בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משרד המשפטים מוסיף לשלם לפרופ' יהודה היס אלפי שקלים על עדויותיו בבית המשפט

הוא אולץ לפרוש מראשות המכון לרפואה משפטית ובדיקת "הארץ" מגלה כי המדינה שילמה על מעשיו לפחות 3.5 מיליון שקל פיצויים. אך לאחר שאיים לתבוע, הפרקליטות דאגה לו להסכם חסר תקדים

73תגובות
שירן גרנות

בשלהי שנת 2012 תם עידן: משרד הבריאות הודיע על סיום עבודתו של פרופ' יהודה היס, אז מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית. סיבת הפרישה נותרה עמומה בהודעת המשרד, בה דובר על "ארגון מחדש" של המכון ועל מכרז להחלפת העומד בראשו. היס אמנם התקרב לגיל הפנסיה, אך היה ברור כי פרישתו לא נעשית בנסיבות "טבעיות" אלא על רקע אחת הפרשות המתוקשרות והמסעירות שהתרחשו באותם ימים: פרשת האיברים — בה נחשף כי במכון נותרו רקמות של מתים רבים בחלק מהמקרים ללא ידיעת המשפחות.

חרף הביקורת הקשה נגדו, נסיבות פרישתו והפיצויים הרבים שנאלצה המדינה לשלם בעקבות אותה הפרשה, חושף תחקיר "הארץ" כי משרד המשפטים ממשיך להעסיק את פרופ' היס ומשלם לו אלפי שקלים כל חודש בנימוק שהוא נדרש להעיד בתיקים חשובים. עד היום שולמו להיס קרוב ל–150 אלף שקלים על עדויות בבית משפט ב–12 תיקים — 12,500 שקלים לעדות — עבור חוות דעת שנכתבו כששימש ראש המכון ועליהן קיבל שכר במסגרת תפקידו.

הסכם זה הוא תולדה של פרישתו הדרמטית של היס מהמכון באוקטובר 2012. לחודש זה קדם עשור בו היו תלויות נגדו מסקנות ועדת סגלסון שקבעה, לאחר שבחנה 100 מקרים, כי "במכון הפתולוגי קוצרים, נוטלים ומעבירים איברים וחלקי איברים שלמים מגופות לכאורה לצורכי מחקר והוראה, חרף העובדה כי נעשה כבר זיהוי ודאי של הגופה, בניגוד לחוק ולעתים תמורת תשלום והכל בידיעתו ובהסכמתו של פרופ' היס". הוועדה מצאה בעבודת המכון "פגיעה בכבוד המת והונאת בני משפחות הנפטרים". בעקבות הדו"ח ההוא הועמד היס לדין משמעתי וננזף — אך המשיך לעבוד במכון ולהיות האיש החזק בו.

עשר שנים חלפו, ושוב חזרו האברים לכותרות. באפריל 2012 החל מבצע "מנוחה בכבוד" — תוכנית לאומית להטמנה וקבורה מסודרת של רקמות מתים שנאספו במכון במשך יותר מעשור ונותרו בו ביותר מ–8,000 צנצנות — ובהן איברים של מפורסמים כמו דודו טופז, שוש עטרי ורפאל איתן. במבצע התברר כי בין הרקמות שנשמרו במכון נותרו אלה של התינוק רון אייזן, שאביו דניס הורשע בהריגתו. גילוי זה היה מפתיע לנוכח העובדה כי במסגרת בקשה למשפט חוזר שהגיש האב, טען פרופ' היס כי רקמות התינוק לא נשמרו במכון.

בעקבות ממצא זה, הורה במאי 2012 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן למנכ"ל משרדו, פרופ' רוני גמזו "לערוך בחינה מעמיקה של ליקויים ומחדלים אלו בכלל, ואת התנהלותו המנהלית והאדמיניסטרטיבית של פרופ׳ יהודה היס בפרט". בבדיקה זו התברר כי לצד רקמותיו של אייזן נותרו בצנצנות המכון עוד איברים רבים. מכאן, נסללה הדרך להדחתו של היס, שהפכה רשמית כעבור חמישה חודשים. אז הודיע גמזו על פיטוריו למעשה של מנהל המכון לרפואה משפטית, אך מבלי להשתמש במילה "פיטורים" — היס הוצא לחופשה כפויה עד גיל הפרישה, דבר שקרה במאי 2013. אולם בחודשי חופשה זו המשיך היס, אחד משיאני השכר במגזר הציבורי, לקבל את משכורתו הקבועה שעמדה על 89 אלף שקלים בחודש.

אלא שתחקיר "הארץ" מגלה כי קבלת הכספים לא נעצרה עם פרישתו מגמלאות. זאת מאחר שמיד לאחר פרישת היס, דרשה הפרקליטות להמשיך ולהתקשר עמו בחוזה מיוחד, תחילה לתקופה של שנה (שבינתיים הוארכה כבר פעמיים), שתוקצב במאות אלפי שקלים שבמסגרתו העיד ראש המכון המשפטי לשעבר בתיקים להם כתב חוות דעת. לאחר מאמצים ממושכים, הסכים משרד הבריאות להעביר לידי "הארץ" את רשימת 22 התיקים שבהם נדרש היס להעיד לאחר פרישתו (בין יוני 2013 ועד היום), אך בפרקליטות סירבו לאשר בכמה מהם העיד בפועל. לפי בדיקת "הארץ" הוא העיד עד כה רק ב–12 מהם וקיבל על כך 147 אלף שקלים. בחישוב פשוט כ–12,250 שקל לתיק. באחד התיקים בית המשפט אף פסק להיס הוצאות, כיוון שלא ידע על החוזה המיוחד שנכרת עמו, כך שהיס קיבל שכר כפול עבור אותה עדות. ל"הארץ" נודע כי משרד הבריאות תקצב את המשך ההתקשורת איתו, עד סוף השנה הנוכחית, בעוד 120 אלף שקלים על עדויות נוספות.

מדוע זכה היס במצנח כלכלי זה? הנימוק הרשמי היה הצורך להביאו כעד בתיקים בהם טיפל במכון. ואולם, תחקיר "הארץ" מגלה כי המציאות היתה מורכבת יותר, וכי מאחורי הקלעים נלחם היס נגד הדחתו והטיל מורא על אנשי משרד הבריאות. לפי עדויות שהגיעו ל"הארץ", הוא איים שיתבע את המדינה אם יצוין כי הוא פוטר. אולם הפרקליטות, שעבדה עמו בצמוד משך עשרות שנים, רקמה הסכם נדיב להמשך העסקתו. לגורמים שתהו על כך במשרד הבריאות נאמר ש"צריך לשלם על זה שמישהו מודח בשידור חי".

"הפרקליטות חזרה שוב ושוב על כך שיש תיקים שלגביהם זה קריטי שהוא יהיה נגיש להעיד כדי לחזק את הניתוחים והממצאים שלו", משחזר בשיחה עם "הארץ" פרופ' רוני גמזו, אז מנכ"ל משרד הבריאות. "היה שלב שהוא באמצעות עורכת דינו טען כנגדנו ואיים אף בתביעה על פגיעה בשמו הטוב, בגלל שכביכול חרצנו את דינו ופיטרנו אותו בהליך לא תקין". לדברי גמזו, "הוא דרש פיצוי, אבל לא הסכמנו לשלם לו פיצויים מעבר למה שמגיע לו כחוק".

הסכם ה"יעוץ"

בנקודה זו נכנסה הפרקליטות לעובי הקורה ולקחה על עצמה, בהובלת עו"ד רחל שילנסקי, את כינונו של הסכם ה"יעוץ". הסכם זה קיבל גם את אישור כל הגורמים הבכירים, ביניהם הממונה על השכר במשרד האוצר, משרד הבריאות, משרד המשפטים ונציבות שירות המדינה. לדברי אחד הגורמים המעורבים בהסכם, "ליצמן רצה להעיף אותו, אבל הוא אמר שהוא לא מוכן לזוז. איך משיגים את התוצאה? שיהיה בחוץ אך לא ייפגע. נאמר אז שיש חשיבות לסיים איתו בצורה מכובדת ובהסכמה, כי אנחנו רואים את עצמנו כמי שתלויים בו וצריכים אותו".

במענה לשאלות "הארץ" הסבירו הפרקליטות ומשרד הבריאות כי היס נדרש להעיד בתיקים שנתן בהם חוות דעת במסגרת תפקידו במכון. על אף ששולמו להיס כל כך הרבה כספים, מתשובות המשרדים עולה גם כי לא נעשתה כל עבודה מקיפה כדי להבין את היקף הצורך בהעסקתו. לדברי שני הגופים, "בשל עשרות תיקים פליליים ואזרחיים כאחד, בין תלויים ובין תיקים עתידיים, בהם נתן פרופ' היס חוות דעת מטעם המדינה כרופא הראשי למכון לרפואה משפטית או בתיקים בהם היתה לו מעורבות כלשהי מתוקף תפקידו, ביקש משרד המשפטים כי פרופ' היס ימשיך ללוות תיקים אלו בהם היה מעורב זאת גם לאחר פרישתו משירות המדינה".

יצוין, כי אין תקדים להסכם כזה. בכל מקרה שבו עד בכיר נדרש להמשיך להעיד, כמו למשל קצינים בכירים במשטרה שפרשו והשתתפו בחקירות של תיקים רגישים, או אנשי ביטחון או רופאים אחרים במכון לרפואה משפטית שעזבו — הם מגיעים להעיד לפי זימון בית משפט וזכאים להחזר הוצאות עבור יום העדות שלהם בהוראת בית המשפט. בפרקליטות נימקו את ההסכם המיוחד עם היס בין היתר בכך שמחליפו בתפקיד, ד"ר חן קוגל, "אינו יכול למלא תפקיד זה, שכן הוא זה שחתום על חלק מחוות הדעת הנגדיות בתיקים אלו, שעה שהיה עובד במגזר הפרטי", אולם מבדיקת "הארץ" עולה כי בתיקים שבהם העיד היס בפועל, כלל לא היתה חוות דעת נגדית של קוגל.

"הסיבה לחתימת ההסכם היתה משולבת", מסכם גורם שהיה מעורב בנושא. "גם החשש להיות חשופים לתביעה כי היס איים בתביעה ופגיעה בשמו הטוב, וגם בגלל שהוא היה נוח למדינה כעד".

בצד הצעד החריג שנעשה בגיבוש הסכם פרישתו והמשך העסקתו, נראה כי המדינה התעלמה כליל מנסיבות סיום תפקידו, הליקויים שנמצאו במכון תחת שרביטו והחלטת ליצמן להוציא אותו לחופשה כפויה עד לגיל הפרישה שלו. בתשובה לשאלה האם משרד הבריאות לקח בחשבון את הליקויים שנמצאו בעבודתו בהחלטה להמשיך את ההתקשרות עמו כ"יועץ חיצוני", נמסר כי "ליקויים אם וככל שנמצאו בעבודתו התייחסו אך ורק למשרתו כמנהל המכון. אין עוררין בכל הנוגע למקצועיותו כרופא מומחה וזהו השיקול היחיד שעמד לנגד עיני הגורמים שאישרו את ההתקשרות". בפרקליטות אימצו את אותו הקו ומסרו כי "הבדיקה שערך משרד הבריאות בעבר נגעה להתנהלותו המינהלית והאדמיניסטרטיבית של היס, ולא עסקה בתחום מומחיותו ברפואה משפטית".

בנוסף, המשך ההתקשרות איתו מתעלם מכך שבמקרים מסוימים מספק היס, באופן פרטי, חוות דעת נגד המדינה, בזמן שהוא לכאורה ממשיך לייעץ לה ולהעיד מטעמה. אולם יותר מכל מתעלמים הפרקליטות ומשרד הבריאות מעובדה שעליה אין מחלוקת — המדינה שילמה מיליונים בגין התנהלותו בפרשת האיברים. עשרות תביעות הוגשו על ידי המשפחות שחלקים מאיברי יקיריהם נשמרו בצנצנות במדפי המכון, ללא ידיעתם ובמקרים רבים, ללא הצדקה. במשרד הבריאות מסרו כי עד כה הוגשו 80 תביעות נגד המדינה בגין פרשת האיברים, אולם גורמים המעורבים בנושא מסרו כי מדובר במספר כפול.

בפרקליטות סירבו למסור את רשימת התיקים שבהם שילמה המדינה פיצויים. בקשת חופש מידע שהגיש "הארץ" נדחתה בנימוק ש"הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה" וקיים "חשש לפגיעה בפרטיות התובעים". בתשובה נמסר כי עד כה הסתיימו 13 תביעות בפשרה ו–70 תביעות תלויות ועומדות בבתי המשפט. מרשימת התיקים שהצלחנו לאתר, עולה כי המדינה שילמה עד היום סכום של לפחות 3.5 מיליון שקלים בגין שמירת האיברים במכון בהנהגתו של היס.

המשפחות לא הסכימו

סכום הפיצוי הגבוה ביותר ששולם עד כה, ככל הידוע, 700 אלף שקל, ניתן בפרשת התינוק רון אייזן, אך גם במקרים אחרים שולמו סכומים גבוהים במיוחד. כך, במקרה של אהוד שניאור, שהיה חייל דובדבן שמת ב–2002 מדום לב בעת ריצת אימון כתוצאה מטרטור מפקדיו. כמה שנים לאחר מותו התברר להוריו כי איברים רבים הוצאו מגופתו ללא כל צורך רפואי או משפטי ונשמרו במרתפי המכון. ללא הסכמתם. ההורים סיפרו כי מיד לאחר מותו ניסו גורמי צבא לשכנע אותם לחתום על הסכמה לנתיחת גופם כשהם מסבירים שיערכו את הנתיחה אף אם יעמדו בהתנגדותם. אחרי 40 שעות ללא שינה, האב נכנע ללחצים וחתם. הוא לא ידע שהוא חותם גם לכאורה על הסכמה לאפשרות להוצאת איברים מהגופה והשארת חלקי איברים מהגופה במכון לאחר העברת הגופה לקבורה. לאחר פיצוץ הפרשה, תבעה המשפחה את המדינה ופוצתה בחצי מיליון שקלים.

במקרה אחר, בתו של הולך רגל שנדרס על ידי משאית בעכו בשנת 2005 קיבלה פיצוי בסך 250 אלף שקל על כך שלבו השלם נשמר במשך שמונה שנים במכון. המקרה זהה לסיפור של דודו טופז, שלאחר שנים התברר שלבו נשמר בצנצנת במכון. אז ניסתה המדינה לגלגל את האשם אל הפתולוג שנכח בחדר הניתוח מטעם המשפחה, ד"ר קוגל, בטענה שעצם את עיניו. בסופו של דבר, המדינה שילמה פיצוי בסך 300 אלף שקל לאחיו של טופז. ואלה הן רק מקצת מהתביעות שהסתיימו בנזק גדול למדינה, שכן חלקן נותרו חסויות. כל המשפחות טענו כי לא הסכימו לשמירת האיברים, אף שמסתבר שחתמו עליה. הן טענו כי סעיף ההסכמה נחבא בנבכי ההסכמה לנתיחת הגופה, שבמקרים רבים נכפתה עליהם. המדינה הסכימה להתפשר עם המשפחות התובעות לאחר שנים של ניהול הליכים בבתי המשפט.

גמזו מותח ביקורת על כך שהמדינה ממשיכה לשלם להיס גם היום, יותר משנתיים אחרי פרישתו. "אני חושב שצריך להפסיק את זה. במקור דובר על שנה־שנה וחצי לכל היותר, אבל זה מתחיל להימרח והגיע הזמן לסיים את ההתקשרות", אומר גמזו. "אפשר להסתדר ולהזמין אותו כעד ככל העדים לבית משפט לפי הצורך".

עורכת הדין ארנה לין מסרה בשם פרופ' היס: "אין תגובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו