בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובת המדינה לבקשתו של משה קצב למשפט חוזר: לא היה עיוות דין

הפרקליטות מכחישה את טענות קצב כי היו עיוותים בגזר דינו. "המסקנה המכרעת, לפיה מעשה האינוס בוצע גם בוצע - לא יכולה להיחשב 'עיוות דין'"

6תגובות

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה השיבה היום (שני) לבקשתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, לערוך לו משפט חוזר. בקשתו של קצב הוגשה באוקטובר האחרון לבית המשפט העליון, כשהעילה המרכזית שעליה נשען הנאשם, המיוצג על ידי עורכי הדין יהושע רזניק וציון סהראי, היא שנגרם לו עיוות דין. בתגובתה מכחישה המדינה טענה זו, ומוסיפה כי בקשתו של קצב היא למעשה ערעור נוסף.

"בקשתו של קצב אינה נועדה אלא לקיומו של הליך ערעורי נוסף על ההליך שכבר נתקיים. לא לכך נועד ההליך החריג של משפט חוזר", נכתב בתגובה לבקשתו למשפט חוזר, עליה חתומים מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, ג'ואי אש, וסגניתו נעמי גרנות. הפרקליטים מזכירים כי ערעורו של קצב לבית המשפט העליון ב–2011 נדחה על ידי הרכב של שלושה שופטים, שכלל את מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן, ואף נדחתה בקשתו מ–2012 לקיים דיון נוסף בעניינו, על ידי השופטת אסתר חיות.

קצב טען בבקשתו כי פסקי הדין שהרשיעו אותו, בבתי המשפט המחוזי והעליון, לוקים בעיוות דין. לטענת המדינה, עילת עיוות הדין המאפשרת להגיש בקשה למשפט חוזר לא מתקיימת במקרה של קצב, שכן מדובר בשאלה עובדתית באשר לקיום האונס, שכבר הוכרעה על ידי שתי ערכאות. "המסקנה המכרעת של שתי הערכאות – לפיה, מעשה האינוס בוצע גם בוצע - אינה יכולה להיחשב בגדר 'עיוות דין', כפי שנטען על ידי המבקש", נכתב על ידי המדינה.

מוטי מילרוד

בבקשה שהגיש קצב תוקפים עורכי דינו את קביעות בית המשפט לגבי גרסת המתלוננת, א' ממשרד התיירות, שלא נתמכה בראיה כלשהי. עורכי הדין חוזרים על טענתם בערעור שהגישו לפני כשנתיים, ומתייחסים בעיקר למעשה האינוס הראשון שאירע בבית הטקסטיל בתל אביב, לאחר אירוע של העדה הפרסית בפארק הלאומי ברמת גן, בחודש אפריל 1998. א' העידה כי נסעה עם קצב ברכבו לבית הטקסטיל בתל אביב, שם שכנה לשכת השר, ולאחר שהחנה את רכבו הם עלו ללשכתו, בה התרחש אירוע האונס.

סנגוריו של קצב טענו בבית המשפט המחוזי ובערעורם בבית המשפט העליון כי האונס לא יכול היה להתרחש בשעה שציינה א', שכן לפי עדותו של בכיר בשירות הביטחון הכללי, קצב עזב את הפארק הלאומי ברמת גן בשעה 17:00, כך שהאירוע היה צריך להתקיים, לפי גרסתה של א', בין השעות 17:00 עד 18:20. אולם, מפלטי שיחות הטלפון מרכבו של קצב עלה כי התקיימו שתי שיחות טלפון ממכוניתו בשעה 17:58 ובשעה 18:09 אל הטלפון הנייד של המתלוננת, כך שלטענתם יש בזאת לקיים ספק סביר לכך שהם לא היו יחד בזמן שא' ציינה בעדותה.

באשר לטענה זו, הפרקליטות מצטטת את פסק הדין בערעור שהגיש קצב, שבו נקבע כי "העובדה כי תמיהות שונות לגבי לוחות הזמנים נותרו ללא מענה, וכי א' לא זכרה פרטים מסוימים בדבר דרך הגעתה ללשכה ומשם חזרה הביתה, אינה יוצרת בענייננו ספק סביר באשמת המערער".

"שני הרכבים מכובדים של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון דנו בתיק שלפנינו, תוך בחינת הראיות לפרטיהן. תוצאות הדיונים הולידו הכרעת דין ופסק דין ארוכים ומפורטים במיוחד", נכתב בתגובה המדינה. "בנסיבות אלה אין מקום להליך של 'משפט חוזר', שניסוב כל כולו על טענות שכבר נטענו בפני שתי הערכאות, ושנדחו על ידיהן. ההליך הנדיר והחריג של משפט חוזר לא נועד לבחינה מחודשת, שלישית במספר, של אותן הטענות עצמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו