טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק החרם הורג את השליח, במקום להתמודד עם הביקורת

הקריאה לחרם עלולה להרגיז רבים, אך בדיוק על מקרים כאלה בא להגן חופש הביטוי. ראוי שבג"ץ יפסול את החוק שפוגע בחופש הביטוי, המחשבה והמצפון

תגובות

חוק החרם שבג"ץ דן בו היום קובע שמי שמפרסם קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל שיש אפשרות סבירה שאכן תביא להטלת חרם, עושה עוולה אזרחית וניתן לחייבו בפיצויים שאינם תלויים בנזק. "חרם על מדינת ישראל" הוגדר בחוק כהימנעות מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או גורם, רק בשל זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיכול לפגוע פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית. המשמעות היא איסור על קריאה לחרם הנוגע הן לישראל והן להתנחלויות.

בדיון בבג"ץ עלו שאלות רבות הנוגעות ללגיטימיות של הגבלות על חופש הביטוי. בחילופי הדברים בין עורכי הדין לשופטים עלתה שאלת ההשוואה בין הקריאה לחרם ובין קריאות להפלות קבוצות מסוימות, למשל הקריאה לסרב להשכיר דירות לערבים, והקריאה לחרם אף הושוותה לקריאה לאפליה על רקע גזעני. אפשר להחזיק בעמדות שונות בעד או נגד חרם, אבל צריך לעמוד על הבעייתיות בהשוואה זו: קריאה לחרם היא אקט פוליטי שביסודו נמצאת מחאה נגד מדיניות שהמוחים נגדה סבורים שהיא פסולה. יש המבקשים להחרים מוצר ספציפי (כמו במחאת הקוטג') ויש המבקשים להחרים מדינה או נציגים שלה (כפי שהיה במחאה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה).

ניר קידר נמרוד גליקמן

אין לערב בין חרם כמחאה ובין אפליה פסולה של אדם על רקע שרירותי. ישנם כבר חוקים רלבנטים שאוסרים אפליה בתחומים שונים כמו תעסוקה ואספקת מצרכים ושירותים, ויש אף מקום להרחבת חוקי איסור האפליה. חוקים אלו הם המקום הנכון להילחם באפליה פסולה, כמו גם החוק הקיים האוסר הסתה לגזענות. המקום למלחמה באפליה פסולה אינו במסגרת חוקים שאוסרים על קריאה לחרמות פוליטים, שהם דרך לגיטימית ומקובלת של מחאה. למעשה יש אירוניה מסוימת בלהאשים את מי שמבקש לקרוא לחרם כדי למחות נגד מדיניות מפלה – בהיותו גזען ומפלה. כפי שגם ציין עו"ד חסן ג'בארין בדיון, גם המבקשים להחרים לא רוצים להחרים אדם אינדיבידואלי בשל זהותו וחרמות פוליטיים נעשים בפועל נגד מוסדות. אפליה כמו למשל סירוב להעסיק אדם רק בשל לאומיותו או השקפתו הפוליטית אכן פסולה חוקית – אך כאמור כבר כיום יש חקיקה שמסדירה זאת.

סוגיה נוספת שעלתה בדיון היא סוגית ה"בשלות": בעבר פסק בג"ץ בעניין חוק הנכבה כי הנושא עדיין לא בשל לדיון, מאחר שהחוק טרם יושם ויש לראות כיצד הדברים יתפתחו. גם במקרה הנוכחי עלתה טענה דומה. אך בכך יש משום התעלמות - כמו גם במקרה הקודם - מהאפקט המצנן של החוק: עצם קיום החוק עלול להרתיע, וכפי שעלה בדיון כבר מרתיע בפועל, אנשים מלהביע את מחאתם, מתוך חשש שייתבעו על פי החוק. עו"ד גבי לסקי, שייצגה את ארגון גוש שלום, דיווחה כי הארגון נאלץ להפסיק לפרסם את רשימת מוצרי ההתנחלויות שפרסם, תוך קריאה להחרימם, מתוך חשש מתביעות על פי החוק.

הקריאה לחרם עשויה להרגיז רבים אך נדמה שצריך להזכיר מושכלות יסוד: חופש הביטוי נחוץ במיוחד כדי להתמודד עם ביטוי שעשוי לקומם ושאינו פופולארי.

הפתרון לביקורת ומחאה, חריפים ככל שיהיו, אינו "להרוג את השליח" אלא התמודדות עם תוכן הביקורת לגוף הענייין. מן הראוי שבג"ץ יפסוק שהחוק אינו חוקתי בשל פגיעה בחופש הביטוי, המחשבה והמצפון.

גילוי נאות: הכותב חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח שמעורבת בעתירה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות