בית המשפט העליון דחה את ערעורו של האב שהורשע בפרשת "טלטול התאומים"

הרכב של שלושה שופטים קבע כי אין ספק שהאב "הרג את ילדו הקט ופגע גם בילדתו", שהיו באותה עת בני ארבעה חודשים. הוא יחל לרצות את עונשו, חמש שנות מאסר, בעוד חודש

שרון פולבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
שרון פולבר

הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון דחה הבוקר (שלישי) את ערעורו של האב שהורשע בהריגת בנו ובתקיפה והתעללות בבתו בפרשה שכונתה "טלטול התאומים". השופטים דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר ואורי שהם דחו את טענתו של האב כי הנזק לילדיו נגרם מסיבות טבעיות וממצבם הרפואי של השניים, שהיו בני ארבעה חודשים באותה עת.

האב, ששמו אסור בפרסום, הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בספטמבר 2014 והשופט צבי גורפינקל גזר עליו עונש של חמש שנות מאסר בפועל. בעקבות דחיית הערעור, יחל האב לרצות את עונשו ב-30 במארס בבית הכלא ניצן. עורך דינו, ירום הלוי, מסר כי הוא מביע צער על כך ש"אב חף מפשע עומד להיכנס לכלא". 

האב ועורך דינו ביום ההרשעה בבית המשפט המחוזי בת"א, בספטמבר 2014
האב ועורך דינו ביום ההרשעה בבית המשפט המחוזי בת"א, בספטמבר 2014צילום: תמר מצפי

בערעור טען האב לחפותו וגרס כי ניתנו הסברים חלופיים לתסמינים הרפואיים שהתגלו אצל התינוק שמת, והסברים אלה מעלים ספק סביר בדבר אשמתו. עוד טען האב כי גם אם לא יימצא שסיבות טבעיות גרמו לפגיעה בתאומים, התשתית הראייתית שהונחה לא מאפשרת לקבוע כי הוא זה שפגע בהם. מנגד טענה המדינה כי קביעות בית המשפט המחוזי התבססו על שורה של עדים מומחים שהופיעו בפניו ועל כן אין מקום להתערבות של ערכאת ערעור.

בפרקליטות גרסו כי אצל התינוק נמצאו פגיעות המכונות בשפה הרפואית "המשולש" - שקיומן יחד מצביע על טלטול לדעת מומחים מסוימים. מנגד טען האב כי אחד התסמינים של המשולש לא הוכח בוודאות וכי מותו של הפעוט נגרם כתוצאה מפקקת ורידים, הנגרמת מקריש דם החוסם וריד במוח. עוד טען האב כי את הפגיעות הנוספות שבהן לקו האח והאחות ניתן להסביר על ידי מחלת רככת העצמות, שממנה סבלו השניים לדבריו.

השופטת דפנה ברק-ארז שללה את גרסת האב וכתבה בפסק הדין כי "כאשר מביאים בחשבון את נדירותה של האפשרות כי פקקת הביאה לדימומים שהתגלו אצל המנוח, לצד היעדר כל סיבה להתפתחותה של פקקת מעין זו במקרה דנן ובצירוף השברים בראשו ובצלעותיו, ניתן לומר כי לא נותר עוד ספק סביר באשר לכך שלא פקקת גרמה למותו של המנוח". באשר לטענה כי ילדיו חלו ברככת ציינה השופטת כי "עדויותיהם של מומחי התביעה היו רבות, מבוססות ומשכנעות, וכללו התייחסות נרחבת למגוון הבדיקות שנעשו ושללו קיומה של רככת אצל התאומים".

ברק-ארז הדגישה כי הערעור מעורר קשת של מחשבות מטרידות. "ניתן להתרשם כי המערער סובל" כתבה, "הסיבות שהביאו אותו לפגיעה בילדיו נותרו לוטות בערפל. סבלם של בני משפחתו וכל הקרובים אליו ברור גם כן. אולם, אינני רואה מוצא מן המסקנה החד-משמעית שאליה הגעתי – כי הוא זה שהרג את ילדו הקט ופגע גם בילדתו, אחותו של המנוח". לאמירה זו הצטרף השופט שהם שכתב "צר לי על המערער, אשר מעשיו ותוצאותיהם הקשות ילוו אותו עוד שנים ארוכות, אך עוד יותר צר לי על המנוח הפעוט שמצא את מותו בנסיבות כה טרגיות".

עורך דינו של האב, ירום הלוי, מסר בתגובה להחלטת בית המשפט כי "בתי המשפט הגנו על עדות לא מקצועית של פתולוגית של המכון לרפואה משפטית, וגרמו בטעות לא רק לאובדן חירותו של האב אלא גם להרס טוטאלי של קשר חם ואוהב שהאב הצליח לבנות בעמל ויגע עם בתו שהיא כיום בת ארבע וחצי". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ