בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דעת המיעוט של הנשיא גרוניס: "אל לו לבית המשפט להציב עצמו בנעלי המחוקק"

החלטת בג"ץ הערב בדבר חוק ההסתננות לא התקבלה פה אחד; נשיא העליון גרוניס והשופטים עמית והנדל הביעו הסתייגויות, גם מהתערבות בחקיקה

8תגובות

הרכב של תשעה שופטים החליט היום לפסול את התיקון הרביעי לחוק למניעת הסתננות ולהורות על סגירת מתקן חולות. נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס היה בדעת המיעוט והתנגד להחלטה. שותף לדעת המיעוט של גרוניס היה גם השופט ניל הנדל, ואילו השופט יצחק עמית תמך בסגירת מתקן חולות, אך התנגד לביטול האפשרות לכלוא ללא משפט את מי שנכנס לישראל בלי היתר. 

הנשיא גרוניס סבר כי אין מקום לפסול את ההוראה המאפשרת להחזיק מסתנן במשמורת לתקופה של עד שנה אחת. בכל הנוגע לפרק ד' לחוק, שמכוחו הוקם מרכז השהייה "חולות", הסכים הנשיא גרוניס עם השופט פוגלמן, כי ההוראה הקובעת חובת התייצבות לשלושה רישומי נוכחות ביום, פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות החוקתית לחירות. אולם, להשקפתו של הנשיא, לא נפל פסול חוקתי ביתר ההוראות המסדירות את הקמתו וניהולו של מרכז השהייה.

לפיכך, הנשיא לא הצטרף לעמדת שופטי הרוב אשר הורו על ביטול פרק ד' כולו. לגישתו, יש לבטל רק את ההוראה המחייבת את השוהים במרכז השהייה להתייצב לרישום נוכחות בשעות הצהריים, כך שחובת ההתייצבות תחול רק בשעות הבוקר ובשעות הערב.

אילן אסייג

"שעה שעוסקים אנו בביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית של הכנסת, הרי ההכרה במרחב התימרון החקיקתי הינה ביטוי מובהק של עיקרון הפרדת הרשויות – מאבני היסוד של שיטת המשטר הישראלית. הכרזה על בטלותו של חוק אינה מעשה של מה בכך. בעתירות חוקתיות מוטל על בית המשפט לנהוג בריסון, זהירות ואיפוק מיוחדים, פן ימיר הוא את שיקול דעתו שלו בזה של המחוקק. אל לו לבית המשפט להציב עצמו בנעלי המחוקק, ולקבוע הלכה למעשה, במקום המחוקק, את ההסדר החקיקתי הראוי. לפני כשנה פסל בית משפט זה תיקון קודם של החוק הרלוונטי. לאחר מכן תוקן החוק פעם נוספת, תוך שהכנסת נותנת דעתה להערותיו ולביקורתו של בית המשפט. ברור, שבמקרה כזה על בית המשפט לגלות זהירות כפולה ומכופלת עת שמעביר הוא דבר חקיקה ראשית דרך המסננת החוקתית".

השופט ניל הנדל, שהיה אף הוא בדעת המיעוט, כתב כי ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת כי עלינו להיות רגישים לאחר הבא בשערי המדינה. לפי עמדתו, יש לזכור כל העת כי כל מסתנן הוא אדם. אולם כפי שאסור למדינה לשכוח את עברה, כך אסור לה שלא להכיר בהווה. יחד עם גלי ההסתננות הבלתי-מבוקרים נוצרו בעיות אמתיות, שהקשו עד-מאד על תושבים רבים - דווקא בשכונות מוחלשות. למול כבוד האדם של המסתנן הבודד לא עומד רק אינטרס ציבורי כללי. עסקינן במישור של יחיד מול יחיד; אדם לאדם, ציין הנדל.  

הנדל הסתייג מגישת שופטי הרוב, לפיה מספר פגמים חוקתיים נקודתיים שנפלו (לשיטת הרוב) בחוק – מצדיקים ביטול גורף של החוק. לא זו הדרך לבדוק פגיעה חוקתית, לשיטתו. היפוכו של דבר: יש לשאוף למציאות שבה קשיים נקודתיים נענים בסעדים נקודתיים, תוך שמירת המסגרת הכוללת של החוק ככל הניתן. כמו כן העיר השופט הנדל כי פסק דין זה איננו מפזר באופן מספק את הערפל המשפטי, ועלול להביא להמשך הדיון המשפטי-חוקתי. הקושי מתחדד משום שמדובר בפעם השנייה שבה החוק נפסל, לאחר שנעשו מאמצים רבים על ידי הממשלה והכנסת על מנת לעמוד בסטנדרטים החוקתיים.

דניאל בר און

על הרקע הזה הצטרף השופט הנדל לדעת הנשיא גרוניס, לפיה יש להותיר את החוק על כנו – פרט לעניין שלוש החתימות היומיות. על מנת לתרום לשיח בין בית המשפט לבין הממשלה והכנסת, הציע השופט הנדל להבין את עמדת הרוב באופן הבא: באשר למשמורת – ניתן לצמצם את הרף העליון פעם נוספת, וכן לקבוע כי המשך ההחזקה במשמורת כפוף לקיומו של אפיק שחרור או גירוש. באשר למרכז השהייה הפתוח - ניתן לשנות חלק מהתנאים, בהתאם לביקורות הנקודתיות שהוצגו בדעת הרוב, ובכפוף לכך להשאיר את המרכז על כנו.

השופט יצחק עמית תמך בביטול הפרק המסדיר את הפעלת מתקן חולות, אך התנגד לפסילת הסעיף המאפשר כליאה לשנה של מי שנכנסו לישראל ללא היתר. "ייתכן כי כחצי מיליארד השקלים שהמדינה משקיעה באיתור, הרחקה, בידוד והשמה בתנאי מעין-כליאה של אלפים בודדים מבין עשרות אלפי המסתננים, יכולים היו לשאת פרי אחר, אילו היו מושקעים ברווחתם של תושבי דרום תל-אביב ובמציאת פתרונות אחרים לאותם שכבר הגיעו לארצנו. החקלאות משוועת לידיים עובדות, בתי המלון באילת כבר מחפשים עובדים מירדן – האם היה נגרע חלקנו אם היינו מאפשרים תעסוקה במספר ענפים ובמקומות שונים ברחבי הארץ? העובדה כי המסתננים בחרו להתרכז בשכונות דרום תל-אביב, ובמיוחד בשכונת שפירא, אינה יד המקרה, אלא פועל יוצא מהיעדר מדיניות שנמשך שנים".

עם זאת ציין, כי כשופט אינו בוחן את תבונת החוק, אלא את חוקיותו. "הנפקות המעשית של הוראות פרק ד' לחוק היא כמעט-כליאה של אנשים לתקופה שלכאורה מוגבלת 'רק' לשלוש שנים, אך גם בסופה אי וודאות", כתב. "אף אם דעתנו אינה נוחה מהמצב שכבר נוצר, שומה עלינו להרים את המסך מעל אותו "גוש" מסתננים ולהישיר מבטנו אל כל אחד ואחד מהם. זו מהותה ותמציתה של אנושיות – ההכרה בכך שמה שנחזה ממרחק כתמונת קהל מטושטשת הוא ציבור המורכב מבני אנוש, ולכל איש יש שם, ולכל שם פנים-משלו ושפה-משלו ודרך-משלו לממש את כבודו האנושי. אל קלסתר הפנים האנושי של כל אחד מהמסתננים אף ניתן להוסיף קורטוב חמלה כלפי אותם אלפים שעברו התעללות קשה בחצי האי סיני ושהגיעו אלינו כשהם חבולים בגופם ובנפשם. בין אלה, אף יש כאלה שלא תכננו כלל להגיע לישראל, אלא נחטפו על ידי מבריחים והוחזקו בחצי האי סיני למטרות סחיטה, תוך שהם נתונים לעינויים מזוויעים".

אתר בתי המשפט

בהתייחסו למצוקתם של תושבי דרום תל אביב כתב כי "כמי שהעביר את ימי ילדותו ובחרותו בשכונת שפירא, גורלה של השכונה ושל שכונת התקווה הסמוכה, שאת רחובותיהן מדדתי ברגלי שנים רבות, יקר עד מאוד לליבי. הלב נחמץ מכך שהשכונה, שעמדה להצטרף לתנופת הפיתוח בעיר תל-אביב, נושאת כיום על תשתיותיה הדלות את חלק הארי של סוגיית המסתננים. כאמור, לא גזירת גורל היא, וניתן היה לנקוט במדיניות שהייתה מביאה לפיזור אוכלוסיית המסתננים ברחבי הארץ. מכל מקום, ניתן לתמוה אם העברתם של אלפים בודדים אל מרכזי שהייה אכן פותר את מכלול הבעיות הקשורות בהימצאותם של עשרות אלפי מסתננים בדרום תל-אביב. בית המשפט אינו פטור מלבחון את ההיבט המעשי-תועלתני של הדברים, שהרי פגיעה קשה בזכויות, שאינה מביאה תועלת לאינטרס חברתי חשוב אחר, דינה להיפסל בהיותה לא מידתית". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו