בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רב שקרא לנשים להחרים חוג ריקוד מפני שהמורה לסבית יידרש לפצות אותה

בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את החלטת השלום, שקבע כי הרב פעל בתום לב כשכתב כי בחוג "יש מן התועבה" וכי יש "להתרחק מן הכיעור"

34תגובות

רב שחשף ברבים את נטייתה המינית של מורה לריקוד, ופגע בפרנסתה, יפצה אותה ב-60 אלף שקל ויתנצל בפניה. בית המשפט המחוזי בירושלים הפך שלשום פסק דין של בית משפט השלום בעיר, שקבע כי רב שכונה פעל בתום לב כשקרא לנשות השכונה להדיר רגליים מחוג ריקודי עם פופולרי משום שהמורה היא לסבית.

בהחלטה שניתנה שלשום, הסיר בית המשפט המחוזי את החיסיון על שמות המעורבים בפרשה שהחלה ב-2009. נורית מלמד, כוריאוגרפית ומורה לריקודי עם, העבירה שיעורים קבועים בכמה שכונות בירושלים, כולל חוג לנשים בשכונת גבעת מרדכי, שאוכלוסייתה דתית וחרדית, והרב איסר קלונסקי, רב השכונה בשעתו, שהפיץ ברחבי השכונה "הודעה ואזהרה בעניין חוג לריקודי עם לנשים". במכתבו, שהופץ כפשקוויל, נכתב כי אסור לאף אשה לקחת חלק בחוג, "שיש בו מן התועבה".

קלונסקי כתב באותו פשקוויל, ביחס ל"חוג לריקודי עם של גב' נורית", כי "אחרי בדיקה וחקירה התברר לי שהשתתפות בחוג זה יש בה משום 'הרגל לדבר עבירה'. לכן באתי בזאת להתריע, להזהיר ולהודיע לציבור הנשים בגבעת מרדכי ובכל מקום, לבל ייקחו חלק בחוג זה. אשה, בין אם היא נשואה או פנויה, בין אם היא צעירה או מבוגרת, לא תדרוך כף רגלה במקום ובשעה שנערך חוג זה לריקודי עם לנשים. הדבר אסור באופן מוחלט! כמו כן, חובה מוטלת על כל איש לעשות הכל על מנת למנוע מאשתו או מבתו או מי מבני משפחתו מליטול חלק בחוג זה שיש בו מן התועבה. וחובה להתרחק מן הכיעור ומכל הדומה לו. וכבר אמרה תורה 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו'".

אמיל סלמן

לפי כתב התביעה שהגישה מלמד, בעקבות הפרסום בוטל חוזה השכירות עם האולם שבו לימדה בשכונה, החוג נסגר, וגם חוגים שהעבירה גם בשכונות אחרות בעיר הידלדלו והלכו. היא עצמה שקעה בדיכאון. אולם בית משפט השלום קיבל בסוף המשפט את טענות הרב, כי נטיותיה המיניות של מלמד לא היו סוד, וכן שהרב פעל בתום לב היות שראה את קשריה הרומנטיים של מלמד, כולל עם אשה נשואה שעזבה את בעלה, כ"איום" כלפי הקהילה שבה כיהן. אחד העדים שתמכו בגרסתו היה הרב יובל שרלו, מראשי צהר, שדווקא נודע בשנים האחרונות בדיאלוג שהוא מקיים עם הומואים ולסביות דתיים.

בעדותו בדצמבר 2012 אמר שרלו, כי הוא אינו "חושב כי תפקידו של רב הוא להיכנס לחדר מיטות של אדם". "אני מבין כי הנושא שעומד על הפרק הוא האם יש לזה השלכות על הקהילה", אמר. כשנשאל מתי הוא עצמו, כרב, נדרש לפרסם ברבים עניין דומה, הוא השיב: "עבודתי בפורום תקנה מאוד קשורה ואנו נתקלים במצבים כאלה וכל מקרה לגופו". אבל כשפרקליטת התביעה העירה כי בפורום תקנה לא מפרסמים דבר לפני שמזמנים לבירור את האיש שעליו הוגשה תלונה (כפי שהיה במקרה של הרב מוטי אלון למשל), השיב שרלו: "אמת, אני לא אמרתי שאני משווה בין פורום תקנה... בפורום תקנה זה כללים אחרים וכשרב בונה קהילתו הכללים אחרים". מהם אותם כללים אחרים? בחוות הדעת שכתב שרלו ב-2011, הוא כתב בין היתר: "אחד התפקידים המובהקים של רב העומד בראש קהילה הוא להתריע בפני קהילתו על התנהגויות לא ראויות (...) התורה מזכירה פעמים רבות את החובה המוטלת על המנהיגות 'וביערת הרע מקרבך', והרב הוא המנהיגות הרלוונטית לתחומים הדתיים".

לאחר פסיקתו של שופט השלום, החליטה מלמד לערער לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורכת הדין ריקי שפירא־רוזנברג, מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה, ועורכת הדין זיוה אופק, נציגת ארגון הלסביות הדתיות "בת קול". שלשום הפכו השופטים את ההחלטה. הצדדים הגיעו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה קלונסקי יפצה את מלמד ב–60 אלף שקל ויתנצל בפניה.

קלונסקי כתב באותו פשקוויל, ביחס ל"חוג לריקודי עם של גב' נורית", כי "אחרי בדיקה וחקירה התברר לי שהשתתפות בחוג זה יש בה משום 'הרגל לדבר עבירה'. לכן באתי בזאת להתריע, להזהיר ולהודיע לציבור הנשים בגבעת מרדכי ובכל מקום, לבל ייקחו חלק בחוג זה. אשה, בין אם היא נשואה או פנויה, בין אם היא צעירה או מבוגרת, לא תדרוך כף רגלה במקום ובשעה שנערך חוג זה לריקודי עם לנשים. הדבר אסור באופן מוחלט! כמו כן, חובה מוטלת על כל איש לעשות הכל על מנת למנוע מאשתו או מבתו או מי מבני משפחתו מליטול חלק בחוג זה שיש בו מן התועבה. וחובה להתרחק מן הכיעור ומכל הדומה לו. וכבר אמרה תורה 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו'".

ביחס לקביעת הערכאה הנמוכה על תום הלב של קלונסקי, שופטי המחוזי קיבלו את הטענה של המערערת כי קשריה הרומנטיים – שנדונו בבית המשפט השלום - לא נוצרו במהלך השיעורים שמפניהם הזהיר הרב, וכי אין כל קשר בין העובדה שבת זוגה החליטה לפרק קשר נישואין, ובין נטייתה המינית של מלמד.

לדברי שפירא־רוזנברג, גם אם מקבלים את טענת הרב, הפרסום לא היה בנוגע ל"חטא" של מלמד, אלא התמקד ב"חוטא", בנטיותיה המיניות של מלמד. ביחס לקביעתו השנייה של בית המשפט השלום, הנוגעת לכך שמלמד לא הסתירה את נטיותיה, אמרה הפרקליטה כי "המסקנה מפסק דינו של בית משפט קמא היא העובדה שאדם חי בתוך ביתו בזוגיות מסוימת ואולי אפילו שחבריו יודעים על כך, הופכת את זה למשהו פומבי. האם ייתכן שכל מה שכל אחד מאתנו עושה במעגל החברי שלו יהפוך למעגל פומבי? מדובר על אשה פרטית, עסק פרטי, ובאים ואומרים שלמרות שזה עסק פרטי יש עניין לכל הציבור לדעת איך היא חיה בביתה".

האם פירושו של פסק הדין הוא ש"אאוטינג" כפוי, הוצאה כפויה מהארון של הומואים ולסביות היא הוצאת לשון הרע? שפירא־רוזנברג אמרה ל"הארץ" כי מסקנה זו לא מתחייבת מהתיק הנוכחי. "יש שאלה כללית שעלתה בפסיקה לאורך השנים, אם להגיד 'הומו' או 'לסבית' זה דבר משפיל", אמרה, "כאן אין שאלה, כי הרב קלונסקי כתב שמדובר ב'תועבה ו'כיעור'. היה ברור שהוא מבזה אותה. כשעיתונאי מוציא מישהו מהארון אפשר להתלבט אם זה פוגע בו או מכניס אותו למועדון. כאן היה ברור שהוא מבזה אותה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו