טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביהמ"ש זיכה אוהדי בית"ר ירושלים שהואשמו בכך שצעקו "אבי לוזון מת"

אף שנקבע כי אין בראיות כדי להוכיח שחמשת האוהדים איימו על יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר, כתב השופט כי "אין מדובר בנאשמים תמימים"

תגובות

בית משפט השלום בתל אביב זיכה השבוע חמישה אוהדי בית"ר ירושלים שהואשמו באיומים על יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר אבי לוזון, בכך שצעקו "אבי לוזון מת" במהלך מסיבת עיתונאים באוקטובר 2009. כתב האישום נגד החמישה, נתנאל טוביה, שגיא כרמלי, ליאור פטורי, יהונתן דוד ומני סרמלי, שיוצגו על ידי עו"ד ארי שמאי, ייחס להם בהתחלה גם עבירה של העלבת עובד ציבור, אך זו נמחקה לאחר שנטען שלוזון אינו נופל תחת ההגדרה החוקית של עובד ציבור.

הנאשמים כפרו במיוחס להם, אף שהוסיפו כי גם אם מי מהנאשמים צעק "אבי לוזון מת", אין בכך איום. מטעם התביעה המשטרתית שהגישה את כתב האישום העיד עד אחד, לוזון  עצמו, ובתומה ביקשה ההגנה שלא להמשיך בהליך המשפטי שכן אין בראיות שהציגה יחידת התביעות של המשטרה, כדי להוכיח שמישהו מהנאשמים איים על לוזון. התברר שגם לוזון לא יודע מי צעק לעברו את האיום הנטען.

"מר לוזון מסר עדות מדויקת וישרה, פשוט כך, ללא שמץ של 'ניפוח' האירוע, תוך שהוא מקפיד על האמת, כך שבאופן אירועי, דווקא הגינותו והיצמדותו לעובדות, היא שמביאה היום לזיכוים של הנאשמים", כתב השופט שמאי בקר.

זאב שטרן

עוד כתב השופט כי "מר לוזון לא העמיד פני מי שזוכר, בחלוף השנים, מי מהנאשמים נהג כלפיו שלא כדין, ולו לשיטתו ואף לסנגור השיב כי אין הוא יכול לומר מי צעק לעברו את היום הנטען; על כך חזר פעמיים". השופט הוסיף בפסק הדין כי "אין המדובר ב'משחק הזיכרון', שכן אין מצפים מאדם לזכור פרחח, מתוך קבוצה שאיים עליו לפני שנים; אולם, גם בזמן אמת, על פי עדותו לפני, לא זיהה או הצביע (או למצער לא התבקש לעשות כן על ידי החוקרים) מר לוזון על נאשם ספציפי  שאיים עליו. כאשר המאוים, העד היחיד, הלא הוא המתלונן, מר אבי לוזון, אינו יכול לומר ולהצביע על מי מהנאשמים כמי שאיים עליו, ולו באורח לכאורי, הרי שלא הונחה תשתית בסיסית מינימלית המקימה צורך מצד הנאשמים או מי מהם להשיב לאשמה".

השופט ביקר את התנהלות התביעה המשטרתית שוב ושוב, כך גם לגבי דרישתה להציג במהלך המשפט סרטון המתעד את מסיבת העיתונאים שלא היה ברשימת חומרי החקירה ולא הועבר להגנה. השופט תמה מדוע הסרטון התגלה בשלב כל כך מאוחר. "לא אוכל שלא לתמוה: מגיע נשיא אופ"א לארץ, מר מישל פלטיני בכבודו ובעצמו, קפטן נבחרת צרפת בכדורגל, זוכת יורו 1984, והרי ברור שהאירוע, מסיבת העיתונאים, צולם על ידי ערוצי החדשות, או למצער - חדשות הספורט ואי השגת הסרטון על ידי גוף חוקר- המתעד את האירוע, הוא מוזר מאוד".

השופט בקר קבע כי עם ראיות כאלו קשה "לצאת למחצית השנייה". משכך קבע כי מתייתרת ההכרעה בשאלה האם זעקה לפיה "אבי לוזון מת" מהווה איום פלילי.

בקר הוסיף כי אין לנאשמים מה להתגאות בהכרעת הדין וביקר את התנהגותם. "בית המשפט מזכה הנאשמים במקרה זה ללא כל חדווה, שכן אין מחלוקת כי אין המדובר בנאשמים תמימים שהוגש נגדם כתב אישום המשולל כל יסוד או כזה הנובע מתלונת שווא". עם זאת, הוא קבע כי חומר הראיות בתיק מצביע על נוכחותם במקום וכי אינם מחבבים בלשון המעטה את לוזון.

עוד כתב השופט כי "הנאשמים, חמישה אנשים, חלקם בעלי משפחות ומשלח יד נורמטיבי, הם קבוצה של אנשים, שחצו זה מכבר את גיל הנעורים, שנקבצו ותכננו ירידה מן ההר תל אביבה, תוך שהם עושים מאמץ מיוחד להגיע למסיבת עיתונאים חגיגית ולא כדי לחלוק כבוד למר פלטיני, או בכדי להאזין בעניין למשנתו הספורטיבית, אלא כדי לקלל ולנאץ את מר לוזון ולהלבין פניו ברבים, קבל עם ועדה, במה שהם מכנים 'מחאה'. כל זאת, לנגד עיניו המשתאות של מר פלטיני, שאף 'זכה' להלבשת צעיף בית"ר ירושלים על צווארו על ידי מי מהנאשמים (לא הוברר מי ה'מלביש'). התנגדותם של הנאשמים ראויה כל גינוי".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות