ברוב של שניים מול אחד: העליון הכריע כי רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה - משפט ופלילים - הארץ

ברוב של שניים מול אחד: העליון הכריע כי רומן זדורוב רצח את תאיר ראדה

ביהמ"ש דחה את הערעור בהרשעה השנייה של זדורוב ברצח מלפני תשע שנים ■ השופט דנציגר, שהיה בדעת מיעוט: יש לזכותו מחמת הספק ■ אשתו של זדורוב: "הוא היה בטוח שהוא משתחרר היום" ■ אמה של ראדה: אמשיך לרדוף אחר הרוצח עד סוף חיי

שרון פולבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זדורוב בבית המשפט העליון, הבוקר
שרון פולבר

בית המשפט העליון דחה הבוקר (רביעי) את ערעורו של רומן זדורוב על הרשעתו השנייה ברצח הילדה תאיר ראדה לפני תשע שנים. בהרכב שדן בערעור ישבו השופטים יצחק עמית, צבי זילברטל ויורם דנציגר, שהתנגד להחלטה.

השופטים עמית וזילברטל החליטו לדחות את הערעור ולהשאיר את הרשעת זדורוב על כנה, בעוד שהשופט דנציגר חשב כי יש להורות על זיכויו מחמת הספק. פסק הדין מונה 300 עמודים וכתיבתו ארכה יותר משנה.

תאיר ראדה

שלושת השופטים העדיפו את חוות הדעת של הרופאה המשפטית ד"ר מאיה רזניק-פורמן, לפיה להב הסכין ששימשה לרצח היה משונן. השופט דנציגר כתב כי "אימוץ מסקנותיה של ד"ר רזניק-פורמן מלמד על סתירה בין הודאת זדורוב, שמסר בעקביות כי פגע במנוחה באמצעות אחת מהסכינים ששימשו אותו בעבודתו (כולן בעלות להב ישר), לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. סתירה זו מחייבת מטבע הדברים הפחתה של ממש במשקל ההודאות". לעומתו החליט השופט עמית כי משקלו של נושא זה זניח, היות שזדורוב השליך את הלהב לאחר הרצח, וזה לא נמצא עד היום. השופט זילברטל הצטרף לדעתו של השופט עמית על מרבית נימוקיה.

דנציגר לא קיבל את טענות זדורוב לפיהן ננקטו כלפיו שלושה אמצעים פסולים בחקירה, והגיע למסקנה שההודאות נמסרו מרצונו החופשי של זדורוב ומבלי שהופעל עליו לחץ חיצוני פסול. לדברי דנציגר, הודאתו של זדורוב בפני המדובב מטילה צל כבד על חפותו, אך הרושם שעלה מההודאות שנמסרו בחקירה לא היה חד משמעי.

דנציגר התייחס לפרטים המוכמנים שידע זדורוב ושימשו בסיס להרשעתו, ואמר כי ישנם פרטים "שליליים" שיש בהם כדי לגרוע ממשקל ההודאות. כך , לדבריו, טענתו העקבית של זדורוב כי שיסף את מותנה של המנוחה, שאין לה כל אחיזה בחומר הראיות; העובדה שלא ידע להדגים בשום שלב את החתך העמוק והייחודי בשורש כף ידה השמאלית של המנוחה ולא מסר מידע על כך מיוזמתו; וכן העובדה שבשחזור חלף זדורוב כמה פעמים על פני זירת הרצח, כשפניו מועדות לקומה העליונה.

עמית כתב בפסק הדין כי הודאתו של זדורוב היא אותנטית, וכי הוא "אינו נאשם רפה שכל, חלש אופי או רגיש ושברירי, אלא אדם חשדן". לדברי השופט, הודאותיו של זדורוב כללו פרטים מוכמנים שיכולים היו להיות ידועים רק לרוצח, כמו חוסר האפשרות לנעול את תא השירותים מבחוץ ואופן עמידת המנוחה בעת שיסוף גרונה". השופט זילברטל הדגיש כי הודאותיו של זדורוב היו אותנטיות ועמדו בסף הדרוש כדי שלא יהיה ספק סביר לגבי האפשרות שהוא רוצחה של תאיר ראדה.

דנציגר אמר עוד כי קיומן של שלוש עקבות הנעל הזרות במסלול היציאה מהתא, והיעדר הממצאים הפורנזיים שקושרים את זדורוב לזירה, יכולים להפחית ממשקל ההודאות. "לא ניתן לומר שמקבץ ראיות זה הוא בגדר תהיות וקושיות בעלמא, אלא שמדובר ברצף ראייתי החותר תחת גרסת המשיבה ומכרסם באשמתו של זדורוב", כתב. 

באשר לטביעות הנעל הנוספות קבע עמית כי אין בהן די כדי להוביל לזיכויו של זדורוב, וציין כי לאחר גילוי הגופה נכנסו לתא השירותים חמישה עשר אנשים לפחות, מתוכם תוחקרו רק עשרה. 

עורכי הדין אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט, סנגוריו של זדורוב, היום בבית המשפט העליון

סנגוריו של זדורוב, עורכי הדין אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט מטעם הסניגוריה הציבורית, אמרו כי בכוונתם להגיש בקשה לדיון נוסף בתיק. פלדמן הוסיף כ "אנחנו בוודאי מאוכזבים, יש יותר מדי סימני שאלה שמרחפים ואי אפשר להתעלם מהם".

אשתו של זדורוב אולגה חזרה ואמרה כי בעלה זכאי. "הם לא יכולים לזכות כי מכאן יתחילו הרבה בעיות. לצערי בשבילם הכי חשוב זה היציבות שלהם במערכת המשפטית, לא רוצים להודות שעשו טעות ענקית. הרסו חיים לשתי משפחות וגם לאנשים שמאמינים ואנשים שמכירים את התיק. כל החומר הזה בנוי על שקרים של הפרקליטות והמשטרה", אמרה. לדבריה, שוחחה עם בעלה שלשום. "הוא היה בטוח שהיום הוא יוצא כי הוא תמים מאוד. הוא נפל קורבן. אני לא אירגע עד שהעניין לא יירגע. אני ממשיכה להילחם".

אילנה ראדה, אמא של תאיר, קראה לאחר הדיון "לא לבטוח במדינה". "שוב אני אומרת כמו שאמרתי מלכתחילה, הדרך עוד ארוכה, זה לא נגמר מאחר שבית המשפט השאיר חלון פתוח, שאולי הוא לא אשם. יש על מה להסתכל. באתי בתחושה שאולי יסתכלו בצורה אחרת ושווה על עוד דברים שעלו ולא עלו בפסיקות קודמות, אבל זה עוד יבוא", אמרה. "עד סוף חיי אמשיך לרדוף אחרי הרוצח של בתי", הוסיפה ראדה.

פרקליט המדינה מסר לאחר הרשעתו של זדורוב כי "דעת הרוב קבעה בקול רם וברור כי מדובר במקרה שאינו גבולי כלל וכי מדובר בהרשעה מוצקה. היתה דעת מיעוט, אולם גם שופט המיעוט הדגיש כי פסע היה בינו לבין הרשעה. בפסק הדין נכתב בבירור כי כל ראייה לרבות ראיות חדשות נבחנו נדונו ונטחנו עד דק. בית המשפט קבע את דברו בקול ברור וצלול". ניצן הוסיף כי "במשך שנים נוהל מסע הכפשה נגד שוטרים, עדים, מומחים ופרקליטים שעסקו בתיק ופסק הדין נתן היום תשובה ברורה - מדובר במחול שדים שאני מקווה שפסק הדין ישים לו סוף קץ". 

אולגה זדורוב, הבוקר בבית המשפט

ההכרעה בערעור באה לאחר שבית המשפט העליון נדרש בעבר לראיות החדשות שהציגו סנגוריו של זדורוב, והחזיר את התיק להכרעת בית המשפט המחוזי בנצרת. ואולם הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי קבע כי אין בראיות האלה כדי לזכות את זדורוב והרשיע אותו בפעם השנייה. סנגורי זדורוב ערערו על הפסיקה הזאת לבית המשפט העליון.

במרכז דיון ארוך שקיים בית המשפט העליון, לפני שנה וחודשיים, בערעור שהגיש זדורוב על הרשעתו השנייה, עמדו טביעות הנעל שנמצאו בזירת הרצח של ראדה - תא שירותים נעול בקומה השנייה של בית הספר נופי גולן בקצרין. בין הסנגורים לתובעת היתה בדיון מחלוקת עמוקה על סימני דם שנמצאו על מכנסי הג'ינס של ראדה. לפי חוות הדעת של המומחה מטעם המדינה, איש מז"פ בשם ירון שור, מדובר בטביעות נעל שבסבירות גבוהה מתאימות לנעליו של זדורוב. ואולם לפי חוות הדעת של ההגנה, שהוגשה על ידי מומחה בינלאומי ששירת באף־בי־איי, ויליאם בודזיאק, סימני הדם הם בכלל לא טביעות נעל.

באחרונה התפתחה פרשה שהסתעפה מתיק זדורוב ונחשפה ב"הארץ". נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, פרסמה את החלטתה בעניין הניסיון לשנות את התצהיר של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, שיצא נגד עמדת המדינה בתיק זדורוב. גרסטל קבעה כי הדבר "מהווה התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד" והכריעה כי נפל פגם בהתנהלות הפרקליטות בתיק. 

בפרשה ניסתה הפרקליטות לטרפד את מינויה של ד"ר מאיה רזניק-פורמן לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית בשל עדותה בתיק זדורוב. בדיון בעניינה בבית הדין לעבודה, ביקש ראש המכון, ד"ר חן קוגל, להעיד לטובת פורמן. הפרקליטות דרשה מקוגל להשמיט את הסעיפים בעדותו שבהם גיבה את חוות דעתה של פורמן בתיק זדורוב, והביע את עמדותיו בנוגע להתנהלות הפרקליטות בתיק. קוגל סירב לשנות את עדותו. בית הדין פסק לבסוף לטובתה של פורמן ודרש שתיכנס לאלתר לתפקיד. 

גרסטל בדקה את השתלשלות הפרשה והכריעה שנפל פגם בהתנהלותה של הפרקליטה בתיק. בהחלטתה כתבה גרסטל כי במקרה של קוגל לא היה מדובר בטיוטת תצהיר שניתן להכניס בה שינויים אלא ב"תצהיר עשוי וגמור, שכל ניסיון שינוי שלו, מהווה התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד". עם זאת, פרקליט המדינה שי ניצן פנה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בטענה כי גרסטל חרגה מסמכותה וביקש ממנו לבטל את ההחלטה.

שלשום השיבה גרסטל לוויינשטיין ודחתה את טענותיו של ניצן. במכתב התשובה שלה כתבה כי "המאמץ האדיר, שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנידון, אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו, שהרי אף אם היתה קיימת חריגה מסמכות בהכרעתי - ולא הייתה כזו - לא היה בכך כדי לאיין את המעשה נושא הכרעתי אשר נפל בו פגם, וכפי שיובהר בהמשך הפגם גדול יותר ממה שנחזה להיות מלכתחילה". לאחר שהתקבלה התגובה צפוי וינשטיין להכריע בעניין.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ