טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

הארץ מחבר אותך לכל מה שחשוב: מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ ביטל את התיקון לחוק ההסתננות והורה לסגור את מתקן חולות

בהחלטה דרמטית פסל ביהמ"ש את התיקון הרביעי לחוק ואסר לכלוא ללא משפט את מי שנכנס לישראל בלי היתר; נשיא העליון גרוניס היה בדעת מיעוט

תגובות

בהחלטה דרמטית, קיבל הערב (שני) בג"ץ את עתירת ארגוני זכויות האדם וביטל את התיקון לחוק למניעת הסתננות, שאושר בכנסת לפני תשעה חודשים. ברוב של שבעה שופטים נגד שניים הוחלט להורות על סגירת מתקן חולות תוך 90 יום. במתקן מוחזקים עתה כ-2,200 מבקשי מקלט מסודאן ואריתריאה. ממחרתיים ועד לסגירת המתקן תבוטל חובת מבקשי המקלט השוהים במתקן להתייצב לרישום נוכחות בצהריים. הם יחויבו להירשם רק פעמיים ביום – בבוקר ובערב.

ברוב של שישה שופטים נגד שלושה הוחלט לבטל גם את הסעיף המתיר לכלוא לשנה ללא משפט את מי שנכנס לישראל בלי היתר.במקומו ייעשה שימוש בחוק הכניסה לישראל, המאפשר כליאה ל-60 יום בלבד.

זו הפעם הראשונה שבג"ץ מבטל שתי גרסאות של אותו חוק, לאחר פסילת התיקון הקודם לפני כשנה. בביטול החוק תמכו המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, והשופטים עוזי פוגלמן, יורם דנציגר, עדנה ארבל, סלים ג'ובראן ואסתר חיות. בדעת המיעוט בשני העניינים היו נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והשופט ניל הנדל. השופט יצחק עמית התנגד לביטול הסעיף המאפשר כליאה לשנה. 

השופט עוזי פוגלמן, שכתב את חוות הדעת המרכזית, קבע כי הפרק בחוק המסדיר את הפעלת מתקן חולות אינו חוקתי. "התמונה המשתקפת מן ההסדר החקיקתי שבפרק ד' לחוק – תמונה עגומה היא. ניבטת ממנה דמותו של מסתנן שאינו שולט בסדר יומו; ששגרת חייו מוכתבת בידי סוהרים, שלהם הוענקו סמכויות חיפוש ומשמעת; מסתנן החשוף להעברה למשמורת, בהחלטת גורם מינהלי שלא באה עליה ביקורת שיפוטית יזומה בהיקף הדרוש; ששעותיו עוברות בחוסר מעש, שכן לא עומדת לו אפשרות של ממש לעזוב את המרכז בשעות היום; ושלשהייתו במרכז יש התחלה – אך אין לה סוף נראה לעין. כל אלה מצטברים לכדי פגיעה קשה מנשוא בזכויות היסוד שלו, ובראשן בזכות לחירות ובזכות לכבוד", נכתב. 

בסוף פסק הדין הדגיש השופט פוגלמן כי בית המשפט לא ביקש להכניס עצמו לנעלי המחוקק, אלא קיים ביקורת שיפוטית. הוא ציין כי לא נעלם מעיני בית המשפט כי תוצאת פסק הדין היא שבית המשפט שב ומבטל חקיקה ראשית של הכנסת, אך "ההסדרים שקבע התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות פוגעים בצורה מהותית, עמוקה ויסודית בזכויות אדם. אין הם עומדים בתנאי פסקת ההגבלה, ואין הם צולחים את הביקורת החוקתית. משכך, לא ניתן אלא להכריז על בטלותם. לא ברצון עשינו זאת; מכוח חובתנו עשינו זאת". 

פוגלמן הדגיש כי גם מצוקתם של תושבי דרום תל אביב לא נעלמה מעיני השופטים, אך הפגיעה במבקשי המקלט אינה הפתרון. "בקרבנו מצויים עתה רבים שבאו כאורחים לא קרואים. חלקם של המסתננים נמצאים בישראל כבר שנים ארוכות. הם יצרו קשרים חברתיים והקימו משפחות, אימצו תחביבים ורכשו שפה. בשלב זה, הרחקתם מישראל אינה נראית באופק. אכן, שהייתם היא עול כלכלי וחברתי על תושבי המדינה. איננו עיוורים לקשיים שעמם מתמודדים תושבי דרום תל-אביב וערים אחרות. עם זאת, נתונים עדכניים מלמדים כי תופעת ההסתננות אינה כשהייתה". 

"שינוי נסיבות זה מחייב חשיבה מחודשת", כתב. "הוא מציע הזדמנות לגבש פתרון מקיף בראייה רוחבית... בידי המדינה נתונים כלים רבים המאפשרים לה להתמודד עם תופעת ההסתננות, והמחוקק הוא הריבון לבחור בפתרון החוקי המתאים. פתרונות חוקיים רבים באים בחשבון – אך עליהם להיות חוקתיים".

בראש הדברים התייחס פוגלמן לכך שהחוק אינו מגביל בזמן את השהייה במתקן חולות או מציע כל עילה לשחרור ממנו. בפסק הדין צוין כי פרק זה נחקק כהוראת שעה לשלוש שנים, אך גם אם לא תוארך, כתב השופט פוגלמן "מי שנכנס למרכז השהייה ומשוחרר ממנו בחלוף שלוש שנים תמימות לא יוצא ממנו כשהיה. שלוש שנים – תקופת זמן שבמהלכה יכול היה אדם להינשא ולהקים משפחה, להתקדם בעבודתו ולרכוש השכלה. פרק חיים שלא שב עוד". להשקפת השופט פוגלמן, "חברה דמוקרטית אינה יכולה לשלול לפרק זמן מעין זה את חירותם של אנשים שלא נשקף מהם סיכון ושאין הם נושאים בעונש על מעשי עוולה שביצעו, אף אם בצד שלילת חירות זו ישנה תועלת".

פוגלמן ציין כי ההוראה הקובעת שעל השוהים במתקן להתייצב לרישום נוכחות שלוש פעמים ביום ולשהות במתקן בשעות הלילה פוגעת בזכויות החוקתיות לכבוד ולחירות. השופט הדגיש כי ריחוקו של חולות מכל מקום יישוב "מעלה בצורה ניכרת את הסבירות כי המסתנן יבחר – ככל שניתן לכנות זאת 'בחירה' – להיוותר בשערי המרכז משך כל שעות היממה. הבה לא נרשה לכותרת – 'מתקן פתוח' – להוליכנו שולל: חובת ההתייצבות לשלוש הספירות היומיות, לצד המרחק הרב של המרכז מיישובי האזור, שוללת כמעט כל אפשרות ליציאה שגרתית ממרכז השהייה".

פוגלמן קבע כי כליאתם של מי שנכנסים לישראל בלי היתר לשנה ללא משפט מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם. "מסתננים אינם מאבדים מזכותם לכבוד כמלוא הנימה אך בשל כך שהגיעו למדינה בדרך לא דרך", כתב. "אין הם משילים את כבודם בהיכנסם למשמורת או למרכז השהייה, והזכות לכבוד עומדת להם במלוא עוזה גם אם הגעתם למדינה נעשתה בדרך של הגירה בלתי מוסדרת". 

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, התנגד לביטול התיקון לחוק. גרוניס סבר כי אין מקום לפסול את ההוראה המאפשרת להחזיק מסתנן במשמורת לתקופה של עד שנה אחת. בכל הנוגע לפרק ד' לחוק, שמכוחו הוקם מרכז השהייה "חולות", הסכים הנשיא גרוניס עם השופט פוגלמן, כי ההוראה הקובעת חובת התייצבות לשלושה רישומי נוכחות ביום, פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות החוקתית לחירות.

אולם, להשקפתו של הנשיא, לא נפל פסול חוקתי ביתר ההוראות המסדירות את הקמתו וניהולו של מרכז השהייה. לפיכך, הנשיא לא הצטרף לעמדת שופטי הרוב אשר הורו על ביטול פרק ד' כולו. לגישתו, יש לבטל רק את ההוראה המחייבת את השוהים במרכז השהייה להתייצב לרישום נוכחות בשעות הצהריים, כך שחובת ההתייצבות תחול רק בשעות הבוקר ובשעות הערב.

"שעה שעוסקים אנו בביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת, הרי ההכרה במרחב התימרון החקיקתי הינה ביטוי מובהק של עיקרון הפרדת הרשויות – מאבני היסוד של שיטת המשטר הישראלית. הכרזה על בטלותו של חוק אינה מעשה של מה בכך. בעתירות חוקתיות מוטל על בית המשפט לנהוג בריסון, זהירות ואיפוק מיוחדים, פן ימיר הוא את שיקול דעתו שלו בזה של המחוקק. אל לו לבית המשפט להציב עצמו בנעלי המחוקק, ולקבוע הלכה למעשה, במקום המחוקק, את ההסדר החקיקתי הראוי. לפני כשנה פסל בית משפט זה תיקון קודם של החוק הרלוונטי. לאחר מכן תוקן החוק פעם נוספת, תוך שהכנסת נותנת דעתה להערותיו ולביקורתו של בית המשפט. ברור, שבמקרה כזה על בית המשפט לגלות זהירות כפולה ומכופלת עת שמעביר הוא דבר חקיקה ראשית דרך המסננת החוקתית".

מאבק מבקשי המקלט - סיקור נרחב: מבקשי המקלט בחולות מחכים לתיקון | הכליאה בחולות לקראת "אפיק יציאה" מישראל מסכנת את מבקשי המקלט - פרשנות | תחקיר "הארץ": מבקשי מקלט נשלחים לרואנדה ולאוגנדה ללא מעמד או זכויות | אחד ממובילי מחאת המהגרים בטור אישי: "מוכנים למות בשביל זכויותינו" | הבריחה מחולות - צעד של אדם שצריך להמשיך הלאה

חקיקתו של התיקון הרביעי לחוק, שנפסל הערב על ידי בג"צ, הושלמה בהליך בזק פחות משלושה חודשים לאחר פסילת החוק הקודם. התיקון קיצר לשנה את תקופת הכליאה של מבקשי מקלט חדשים והתיר כליאה של מבקשי מקלט ותיקים לתקופה בלתי מוגבלת במתקן "חולות", אליו נשלחו בתשעת החודשים האחרונים אלפי אזרחי אריתריאה וסודאן שנכנסו לישראל שנים לפני העברת החוק.

ב-16 בספטמבר 2013 פסל הרכב של תשעה שופטי בית המשפט העליון פה אחד את התיקון השלישי לחוק למניעת הסתננות, שהתיר כליאת מבקשי מקלט לשלוש שנים. השופטים קבעו אז כי הוא סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט הורה על שחרור כל מבקשי המקלט הכלואים תוך שלושה חודשים. "אל לנו לפתור עוול אחד ביצירת עוול אחר", כתבה השופטת עדנה ארבל בחוות הדעת המרכזית.

את העתירה נגד התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות הגישו ארגוני זכויות האדם ימים ספורים לאחר חקיקתו. אחת הטענות העיקריות בעתירה היא כי תכליות החוק – הרתעה, מניעת השתקעות ועידוד "עזיבה מרצון" לאריתריאה ולסודאן – סותרות את פסק הדין של בג"ץ, שפסל את התיקון השלישי. 

"את שאסור למדינה להשיג באמצעות כפייה פיזית של אדם לעלות על מטוס, אסור לה להשיג באמצעות שבירת רוחו וכפיית רצונו כדי ש'יסכים' לעלות על מטוס" נכתב בעתירה. 

העותרים תקפו גם את מה שהם מכנים "הענקת סמכויות שיפוט וענישה דרקוניות לפקידי משרד הפנים", ובהן למשל אפשרות לכלוא מבקש מקלט בסהרונים לתקופה שבין חודש לשנה, בשל הפרת עבירות משמעת או הפרת תנאי השהייה בחולות. 

בתשובתה לבג"ץ, דחתה המדינה את הטענות והדגישה כי החוק חוקתי וכי "יש בו איזון מיטבי בין האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ובין זכויותיהם של אזרחיה ותושביה, לבין האינטרסים והזכויות של עשרות אלפים מתושבי אפריקה שהסתננו למדינת ישראל בשנים האחרונות". עוד הוסיפה המדינה כי הפגיעה במבקשי המקלט מאפריקה "הכרחית ומידתית" לצורך הטיפול בתופעת ההסתננות.

המדינה דחתה את הטענה שההבדל בין מתקן השהייה לכלא הוא מזערי. "אף שישנה הגבלה על זכותם לחירות, הרי שאין לומר כי הגבלה זו עולה כדי שלילה מלאה ואף לא קרובה לכך של הזכות לחירות... טענת העותרים ביחס לתכליתו של מרכז השהייה, ככזאת שנועדה לשבור את רוחם של השוהים, להידחות מכל וכל. לא רק שאין עיגון לכך בהוראות החוק או בדברי ההסבר, אלא שמציאות החיים במרכז השהייה... שומטת את הקרקע תחת טיעון העותרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות