בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה נגד הפיצוי שנפסק לילדי טהראן

שופטי העליון הפכו את החלטת המחוזי, שקבע כי המדינה תשלם 50 אלף שקלים לניצולי השואה שהגיעו ארצה דרך טהראן ב-1943

22תגובות

בית המשפט העליון קיבל היום (שני) את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע שעל המדינה לשלם פיצויים בגובה 50 אלף שקלים לילדי טהראן שהגישו את התביעה. עם זאת, קבע בית המשפט כי מחצית מהסכום ששולם להם לא תילקח מהם.

"ילדי טהראן" הוא כינוי לקבוצה של ילדים יהודים ילידי פולין, אשר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו ורוכזו במחנה שהקימה הסוכנות היהודית שנקרא "בית הילד היהודי" ליד טהראן. ב-1943 הגיעו לארץ ישראל קבוצה של ילדי טהראן, שמנתה כ-860 ילדים, רובם בלי הורים.

עד שנת 1997 ילדי טהראן כלל לא הוכרו כניצולי שואה. ב-2004 הגישו כ-200 מהם תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בטענה כי כספי השילומים שישראל קיבלה מגרמניה נועדו לפליטי השואה עצמם והיו צריכים להגיע אליהם ישירות. עוד נטען כי ממשלת ישראל לא פנתה אליהם והציעה להם פיצוי, וכי המדינה מונעת מהם לקבל את המגיע להם. מנגד, המדינה טענה כי הניצולים ויתרו על הפיצויים האישיים המגיעים להם מגרמניה המערבית, אף שהמדינה הודתה לא קיבלה את הסכמתם. עוד טענה המדינה כי יש לדחות את התביעה שכן מדובר בתביעה שהוגשה כ-50 שנה לאחר חתימת הסכם השילומים וחלה עליה התיישנות.

ירון קמינסקי

בסופו של דבר, באוגוסט 2012 קיבלה השופטת דרורה פלפל את התביעה ופסקה כי על המדינה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 50 אלף שקלים. המדינה ערערה על פסק הדין בבית המשפט העליון. בנובמבר האחרון התקיים דיון סוער שאליו הגיעו רבים מהתובעים. במהלך הדיון הביעה השופטת מרים נאור חשש שלפסק הדין יהיו השלכות רוחב משמעותיות וכי ניצולים נוספים יגישו תביעה דומה. עו"ד גד ויספלד, המייצג את התובעים, אמר שייתכן שאכן יש לפסק הדין השלכות רוחב, וטען כי "לא יהיה עוול אם אחרים ייהנו מזה גם". גם השופט אליקים רובינשטיין הרהר על תוצאות פסק הדין של המחוזי. הוא שאל מה הייחוד של קבוצת ילדי טהראן וכיצד הם שונים מניצולים אחרים שהצליחו להימלט והגיעו לארץ בשלב מאוחר, והעיר שהמדינה לא יכולה שלא לנהוג בשוויון. בתשובה לכך העיר עו"ד ויספלד כי "אני מייצג קבוצה ייחודית. הייחוד הוא בנסיבות של הגעה לארץ". במהלך הדיון העידו חלק מהתובעים כשקולם רועד והם תוקפים את המדינה על כך שהזניחה ונטשה אותם.

בהכרעת בית המשפט העליון כתב השופט אליקים רובינשטיין כי "המסקנה העולה מן המסמכים ההיסטוריים ומחווֹת הדעת של ההיסטוריונים היא כי כספי השילומים ניתנו לממשלת ישראל באופן קולקטיבי לשם הגשמתם של יעדים חברתיים, ולא נועדו לפיצוי אישי של ניצולי השואה". הוא הוסיף כי "אין בידינו לערוך הבחנה ממשית בין ילדי טהראן המשיבים לבין ניצולי שואה אחרים, והנושא מצוי בגדר כלל הטיפול בפליטי השואה... אכן, האתוס היהודי, תורת המוסר היהודית והמשפט העברי, מלמדים אותנו ליתן יד לזולת הזקוק לעזרה, לא כל שכן לאחינו. ניצולי השואה בחלקם, תודה לאל לא כולם, זקוקים ליד המושטת... תוצאתו המשפטית של תיק זה אינה סותרת את אלה, ואת הטיפול בניצולי השואה במסלול הממלכתי הראוי".

לפסק הדין של השופט רובינשטיין הצטרפו השופטות מרים נאור ועדנה ארבל. ארבל הוסיפה בפסק הדין כי "ככל שהבנתי נתונה למצוקתם של אלה הקובלים על כך שהסכם השילומים אינו מבטא את הפיצוי המגיע להם כיחידים, כמי שסבלו בגופם ובנפשם באותם ימים של תופת, מקובל גם עליי כי הסכם השילומים לא נועד להוות מסגרת פיצוי לפרטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו