בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון חזר וקרא לשקם אסירים ביטחוניים

בהחלטה על קיצור עונש של שני פלסטינים שהורשעו ביידוי אבנים התלוננו השופטים ש"הקול היוצא מבית המשפט לא הצליח להבקיע את חומות בתי הסוהר"

14תגובות

בית המשפט העליון החליט לקצר את עונשם של שני צעירים, תושבי שועפט בירושלים, אמיר אלדבס והייתם טריטרי, שהשתתפו בהפגנה אלימה ויידו אבנים על עמדת שיטור בכניסה למחנה הפליטים שועפט, מכיוון שהוגדרו אסירים ביטחוניים שאינם זוכים לשיקום. השופטים מתחו ביקורת על כך שקריאותיהם החוזרות ונשנות כי יש לשקם אסירים ביטחוניים, לא נענו עד כה.

על אחד מהצעירים הוטל עונש של 29 חודשי מאסר בפועל ועל האחר עונש של 27 חודשי מאסר. הם הודו בהסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר, חבלה בכוונה מחמירה וסיוע להצתה וערערו על עונשם.

במסגרת הערעור התייחסו סנגוריהם של הצעירים, עוה"ד רמי עותמאן וריאד סואעד, מטעם הסנגוריה הציבורית, לכך שהרשויות אינן נוטות להורות על שחרור מוקדם במקרה של אסירים ביטחוניים, וכי לא ניתן משקל לכך שאלדבס צילם את האירוע ולא נטל חלק פעיל באלימות.

ניר כפרי

השופטים דחו את מרבית טענות הערעור, בהן הטענות על הפערים בין העונשים שנגזרו על המעורבים השונים. הם קיבלו את הטענה כי העובדה שהשניים נכלאו באגף האסירים הביטחוניים, שאין בו היתכנות שיקום, ראויה להקלה סמלית ולהפחתה של חודשיים מעונשי המאסר בפועל. "בית משפט זה העיר, וחזר והעיר, בעניין הטיפול באסירים ביטחוניים שהם קטינים או בגירים־צעירים. אלא שלמרבה הצער נדמה, כי עולם כמנהגו נוהג וכי הקול היוצא מבית משפט זה לא הצליח להבקיע את חומות בתי הסוהר, ונותר – גם לאחר שנים – קול קורא במדבר", נכתב בפסק הדין.

"אכן בשלב מסוים הודיענו שירות המבחן מפי שירות בתי הסוהר כי ישנן התחלות של מהלכי טיפול בכגון דא, אך כעולה מן החומר שלפנינו עתה, איננו רואים תמורה של ממש. אכן, אין ביטחון בהצלחה, כשהמדובר בעבירות על רקע אידיאולוגי, אך האם המשמעות היא הרמת ידיים? לטעמנו, התשובה אינה בחיוב. ונזכיר: אין המדובר אך באינטרס של העבריינים המורשעים, כי אם גם באינטרס ציבורי. על החברה, ובתוך כך על הגורמים הרלבנטיים ברשויות, לחתור כי בשחרורם יפנו עבריינים ביטחוניים לדרך הישר ולא להיוואש מכך, והאפיקים השיקומיים־טיפוליים למי שיימצאו מתאימים הם בין האמצעים לכך".

בדיון העלו השופטים תהייה מדוע אותם צעירים מושמים באגף ביטחוני. "אנשים אלה צעירים ללא עבר ממזרח ירושלים. מה יהיה כשהשלום הנצחי יפרוץ אנו לא יודעים. שמים אותם באגף בטחוני. הם יצאו משם, אם הם היו צריכים מוטיבציה יהיו להם תוספות. אין שיקום, כל הדברים האלה".

השופט רובינשטיין הוסיף: "מה רע אם יישבו באגף רגיל ולא ביטחוני ותהיה להם חברה? האם המדינה כשמענישה את האנשים אלה ומגיע להם להיענש, האם היא מביאה בחשבון מה יהיה ההמשך?"

גם השופט זילברטל תהה: "השאלה אם נוהגים בחוכמה שמשלבים אותם בהליך ביטחוני עם אוכולסייה שהיא שונה ממעשים מאוד מתוכננים, ושם זה ממש בית ספר ואנו גורמים להם וכולנו נזק". נציגת שירות המבחן השיבה שיש נכונות לבדוק את העזרה השיקומית, אך את השאלות על השיבוץ יש להפנות לשב"ס.

השופטים ביקשו להעביר עותק מפסק הדין ליועץ המשפטי לממשלה, לנציב שירות בתי הסוהר וליועץ המשפטי לשירות בתי הסוהר, לצורך בחינתן של הסוגיות האמורות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו