בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדינה פיצתה עבריין לאחר שנקבע כי תנ"צ אפרים ברכה התרשל בחקירתו

לבקשת "הארץ" הפרשה הותרה היום לפרסום, לאחר שהמדינה נאבקה במשך שנים להסתיר את זהות המעורבים. הפיצוי ניתן במסגרת הסכם פשרה

49תגובות

בתום מאבק משפטי שנמשך שנתיים, שופטי בית המשפט העליון חנן מלצר, ניל הנדל ונעם סולברג התירו היום (רביעי) לפרסם כי המדינה שילמה לתובע, ששמו אסור לפרסום, סכום נכבד לאחר שנקבע כי תת-ניצב אפרים ברכה ופרקליטה מפרקליטות מחוז תל אביב, אושרה גז, התרשלו בתפקידם בנוגע לחקירתו. ברכה עומד היום בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), ואילו גז מנהלת את תיק הרצח בבר-נוער. הפיצוי שולם במסגרת הסדר פשרה בתביעת נזיקין שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ונוגעת לחקירה שאירעה לפני שנים רבות. 

במשך עשור ניסתה המדינה למנוע את פרסום הפרשה. אולם לבקשת "הארץ", שהוגשה באמצעות עורכי הדין טלי ליבליך וירון שלמי ממשרד ליבליך-מוזר, התיר בית המשפט העליון לפרסם את הפרשה - שרוב פרטיה עדיין חסויים. לאורך ניהול ההליך המשפטי, הפרקליטות גוננה וניסתה למנוע את פרסום שמו של תנ"צ ברכה, ששמו עלה לאחרונה בהקשר לפרשת הרב יאשיהו פינטו. בשתי הפרשות הפרקליטות עומדת על כך שלברכה, שעבד בצמוד אליה וזוכה להערכת אנשיה, נגרם עוול.

אמיל סלמן

מעבר לסכום הפיצויים שנפסק והניסיון להסתיר את הפרשה, היא חושפת התנהלות בעייתית ביותר של המשטרה והפרקליטות שכללה הסתרת מידע אפילו מבית המשפט. השופט חנן מלצר מתייחס לכך וכותב בפסק הדין: גורמי האכיפה (היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, השר לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה) נדרשים, לשיטתי, לנקוט בכל הצעדים המתבקשים על מנת לנסות ולוודא שתקלות מעין אלו שהתרחשו פה לא תחזורנה על עצמן וכי יושג תיאום מלא בין יחידות המשטרה השונות ובינן לבין הפרקליטות, ומעל הכל לוודא שתופעה של הסתרת מידע מפני הפרקליטות ומפני בית המשפט, שהיא נורמה שאין להמעיט מחומרתה, ואשר סברנו כי עברה זה מכבר מן העולם – תיעקר מן השורש".

הפיצויים שולמו לתובע שפרטיו חסויים, אך ניתן לומר שהוא עבריין שהורשע ונידון למאסר. לפני מספר שנים הוא תבע מהמדינה, מהמשטרה ומהפרקליטות פיצויים של 70 מיליון שקלים, וטען כי "רשלנות פושעת" מצד גז וברכה גרמה לו נזקים, ובכלל זה נכות נפשית ותפקודית. בכתב התביעה הוא ציין, בין היתר, כי ברכה איים עליו. לטענתו, הנזקים נגרמו לו כתוצאה ממאבק יוקרה בין זרועות המשטרה ואווירת תחרות בתוכה.

אליהו הרשקוביץ

המדינה הכחישה את הטענות וניהלה הליך הוכחות ארוך, במהלכו טענה כי האחריות למחדל מוטלת דווקא לפתחו של התובע, וכי הנזקים שנגרמו לו הם "מפאת מעשיו הוא [...] ואין לכך כל קשר למעשי הנתבעים (ברכה וגז ר"ח)". המדינה טענה לאורך כל ניהול המשפט כי "השניים מילאו את תפקידם בפרשה בצורה מקצועית ובנאמנות".

השופט: "גרסת ברכה מגמתית"

השופט עמירם בנימיני מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כבר לפני שנתיים, בנוגע לשאלת אחריות המדינה, כי ברכה וגז אחראים למחדל ולכן על המדינה לפצות את התובע. השופט בנימיני קבע כי "יש צדק בטענת התובע כי ברכה הוליך אותו שולל", והוסיף כי "מן הראיות עולה כי ברכה 'שיחק משחק כפול' עם התובע... מה שברכה לא אמר לתובע, הוא שדבריו מוקלטים וישמשו ראיה נגדו ונגד שאר המעורבים בפרשה, ושהוא יאלץ לשמש כעד תביעה נגדם. לו היה עושה כך, התובע לא היה פוצה את פיו בחקירה בפני ברכה".

השופט העדיף את גרסת התובע על פני גרסתו של ברכה. "היה כאן מהלך מחושב להטעות את התובע", נקבע. "התרשמתי כי גרסת ברכה היתה מגמתית ולא תמיד מבוססת על עובדות". השופט ביקר את התנהלותו של הקצין הבכיר, שהתחמק בעדותו משאלות מסוימות. באשר לגז, נקבע כי היא התעלמה מעובדות והמשיכה להעניק לברכה גיבוי חרף מעשיו הרשלניים, וכן כי הצהרתה "איננה עומדת במבחן המציאות". במהלך המשפט רמזה גז כי האחראי למחדל הוא דווקא עורך דינו של התובע, אך השופט דחה זאת מכל וכל. "הרמיזה נעדרת ראיה כלשהי", כתב, "ומוטב היה לדברים אילולא נאמרו כאשר לא ברור מה הבסיס להאשמה חמורה זו".

"היה עליהם לנהוג בתובע בהגינות ובתום לב. לא כך נהגו הנתבעים. הם היו יכולים לצפות שהתנהגותם תוביל לנזק לתובעים...", נכתב באשר לתפקודם של ברכה וגז. "הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. ברכה לא נהג כפי שחוקר משטרה מיומן וזהיר היה נוהג, והממונים עליו בימ"ר ת"א ובפרקליטות, ובעיקר עו"ד גז - אשר העניקו לו גיבוי מלא - לא נהגו בזהירות הנדרשת, וכפי שהיה עליהם לנהוג". 

אלון רון

אחד העדים בתיק, קצין משטרה בכיר בדימוס, אמר בעדותו: "המקרה של אפרים ברכה זה היה מן יום כיפור למערכת. בגלל זה אנחנו נעמדנו על הרגליים האחוריות שלנו. [...] זה לא שחוקר מחליט היום התיק שלי הוא מעל הכל ולא מעניין אותי כלום. אני [אתעלם משיקולים אחרים], העיקר שאני אצליח בתיק הזה. וסליחה אני מעריך את אפרים ברכה כל הכבוד לו, אצלי ביחידה שלי הוא לא היה נשאר יום אחד". חרף הביקורת הקשה שנמתחה על התנהלותו, ברכה קודם לאחרונה לתפקיד ראש יאח"ה.

בעקבות הפרשה הוקמה ועדת בדיקה משטרתית שהצביעה על תקלות בהתנהלות גורמים שונים במשטרה. המדינה ביקשה שלא להסתמך על ממצאי דו"ח הוועדה, בטענה שהם לא יכולים להיחשב כראיות - אולם הבקשה לא התקבלה. 

הראיות התגלו מאוחר מדי

הקביעות הקשות של בית המשפט העמידו את צמרת המשטרה והפרקליטות במבוכה, מה שהביא אותם לנהל מאבק עיקש נגד פרסום פסק הדין. לאחר שניתן, המדינה ביקשה לערער לבית המשפט העליון, במקביל לבקשת "הארץ" להתיר לפרסום את פסק הדין.

בשלב מסוים הודיעה המדינה במפתיע כי הגיעה להסכם פשרה עם התובע, במסגרתו שולם לו סכום נכבד. הסכום המדויק אסור בפרסום. הפרקליטות טענה שהתגלה לה כי במשטרה קיים חומר נוסף הרלוונטי לתיק שלא הובא לידיעתה ולא הוצג בפני בית המשפט. הם העריכו כי החומר הנוסף עשוי להשפיע על תוצאת המשפט, שכן עולה ממנו שחלק מהעדים שיקרו, ושבניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, לתובע לא נגרם כל נזק. גילוי מאוחר זה הוגדר כתקלה.

למרות זאת, הפרקליטות חתמה על הסכם הפשרה, בנימוק שאין ביכולתה לפרוש את החומרים החסויים בבית המשפט ולהסתמך עליהם. במסגרת הסכם הפשרה הסכימו המדינה והתובע כי יש לאסור כל פרסום של הפרשה, גם במתכונת מצומצמת, אך בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל איסור פרסום גורף על ההליך כולו.

בית המשפט העליון ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להסביר מדוע "הראיות החדשות" התגלו בשלב כה מאוחר והוסתרו מהפרקליטות שנים ארוכות. "נדרשת בדיקה (על דרך של וועדת בירור ממשלתית, או בדרך ראויה אחרת) של ההסתרה הנטענת של מידע רלבנטי – מפני הפרקליטות ומפני בית המשפט (ציינו כי התנהלות זו מזכירה, לכאורה, אם כי בשינויים המחויבים ובעצמה פחותה, ימים רחוקים, שקיווינו שלא יחזרו עוד) וכי ראוי שהתייחסותנו זו תובא לאלתר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה", כתבו השופטים.

את "התקלה" - כלומר, הגילוי המאוחר של אותן ראיות - בדקה ועדת בדיקה פנימית של המשטרה, אותה מינה ראש אגף החקירות דאז יואב סגלוביץ'. גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מינה בודק לעניין, את עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של השב"כ ומי שהתמודד לאחרונה על תפקיד מבקר הפרקליטות.

"סדרת תקלות בלתי מוסברת"

דו"ח רוטר חושף אי-סדר חמור בהתנהלות המשטרה ובעבודתה מול הפרקליטות, וכן בניהול התיק על ידי הפרקליטות. כך, למשל, התברר שלא מעט אנשים במערכת המשטרתית ידעו על החומר הנוסף - שנמצא בתיק המשטרתי וזמין במאגר הממוחשב של המשטרה - אולם איש לא טרח לרכזו ולהציגו בפני בית המשפט. רוטר מטיל את עיקר האחריות על המשטרה, שלדבריו כשלה בהעברת המידע לפרקליטות, אך מוסיף שגם האחרונה אינה נקייה מכשלים.

מבדיקת הוועדה המשטרתית התברר שהיו מסמכים הקשורים לתובע שהוכנו במשטרה לבקשת הפרקליטות, אולם אלו מעולם לא הגיעו ליעדם. גם אחרי דו"ח רוטר ובדיקת המשטרה אין תשובה לשאלה מדוע זה לא קרה. רוטר מציין את המצב האבסורדי בו כל שנדרש היה לפתוח את התיקים המשטרתיים. שאלות בנוגע לחומר אף עלו מספר פעמים בישיבות שונות, אולם איש לא לקח על עצמו את המשך הטיפול. אנשי המשטרה גלגלו את האחריות מאחד לשני ובחרו, כפי שמתאר זאת רוטר, בגישה של ראש קטן וגרירת רגליים.

"המצב המתואר, של ספק בדבר העברת החומר, מדאיג ומחייב את המשטרה לעשות בדק בית", נכתב בגרסת דו"ח רוטר שהותרה לפרסום. "המסקנה מבחינת הדברים היתה כי אין למשטרת ישראל ממצא ברור אם חומר מסוים, חיוני ורגיש, יצא מלשכת ראש אח"מ (אגף החקירות והמודיעין ר"ח) ומה עלה בגורלו. מנגנון העברת המידע שבין המשטרה לפרקליטות פעל באופן לקוי".

אוסף הכשלים שנחשף בפרשה העלה חשד כי המידע הוסתר בכוונה מהפרקליטות. "החשד לקונספירציה במקרה זה היה לו בסיס של ממש, נוכח סדרת התקלות הבלתי מוסברת והמורכבות של פרשה זו", כתב רוטר, אולם מסקנתו היתה כי הדבר לא נעשה בזדון.

רוטר מוסיף כי במסגרת בחינת החשש לקנוניה נמצא כי גורמים שונים במשטרה, שחלקם כבר אינם משרתים בה, מסרו גרסאות סותרות. ביחס לאחד מגורמי המשטרה שהעידו בתיק לטובת התובע, נכתב כי מכלול הדברים מצביע על "בעייתיות קשה בהתנהלותו" וכי זו "מעוררת שאלות לא מעטות באשר למניעיו ובאשר למידת האמון שניתן לתת להם". יחד עם זאת, קבע רוטר כי לא סביר לייחס לאותו גורם את כלל התקלות ושיבוש מכוון של הליכים. באשר ליועצים המשפטיים של המשטרה, שאמורים היו לתווך בינה לבין לפרקליטות, קבע רוטר כי אלה "סבלו מנחיתות מעמדית לעומת גורמי פיקוד אחרים במשטרה ובמידה רבה התבטלו מולם".

עמיתי ברכה: "חוקר אמיץ שיודע שישלם מחיר"

לאורך כל שנות שירותו היה ברכה קצין שקשה להתעלם מנוכחותו ומפעילותו. מאז גיוסו ליחידה המרכזית ב-1987 הוא סומן כאחד המפקדים המבטיחים בארגון. ברכה גדל בשכונת רמת עמידר ושם גם התגורר עם משפחתו. באמצע שנות ה-90, כששימש קצין בימ"ר, לקח חלק משמעותי ביותר בטיפול המשטרתי במלחמת הכנופיות בשכונה, בהיותו ראש צוות החקירה שעקב אחר המאבק בין כנופיית רמת עמידר, שבראשה עמד העבריין יוסי הררי, לכנופיית פרדס כץ בראשות יצחק (חישי) חדיף

באמצעות הטיפול בפרשות, שאירעו כתוצאה מקרב הכנופיות, ביסס ברכה את מעמדו כחוקר המפגין יחס נוקשה כלפי עבריינים. אף שחי בקרבם, נפגש עמם מדי שבוע בבית הכנסת וילדיהם למדו עם ילדיו בבית הספר, הוא לא הקל ביחסו אליהם.

ברכה עמד בראש צוות החקירה שבדק את אחד מניסיונות החיסול של רוני הררי, אחיו של ראש כנופיית רמת עמידר, והצליח לגייס עד מדינה שהביא למעצרם של שבעה חשודים במעשה. העד היה מאיר זיידרוף, שהוגדר על ידי השופטים כ"נוכל רב מעללים". השבעה זוכו מניסיון הרצח והשופטים קבעו כי זיידרוף קיבל מצוות החקירה בראשות ברכה מידע מקדים שהיה אמור למסור בחקירה המוקלטת.

עדות זיידרוף לא היתה הפעם האחרונה שבה נקשר שמו של ברכה לבעיות בניהול חקירות, שהעמידו את הפרקליטות במבוכה מול השופטים בדיונים. ב-1994 זוכה נאשם ברצח בדיסקוטק ביבנה בשל כשלים של צוות החקירה בראשו עמד ברכה. השופטים מצאו שברכה מסר את תמונת החשוד לעדת התביעה בזמן החקירה ובכך פגם בעדותה. מלבד זאת, אחד העדים לרצח שזומן לבית המשפט על ידי ההגנה טען שהחשוד שעליו הצביע ברכה כלל לא ביצע את הרצח.

כמה מהמקורבים לברכה, הנמנים עם עמיתיו במשטרה, מספרים שלמרות השגיאות שעשה, לטענתם, הוא עודו קצין רב זכויות. "יש לו טעויות כי הוא נכנס לחקירות ולמקומות שהרבה מאוד חוקרים לא היו אפילו מתחילים להיכנס אליהם", סיפר אחד מהם, "הוא חוקר אמיץ שלא רואה אף אחד מול העיניים, גם אם הוא יודע שהוא ישלם מחיר".

מאז פרסום פרשת ארביב השקיעו במשטרה מאמצים גדולים כדי להותיר את שמו של ברכה מחוצה לה. פעם אחר פעם הדגישו שברכה אינו קשור אליה ושאין כוונה להגיש כתב אישום נגד הרב פינטו בפרשת השוחד לברכה.

במשטרה קשה למצוא כיום גורם שיפקפק במקצועיותו של ברכה כחוקר משטרה. אף שהשתתף בחקירות הרגישות ביותר של גורמים בארגוני הפשיעה, ורדף אחר יעדים משטרתיים עוד בתקופת פעילותו של יחזקאל אסלן בשנות ה-90, הוא צבר גם אויבים רבים בארגון. השיא היה כשהוחלט למנות את ברכה לראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, ועורכי דין וארגונים נוספים פנו לשר לביטחון הפנים, ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה, במטרה למנוע את המינוי. המפכ"ל דנינו גיבה את ברכה בכל הזדמנות מאז פרשת השוחד שהציע לו לכאורה הרב פינטו.

עורכי דינו של ברכה: "אין לפסק הדין כל משמעות"

פרקליטיו של ברכה, עורך הדין רונאל פישר, מירב משען ואפרת ברזילי מסרו: "פסק דין סופי שניתן בפרשת הסוכן, קובע כי בעקבות ראיות חדשות שהתגלו, אין תוקף לקביעה כאילו נפל רבב בהתנהלותו של תנ"צ ברכה, וכי אין לפסק הדין שפורסם כל משמעות. עובדה היא, שהן מפכ"ל המשטרה והן השר לביטחון פנים אישרו את מינויו של תנ"צ ברכה לתפקיד ראש יאח"ה ואישרו את קידומו, בהחלטה ברורה שלא הותירה כל ספק כי תנ"צ ברכה פעל באופן המקצועי והנכון ביותר לכל אורך החקירה".

המשטרה והפרקליטות: "ברכה וגז פעלו במקצועיות ובסבירות"

המשטרה והפרקליטות פרסמו הערב הודעה משותפת, שבה נאמר בין היתר כי "עמדת המדינה היתה ועודנה כי תנ"צ ברכה, עו"ד אושרה והממונים עליהם פעלו במקצועיות ובסבירות. המדינה ערערה על ההחלטה לעליון, תוך שהיא חולקת על ממצאיה ומסקנותיה, וטענה כי ברכה וגז פעלו במקצועיות ובסבירות וכל פעולותיהם היו בהתאם להנחיות שקיבלו מהממונים עליהם. לראיה, טענות התובע נבחנו בהליך הפלילי שנוהל נגד התובע, ונדחו על ידי בית המשפט. בסופו של דבר, הערעור לא נידון לגופו תוך שנקבע שהמדינה תוכל לערער על ההחלטה לאחר סיום ההליך כולו בבית המשפט המחוזי, שהדיון הוחזר אליו כדי לקבוע את סכום הפיצוי.

"נדגיש כי קביעות בתי המשפט וכן טענות נוספות שהועלו נגד מינויו של אפי ברכה לתפקידו הנוכחי כראש יאח"ה נבחנו על ידי המשטרה, פרקליט המדינה לשעבר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלא מצאו כי יש מניעה משפטית למינוי. היועץ המשפטי סמך ידו על כך והדברים הובאו בפני מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים בעת שקילת המינוי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו