בית המשפט העליון קבע: דיראני לא יוכל לתבוע את ישראל

פסק הדין, שהתקבל ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה וניתן באירוע הפרישה של נשיא העליון, הפך פסק דין קודם בנושא; גרוניס: הזכות להגיש תביעה בסיסית ויסודית, אך אין לדיראני על מי להלין אלא על עצמו

רויטל חובל
רויטל חובל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רויטל חובל
רויטל חובל

ברוב של ארבעה שופטים אל מול שלושה שופטים קבע הבוקר (חמישי) בית המשפט העליון כי מוסטפא דיראני לא יוכל לתבוע את ישראל. פסק הדין ניתן במסגרת אירוע הפרישה של הנשיא אשר גרוניס, ללא נוכחות נציגיו של דיראני באולם.

פסק הדין הפך את פסק הדין הקודם שניתן בבית המשפט העליון ברוב של השופטים אילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן כנגד עמדתו של חנן מלצר. בפסק הדין שניתן היום הפכה דעת המיעוט של מלצר לעמדת הרוב שאליה הצטרפו הנשיא גרוניס, הנשיאה החדשה מרים נאור ואליקים רובינשטיין. זאת כנגד דעת המיעוט של ג'ובראן (מאחר ופרוקצ'יה פרשה מכס השיפוט) שאליה הצטרפו ניל הנדל ויורם דנציגר. מפסק הדין שניתן היום עולה פרדוקס מסוים, כיוון שאין חולק שלדיראני היתה זכות לתבוע את ישראל כל עוד שהה בשטחה, אולם מרגע ששוחרר משטחה אובדת לו הזכות.

גרוניס, שכתב את פסק הדין המרכזי, ציין כי ל"זכות הגישה לערכאות בדין" לפיה כל אדם יכול להגיש תביעה לבית משפט "היא זכות בסיסית ויסודית ולה מעמד חשוב בהגנה על זכויות הפרט. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה מול ערכים נוגדים. העיקרי העומד מעברו השני של המתרס הוא האינטרס החברתי הטמון במניעת סיוע לאויב". גרוניס הוסיף כי "אנו חיים במציאות קשה. ארגוני טרור רבים הם אויבים מרים של מדינת ישראל ומבקשים לפגוע בתושביה של מדינת ישראל בלא הבחנה ואף להביא להשמדתה של המדינה". 

גרוניס סיכם: "דלתות בית המשפט היו פתוחות בפני דיראני כל עוד שהה במעצר בישראל. דיראני ניצל זכות זו מספר פעמים והמשך מעצרו ותנאי מעצרו נדונו לא אחת בבתי המשפט... אולם מששוחרר דיראני ממעצר ושב לשורותיו של ארגון טרור ששם לו למטרה ולהביא לפעול נגד המדינה ואף להביא להשמדתה, משתנה התמונה. לגבי הגבלה זו על זכות הגישה לערכאות, אין לדיראני על מי להלין אלא על עצמו. נפלא בעיניי כיצד יש להתיר לדיראני בעת שהוא פועל נגד המדינה ומייחל להשמדתה, לעשות שימוש במוסדותיה לצרכיו". 

מנגד, השופט דנציגר הדגיש שזכות הגישה לערכאות עומדת ל"כל אדם, ויהא הוא הנבזה והמסוכן והמושחת שבפושעים". דנציגר העיר שלא הובאה ראיה שדיראני עוסק גם כיום, כעשור לאחר חזרתו לבנון בפעילות טרור נגד ישראל, ולפיכך ספק אם ניתן להניח שהוא אויב של ישראל, אלא כי הוא תושב ונתין של מדינת אויב - לבנון. כמו כן ציין כי לפי הפסיקה הישראלית, לא ברור האם אדם שהוא אויב בפועל של ישראל מהווה קריטריון לשלילת זכות הגישה לערכאות. כמו כן, הוסיף דנציגר כי כי המשפט הבינלאומי המחייב את ישראל מטיל איסור מוחלט על עינויים ומעשים ממשפילים ובהם גם פגיעות מיניות. 

השאלה המשפטית האם דיראני יכול להגיש תביעה כספית נגד המדינה - אף שבית המשפט קבע כי הוא לא רק משתייך לארגון טרור המהווה אויב של מדינת ישראל, אלא הוא עצמו עונה להגדרת "אויב" - מתבררת מאז שנת 2000.

דיראני בבית המשפט, ב-2002צילום: מוטי קמחי

באותה שנה הגיש דיראני, שהוחזק בישראל בשנים 2004-1994 (מתוכן שמונה שנים במעצר מינהלי), לבית המשפט המחוזי בתל אביב־יפו תביעת נזיקין נגד המדינה, שבה טען כי במהלך חקירתו בישראל הופעלו כלפיו עינויים קשים על ידי כוחות הביטחון, שכללו בין היתר מעשי אונס וסדום. דיראני, שנחטף על ידי כוחות הביטחון בלבנון ב-1994, בין השאר כדי לדלות ממנו פרטים הנוגעים לנווט השבוי רון ארד, תבע מהמדינה, באמצעות עו"ד צבי ריש, פיצוי בסך שישה מיליון שקלים.

בשנת 2004 שוחרר דיראני מהכלא הישראלי במסגרת עסקת חילופי שבויים והוא הוחזר ללבנון, מדינת אויב. אז פנתה המדינה לבית המשפט בבקשה לדחות את התביעה על הסף בהתאם לעיקרון במשפט האנגלי של "אין מבררים תביעתו של אויב". בית המשפט דחה את בקשת המדינה בדצמבר 2005. כעבור שש שנים דחה בית המשפט העליון את הערעור על החלטת המחוזי ברוב של שני שופטים (אילה פרוקצ'יה, שפרשה מאז, וסלים ג'ובראן) כנגד אחד (חנן מלצר).

אולם המדינה המשיכה במאבקה נגד בירור התביעה והגישה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. ב-2012 קיבל השופט בדימוס אליעזר ריבלין את בקשת המדינה. לפני שנתיים, בינואר 2013, קיים הרכב בראשות הנשיא גרוניס, בצד השופטים מרים נאור, אליקים רובישטיין, יורם דנציגר, ניל הנדל ושני השופטים מההרכב המקורי ג'ובראן ומלצר דיון נוסף בתביעה. "האם מתן אפשרות לדיראני לתבוע את המדינה גורם נזק למדינה או שזה מביע את עוצמה המוסרית והערכית שלה?", שאל השופט ג'ובראן את המשנה לפרקליט המדינה, אורית סון בדיון. "לא מצאנו מדינה שבה מאפשרים תביעה לפיצוי במצב הזה (שדיראני חזר ללבנון כאויב פעיל)", השיבה. מאז חיכה התיק לפסק דין, שניתן היום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ