בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאבקם של מבקשי המקלט עוד לא נגמר

ההתערבות השלישית במספר מצד בג"ץ בחוק למניעת הסתננות היא המלחמה הקודמת. במדיניות הממשלה ל"עידוד יציאה מרצון" - המלחמה רק התחילה

60תגובות
מוטי מילרוד

החלטת בג"ץ אתמול (שלישי) בעתירה שהגישו ארגוני זכויות האדם מגדירה, כך נדמה, את "גבולות הגזרה" המותרים: כליאת מבקשי מקלט חדשים במתקן סהרונים למשך שלושה חודשים לצורך "מיצוי הליכי הזיהוי והגירוש", לצד הגבלת השהייה במתקן חולות, ככל הנראה לתקופה של עד שנה. אלה אמירות חשובות, אולם ייתכן כי הן מסמנות את סופו של המאבק המשפטי סביב החוק למניעת הסתננות, לפחות בגרסתו האחרונה. משמעות הדבר איננה שהסתיים המאבק על זכויותיהם של מבקשי המקלט. להיפך.

לפני כחודש דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הבקשה לצו ביניים שהגישו ארגוני זכויות אדם, בבקשה למנוע את גירושם של מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן (שלא ניתן להחזירם למדינות אלה) לרואנדה ולאוגנדה, ואת כליאתם של המסרבים לעזוב את ישראל - ללא הגבלת זמן. בכך, הכשיר בית המשפט את מדיניות הממשלה, שקיבלה אמנם את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין, אולם נותרה, הלכה למעשה, במחשכים: ההסכמים שנחתמו (אם נחתמו) עם שתי המדינות האלה - "הבטוחות" לטענת נציגי הממשלה; המפוקפקות לדברי אחרים - לא פורסמו עד היום, וסימני שאלה רבים עדיין מרחפים מעליהם.

הדיון הבא בבית המשפט המחוזי בבאר שבע יתקיים רק בעוד כחודש. ההחלטה לדחות את צו הביניים אינה בדיוק מקור של אופטימיות באשר לסיכויי העתירה. בהקשר זה של העברת המהגרים למדינה שלישית, כתבה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בפסק הדין שפורסם אתמול, כי "השאלה כיצד נקבע שמדינה היא אכן מדינה בטוחה היא שאלה מורכבת, אשר אינה מתעוררת בענייננו". נדמה כי זה רק עניין של זמן עד שהנושא יובא להכרעת בג"ץ. ואולם, עד שזה יקרה, לא ידוע כמה מבקשי מקלט יגורשו בשיטה זה של "עידוד יציאה מרצון". במלים אחרות, ההתערבות השלישית במספר מצד בג"ץ בחוק למניעת הסתננות היא המלחמה הקודמת. זו החדשה רק התחילה.

חזית אחרת, שבה לעולם אין רגיעה ולו זמנית, היא המלחמה של נציגי הממשלה בשופטי בג"ץ. ההבדלים בין הבוז שהפגינו גדעון סער ("אנחנו בהחלט מוכנים לקחת בחשבון חלק מההערות של בית המשפט לגבי המתקן, אבל לא את כולן") ומירי רגב ("בינתיים זה רק קרב הורדות ידיים, אבל בסוף תהיה 'פסקת התגברות' וברור מי ינצח") כלפי בית המשפט העליון בסיבוב הקודם לפני כשנה, אינם שונים - לא מבחינת המהות ולא בהיבט סגנוני - מהאיומים הלא מוסווים ששיגרה אתמול לאותו כיוון שרת המשפטים, איילת שקד. שר בא, שר הולך, אך המדיניות נשארת - לא רק ערעור על החלטות בג"ץ אלא גם ההסתה נגד מבקשי המקלט עצמם. וכי למה שזו האחרונה תיפסק? אפשר לסמוך על הממשלה הנוכחית כי תמשיך להעדיף לשסות קבוצה מוחלשת אחת בשנייה מאשר לקחת אחריות ולהתמודד עם האתגרים והקשיים הקיימים.

בפסק הדין אתמול כתבה הנשיאה נאור כי "הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר", והשופט חנן מלצר הוסיף כי "אנו נדרשים להפעיל את הכללים המשפטיים הרלבנטיים בחמלה וברגישות כלפי כל המעורבים" - דווקא מפני ש"אבותינו היו בעצמם, בעבר הרחוק, עובדים זרים בארץ לא להם, ובעבר הקרוב יותר התדפקו על שערי מדינות שונות במנוסה מפני הצורר הנאצי, ונדחו". לא נראה כי לתקווה לגילויים כאלה של חמלה יש על מה להתבסס: המלה הזו והערכים שהיא משקפת נמחקו מזמן מהלקסיקון הממשלתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו