טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ: למדינה אין סמכות להחזיק גופות מחבלים - יש לחוקק חוק או להשיבן

ההחלטה התקבלה ברוב של שני שופטים נגד אחד. השופטים דנציגר וקרא הקציבו למדינה חצי שנה לחוקק חוק חדש, אחרת יהיה עליה להחזיר את הגופות, וציינו: גם לנתעב שברוצחים יש זכות להיקבר. לעומתם, השופט הנדל קבע כי אין צורך בחוק חדש

30תגובות
הלווייה בעיירה בני נעים בגדה של מחבלת שגופתה הוחזרה לאחר שנשמרה בידי ישראל, בשנה שעברה
MUSSA ISSA QAWASMA/רויטר

בג"ץ קבע היום (חמישי) ברוב של שני שופטים נגד אחד, כי מדינת ישראל אינה רשאית להחזיק בידיה גופות של מחבלים לצרכי משא ומתן, כיוון שאין חוק ספציפי ומפורש שמאפשר לה לעשות זאת. השופטים יורם דנציגר וג'ורג' קרא ציינו, בניגוד לעמדתו של עמיתם ניל הנדל, כי אם מדינת ישראל מעוניינת בכך - באפשרותה לחוקק חוק שיעמוד בסטנדרטים המשפטיים הקבועים בדין הישראלי ובדין הבינלאומי. השופט הנדל, לעומת זאת, קבע כי החוק הנוכחי מעניק לממשלה סמכות להחזיק בגופות, ופתח את חוות דעתו בתיאור המצב הביטחוני השורר בישראל. 

בית המשפט הקציב למדינה שהות של שישה חודשים מהיום לחוקק חוק בנושא, וקבע כי אם לא יחוקק חוק עד למועד זה, גופות המחבלים יוחזרו למשפחותיהם.

הפסיקה התקבלה במסגרת עתירה שהגישו משפחות המחבלים נגד קביעת הקבינט מתחילת השנה, שלפיה גופות מחבלים מחמאס שייהרגו במהלך ביצוע פיגועים לא יוחזרו עוד למשפחותיהם, אלא ייקברו באתר קבורה ייעודי שיוקם לשם כך. מטרת ההחלטה הייתה ניסיון להפעיל לחץ על משפחות המחבלים ובכך ללחוץ על חמאס להחזיר את גופות חיילי צה"ל.

ההחלטה התבססה על הערכות מצב ביטחוניות, שלפיהן החזקת הגופות תוכל לסייע בהשבת האזרחים וגופות חללי צה"ל המוחזקים בידי ארגון הטרור, ולקדם משא ומתן עתידי בעניין. בהתאם למדיניות, נקברו בבית הקברות לחללי אויב בעמיעד ארבע גופות מחבלים. שתי גופות מחבלים נוספות מוחזקות בידי משטרת ישראל, וטרם הוצאו להן צווי קבורה. משפחותיהם של מחבלים אלה טענו כי החזקת הגופות פוגעת בזכות החוקתית של המחבלים ובני משפחותיהם לכבוד, עולה לכדי ענישה קולקטיבית ומנוגדת למשפט הבינלאומי. עוד נטען כי לפי עקרונות המשפט, במקרה של נקיטת אמצעי כזה, המהווה פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, החוק צריך להיות מפורש ולהעניק לממשלה סמכות כזו – בעוד שהחוק הנוכחי אינו עושה זאת.

השופט דנציגר קיבל את טענת העותרים כי הימנעות ממסירת גופות המחבלים לידי משפחותיהם פוגעת בזכותם החוקתית לכבוד, שכן גם "הנתעב שברוצחים" זכאי לקבורה מכובדת ונאותה. "פעולותיו של המפקד הצבאי כרוכות בפגיעה בזכויות אדם", כתב דנציגר. "לא אחת נפסק כי מן הזכות לכבוד האדם נגזרות גם זכויות המת ובני משפחתו להביא את המת לקבורה מכובדת ונאותה, שתאפשר התייחדות וזיכרון. זכויות אלה הוכרו בפסיקה ללא קשר לשאלת זהותם של המתים, גם כאשר הם היו מחבלים וחיילי אויב. זאת, על רקע המוסכמה הכללית שלפיה זכויות אדם נתונות לכל בני האדם באשר הם, גם אם הם עונים להגדרת 'אויב'.

"אכן, מוסכמה היא לצורך ענייננו, שגם לנתעב שברוצחים יש זכות להיקבר, ולבני משפחתו יש זכות לקברו", הוסיף דנציגר. "מוסכמה זו אמנם עשויה לעורר תחושות קשות, בעיקר בקרב מי שנפגעו ממעשיו של המת, אך היא מתחייבת במשטר המכבד זכויות אדם, כפי שהוסבר פעמים רבות בפסיקה".

השופטים קרא ודנציגר קבעו כי החוק שעליו הסתמכה הממשלה - תקנה 133 מתקנות ההגנה לשעת חירום אשר אומצה מתקופת המנדט לחוק הישראלי ב-1948 - אינו מעניק לממשלה סמכות להחזיק גופות מחבלים ולקבור אותן באופן ארעי לצרכי משא ומתן. לפי פרשנות השופטים, תקנה זו מסמיכה את המפקד הצבאי להנפיק צו קבורה ולצוות מי יקבור את הגווייה, באיזה מקום ובאיזו שעה היא תיקבר, אך היא עמומה באשר לנסיבות. כך, לא ברור מאופן ניסוח התקנה אם הסמכות לקבל החלטות על קבורתם של מתים חלה רק ב"שעת חירום", או גם בהקשרים אחרים.

כמו כן, נקבע כי לא ברור מלשונה של התקנה אם הסמכות לקבל החלטות בעניין קבורה קיימת רק כאשר אין אפשרות להביא את המת לקבורה בדרך המקובלת והרגילה, או גם בסיטואציות אחרות. בעיקר, הדגישו השופטים, לשון התקנה אינה מתייחסת באופן מפורש לפעולה של קבורה ארעית לצרכי משא ומתן, ששונה מקבורה רגילה. על כן, נקבע כי אם מדינת ישראל רוצה לגזור מלשון התקנה סמכות גם לקבורה ארעית לצרכי משא ומתן, על החוק לציין זאת במפורש.

השופטים ציינו שלאחר שבחנו את ההיסטוריה של התקנה, ההיגיון שלה, כללי פרשנות החוקים והדין הבינלאומי, עולה תמונה חדה וברורה: "המחוקק המנדטורי, ולאחריו המחוקק הישראלי, מעולם לא נתנו את דעתם לסיטואציה הקשורה להחזקה ארעית של גופות מחבלים לצרכי משא ומתן. הם לא שיערו בדעתם כי המפקד הצבאי יעשה שימוש בסמכות שהוקנתה לו לגבי מצב דברים כזה.

"התקנה אף נעדרת התייחסות לנתונים הכרחיים הקשורים להפעלת הסמכות במצב הייחודי של קבורה ארעית של גופות לצורכי משא ומתן, ובהם נסיבות שתצדקנה קבורה ארעית של גופה; פרק הזמן שבו ניתן יהיה להחזיק גופה בקבורה ארעית; הסמכות והעיתוי לעניין 'פתיחת הקבר' לאחר כריתת עסקה; חובות תיעוד ורישום בעניין הגופה והקבורה; חובות העברת מידע אודות הגופה ועוד. התקנה שותקת שתיקה רועמת לגבי כל הנתונים הנ"ל, ולא ניתן ללמוד ממנה על כל כוונה של המחוקק להעניק למפקד הצבאי סמכות וכוח לעסוק בהם או לקבל החלטות לגביהם".

הנדל פתח את פסק דינו במלים הללו: "מדינת ישראל מצויה במצב חירום - פשוטו כמשמעו, אף מהבחינה המשפטית – מיום היווסדה. מצב חירום, לרבות מלחמה. דיני המלחמה, על מרכיביהם והיבטיהם השונים, אינם בגדר אוקסימורון, כי אם אתגר משפטי מתמיד שנכפה על המדינה מכורח הנסיבות".

לשיטתו, תקנות ההגנה בנוסחן הנוכחי מעניקות סמכות רחבה להגן על ביטחון המדינה ושלום אזרחיה, ומכאן ניתן לגזור גם סמכות להחזיק גופות מחבלים על רקע משא ומתן קונקרטי להשבת אזרחים וגופות חללים המוחזקים בידי ארגוני הטרור. הוא הוסיף כי אמנם יש בכך פגיעה בכבוד המת, אך השיקולים הביטחוניים של ישראל גוברים. "התקנה אכן מבקשת למנוע את ניוולן של גופות חללי האויב, אך הממד הביטחוני בה מאפיל על זה ההומניטרי. המחוקק ביקש להקנות למפקד הצבאי סמכות לשקול קשת רחבה של שיקולים ביטחוניים – ולהכריע בסוגיית הקבורה בהתבסס על שיקולים אלה, למרות הפגיעה המסוימת בכבוד המת וקרוביו", כתב.

הנדל הוסיף, "המצב המתבקש היה כי גופות מתים, לרבות מחבלים, יוחזרו למשפחותיהם – בהתאם לכלל שקבעה ועדת השרים, וללא חריגים. ואולם, הכיעור והאכזריות שמפגינים ארגוני הטרור, המחזיקים באזרחים ובגופות חללי צה"ל ודורשים מחיר לא רק עבור החיים שברשותם אלא גם בשל המתים, אינם מותירים מנוס. במציאות זו, שאף היא נכפית עלינו, יש לצעוד על חבל דק בין השגת היעד של החזרת אזרחי ישראל וגופות חללי צה"ל, לבין שמירה על כבוד המת - אף של מחבלים. וכמובן, אם הדין מכיר ברגשות קרובי המחבלים, קל וחומר שזעקת המשפחות של החיים והמתים המוחזקים בידי החמאס לא תיתן לנו מנוח. לשון אחר: הכרה במציאות, הקשבה לקול החי שאינו במקומו ולקול דמי אחינו, שאף הם לא הגיעו למקומם, ושמירה על עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד אמרו בתגובה להחלטה כי בג"ץ שגה בקביעתו. "אנו במלחמה נגד ארגוני טרור רצחניים, ולא ניתן להילחם בהם עם ידיים קשורות", נמסר מהשרים. "על כן נוביל באופן מידי חקיקת חוק שיאפשר החזקת גופות". שר הביטחון אביגדור ליברמן הודיע כי הוא הנחה "לפעול ללא דיחוי לחקיקתו של חוק, שיאפשר החזקה בגופות מחבלים לצרכי משא ומתן להשבתם של שבויים ונעדרים".

אבירם שאול, אחיו של החייל אורון שאול שגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה, אמר בתגובה לפסיקה: ״אנחנו מצפים שכנסת ישראל תפעל בהקדם האפשרי בהתאם להנחיית בג״ץ, ותחוקק חוק שיאפשר לשמור בידינו את כל קלפי המיקוח. אל למדינת ישראל לחלק מתנות לאויב כשאורון, לוחם גולני שנשלח להגן על אזרחי ישראל, מוחזק בשבי החמאס למעלה משלוש שנים וחצי. אנחנו מקווים שחברי הכנסת ישימו לנגד עיניהם את מאבקנו העיקש והכואב".

שר התחבורה ישראל כ"ץ מסר היום כי "מדובר בנושא משמעותי המצריך חקיקת בזק. אנו חייבים את זה למשפחות החללים ולחיילי צה״ל". שר התיירות יריב לוין הוסיף: ״הטרור קיבל היום שוב פרס מידי שופטי בג״ץ, אשר פגעו בפסיקתם פגיעה אנושה ביכולת להשיב הביתה את הבנים המוחזקים בידי החמאס. הפסיקה מבטאת פעם נוספת סולם ערכים מעוות".

חבר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ נחמן שי (המחנה הציוני) הבהיר כי בכוונתו לתמוך בחוק, ודחק בקואליציה שלא לתקוף את בג"צ בנושא. ״החלטת בג"צ היא נכונה. עם זאת, אתמוך בחוק שתחוקק הממשלה, יש לו מקום. אין מקום להתקפות מיותרות על בית המשפט העליון״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true