במדינה אחרת ולהשלים את החיים שלו - אמנם הוא לא קשיש, יש לו בת זוג והוא רוצה להינשא לה - משום שאנו חוששים שהוא יפיץ סודות? מה הראיה לכך? המדינה מגישה לנו היום כי מרדכי ואנונו כותב באינטרנט שהוא מוכן לדבר עם כל זר שידבר איתו, בהתייחס למגבלה האחרת והיא האיסור על מרדכי ואנונו לשוחח בכל נושא שבעולם לא על נשק גרעיני בהכרח עם זרים. זו דרכו של ואנונו להילחם באיסור הזה. אולי הדרך הזו לא מקובלת עלינו והיא בעצם מהווה הפרה אך זו דרכו להתקומם".

פלדמן הוסיף כי ואנונו אמנם מתגרה במערכת, "אך לא עובר את הגבול האדום". לדבריו, "אין מקרה אחד במהלך כל שנות שחרורו כי נטען לגביו כי הוא גילה איזשהו סוד, או שהוא פגע בביטחון המדינה... נכון שהוא פרובוקטור והוא משתמש בליצנות. אך הוא עדיין מחוייב להתחייבות שלו שלא לפגוע בביטחון המדינה. האם כשהוא בישראל הוא אינו יכול לגלות סודות? לא יכול להעביר בדרך כזו או אחרת? אך אין שום טענה נגדו בעניין זה. אומרים כי הוא יושב בבתי קפה ונפגש עם זרים והם רואים אותו – בסדר, הוא נפגש עם זרים... המדינה צריכה להסביר מדוע מידע שהוא מלפני 30 שנה עדיין רלוונטי?  הרי ואנונו, בין אם הוא בארץ ובין אם הוא בחו"ל, הוא מסוכן. הרי לא צריך לנסוע לחו"ל כדי לגלות סודות...אם הוא מפר את הצווים, מדוע לא מעמידים אותו לדין? הוא אמר כי הוא מוכן לעמוד לדין, אך לא עושים זאת, לא יודע למה. אולי יש לכך הד שלילי אם מחזירים אותו שוב לכלא. צריכים לדעת כי ההתעניינות בו בארץ היא מאוד מצומצמת. יש התארגנות (של אנשים) שכן חושבים שהוא אדם רציני, שהוא אדם שיש לשמוע אותו. רואים בו אדם המבטא התנגדות להפצת נשק גרעיני וגם מדינת ישראל תומכת בעמדה הזו". 

במקום שי ניצן, את המדינה ייצג בדיון דן אלדד, שהציג לשופטים חוות דעת שלטענתו "מעידה על כך שחומרת הסכנה מהמידע שהעותר (ואנונו) אוצר במוחו לא פחתה. הרלוונטיות של המידע הזה היום, החשש שהוא יפגע בביטחון המדינה אם יפורסם, לא פחת. חוות הדעת מגלה כי המוטיבציה של העותר לפגוע בביטחון המדינה, גם לא פחתה". חלק מהדיון התקיים בנוכחות השופטים ונציגי המדינה בלבד, כשואנונו והקהל התבקשו לצאת מהאולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ