בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון דחה את ערעור עו"ד גלט-ברקוביץ נגד "הארץ"

גלט-ברקוביץ תבעה את העיתון בגין חשיפתה כפרקליטה שהדליפה מידע על החקירה נגד אריאל שרון בפרשת סיריל קרן

4תגובות

בית משפט העליון דחה היום (שלישי) את הערעור שהגישה ליאורה גלט-ברקוביץ על דחיית תביעתה נגד עיתון "הארץ", בגין חשיפתה כפרקליטה שהדליפה מידע על החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון בפרשת סיריל קרן. בפסק הדין, אותו כתב השופט יצחק עמית ואליו הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן ואורי שהם, נדחו הטענות בדבר רשלנות של "הארץ" והעיתונאי ברוך קרא.

"בית משפט המחוזי דחה את טענות המערערת להפרה של תנאים והסכמות בינה לבין קרא. המשיבים (אנשי "הארץ") לא כפרו בחובת הזהירות שלהם כלפי המערערת, אך בנסיבות המקרה ועל רקע התשתית העובדתית שהציב בית משפט המחוזי, מצאנו כי המשיבים לא התרשלו כלפי המערערת וכי אין קשר סיבתי משפטי בין הדרך בה פורסם החומר לבין חשיפתה של המערערת כמקור ההדלפה והנזק שנגרם לה עקב כך", נכתב בפסק הדין.

לחצו לקריאת פסק הדין המלא

מוטי קמחי

ב-2011 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את התביעה שהגישה גלט-ברקוביץ, וקבע כי העיתון וקרא לא התרשלו בשמירה על החסיון העיתונאי וכי הם אינם אחראים לחשיפתה של גלט-ברקוביץ.

בפסק הדין של העליון התייחס השופט עמית לאינטרס הציבורי בהדלפות ובחובת הזהירות של המקור ושל העיתונאי. "אין ספק כי עיתונות חופשית ומשגשגת והגנה על מקורות עיתונאיים היא אינטרס חברתי חשוב. לא כל מקור עיתונאי חוטא בכך שהוא מדליף מידע לעיתונאי. כך, לדוגמה, לחברה יש אינטרס מובהק כי עובד במפעל יחשוף שימוש בחומרים מסוכנים לציבור או שחבר בארגון פשע ידליף אודות מעשיו של הארגון והעומדים בראשו. חשיפה של מקורות מסוג זה, עלולה לפגוע בפרנסתו או משלח ידו של המקור, לחשוף אותו להתנכלויות מצד המעביד ועמיתיו, ובמקרה של ארגון פשע אף לסכן את חייו. פסיקת פיצויים לזכות מקור כגון דא לאחר שנחשף ברשלנות, אינה עומדת מול אינטרס חברתי נוגד. גם עובד ציבור המשמש מקור של עיתונאי אינו חוטא בהכרח לאינטרס הציבור. נהפוך הוא, לחברה יש גם אינטרס לעודד את 'העובד המתריע' בשער בת־רבים מפני מעשי שחיתות או מעשים אחרים שיש בהם כדי לפגוע בציבור", כתב עמית.

באשר לאחריות העיתונאי כלפי המקור כתב עמית כי "כפי שהחיסיון העיתונאי הוא יחסי ואינו מוחלט, כך גם נכונות המשפט להעניק סעד למקור שנפגע מהתנהגות רשלנית של עיתונאי, אינה בהכרח מוחלטת. מבלי לקבוע מסמרות, ייתכן כי קיים קו גבול שעד אליו בתי המשפט יהיו נכונים להעניק סעד למקור שנפגע". בין השיקולים שמנה עמית בבחינת הסוגייה: החשש לאפקט מצנן ופגיעה בחופש העיתונות; האינטרס החברתי־ציבורי שההדלפה משרתת (כגון שחיתות, התרעה על מפגע בטיחותי־בריאותי־סביבתי הנוגע לשלום הציבור); מידת העניין לציבור; סוג המידע המודלף ורגישותו; האם אילולא ההדלפה המידע היה ממילא מתפרסם במועדו ובאופן אפקטיבי; האם ניתן היה לנקוט אמצעים אחרים לפרסום המידע או לתיקון המעוות שלא על דרך הדלפה, כמו פנייה למבקר המדינה; המניע של המקור; אמיתות המידע שהדליף המקור; עוצמת האיסור האתי או הפלילי הכרוך בהדלפה; ועוצמת הפגיעה באינטרסים מוגנים אחרים בעקבות ההדלפה (כגון ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, שלום הציבור, ביטחון הפרט ופרטיותו). 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו