בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 15 שנה: תם הפרק המשפטי בפרשת תחלואת הצוללנים בקישון

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו קבוצות של דייגים וצוללנים וקבע כי הם לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי לתחלואה כתוצאה מפעילות בנחל קישון, וכן כי לא קיימת בקרבם תחלואה עודפת

28תגובות

הפרק המשפטי בפרשת מחלות הסרטן של הצוללנים והדייגים שפעלו באזור נחל קישון הגיע היום (חמישי) לסיומו לאחר 15 שנה. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים דחה את הערעורים שהגישו דייגים וצוללנים נגד פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. בית משפט זה דחה תביעות נזיקין שלהם נגד מפעלים ורשויות שהיו אחראים לטענתם לזיהום הקישון ולמחלות סרטן שונות שהתפתחו בגופם.

במסגרת הערעור נדרש בית המשפט לדון בענייניהם של קבוצת צוללנים ושישה דייגים. מולם עמדו עשרות משיבים ובהם מפעל חיפה כימיקלים, אחד המפעלים העיקריים שהזרימו שפכים לקישון, אותו ייצגו עורכי דין ממשרד נשיץ, ברנדס אמיר. בית המשפט החליט לאחד את הדיון בכל הערעורים, ובפסק הדין שכתב השופט יצחק עמית, הוא קבע שאין להתערב בפסקי הדין של המחוזי.

בז רטנר

פרשת הסרטן בקישון החלה לאחר פרסום בעיתון ידיעות אחרונות בראשית העשור הקודם ובו נחשפה העובדה שקבוצה גדולה של לוחמי חיל הים פעלה בקישון וצללה בו. הלוחמים שבהם מדובר זכו להכרה של משרד הביטחון, כמי שזכאים לסיוע רפואי בעקבות שירותם הצבאי. מאוחר יותר הם התארגנו והגישו תביעת נזיקין נגד הגורמים שהביאו לטענתם לזיהום הנחל. גם דייגי הקישון התארגנו והגישו תביעה דומה.

השופט עמית קבע שחוות דעת המומחים שעליהם הסתמכו נציגי שתי הקבוצות לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי לתחלואה כתוצאה מפעילות בקישון, ואף לא שקיימת בקרבם תחלואה עודפת. הוא השתכנע מחוות דעת של נציגי המפעלים שמידת החשיפה של הצוללנים היתה ברב המקרים ברמה שלא יכולה לגרום למחלת הסרטן על פי הידע המחקרי הקיים.

לגבי הדייגים שב עמית וחזר על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה רבים מהם כלל לא פעלו באזור נחל הקישון ואף לא במעגן במורד הנחל ולכן לא נחשפו לזיהומים. הוא ציין לגבי כל ששת המערערים, כי יש פער גדול בין טענתם שהם היו חשופים פרקי זמן ארוכים לזיהום מהנחל לבין המציאות. כך למשל, אחד הדייגים פעל רוב השנים בנמל יפו.

בניסיון למצוא הוכחה נוספת המצדיקה תשלום פיצויים למערערים, טענו עורכי דינם שמדובר במקרה של עמימות סיבתית המוגדרת בשפה המשפטית כ"הטיה נשנית". כלומר, כאשר מזיק גורם נזקים לקבוצה גדולה של אנשים שאף אחד מהם לא מצליח להוכיח ברמה של 51% קשר סיבתי בין המזיק לנזק, ניתן להוכיח זאת כלפי הקבוצה כולה.

עם זאת, השופט עמית לא קיבל את טענתם וציין שבמקרה של הקישון אין מדובר במקרה של סיבתיות עמומה מאחר שהמערערים לא הצליחו להוכיח אפילו קשר סיבתי פונטציאלי למחלות השונות וזהו תנאי הכרחי לקביעת "הטיה נשנית". "במקרה שלפנינו, לא ניתן לזהות קבוצה של ניזוקים שנחשפו לאותם חומרים מסוכנים, באותה דרך ובאותה תצורה, ועקב כך לקו באותה המחלה ובשל כך סובלים מעודף תחלואה", כתב עמית. הוא הוסיף שסביר להניח שמחלותיהם של התובעים נגרמו בשל גורמי סיכון אישיים. לאחר מכן הוא הוסיף: "אדגיש כי מסקנה זו אין לה ולא כלום עם העובדה, עליה קשה לחלוק, כי המפעלים השונים חטאו במהלך השנים בהזרמה לא מבוקרת של שפכים תעשיתיים וחומרים מסוכנים לקישון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו