בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביהמ"ש הגן על ארגונים שמפרסמים תלונות על הטרדה מינית: "זו חובה כלפי הקהילה"

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק השבוע בערעור לטובת ארגון "קולך", וקבע כי אף שערכאה נמוכה יותר לא הכריעה אם אדם הטריד או לא הטריד, הפרסומים על התלונה נגדו זוכים להגנה שמעניק החוק

15תגובות
מימין: קהת, עו"ד שפירא־רוזנברג ווידר כהן בירושלים, אתמול
אמיל סלמן

בית המשפט המחוזי בירושלים הגן השבוע על ארגון שפרסם תלונות על הטרדות מיניות וקבע כי הפרסומים מהווים "חובה כלפי הקהילה" — גם אם המתלוננות לא פנו למשטרה ולא העידו בבית המשפט. בזאת, שלח בית המשפט מסר חשוב בנוגע לשימוש בתביעות לשון הרע כדי להשתיק פרסומים על תלונות מסוג זה.

פסק הדין ניתן בערעור שהגישו הרב יוני מילוא, מהמרצים הפופולאריים בציונות הדתית, ובכירות לשעבר בארגון הדתי־פמיניסטי "קולך" בפרשה שמתנהלת כבר יותר מעשור. השופטים קבעו כי הפרסומים של נשות הארגון בנושא אמנם פגעו במילוא, אך הם זוכים להגנה שמעניק החוק. תחילתה של הפרשה לפני כ–12 שנה, בתלונה של צעירה שמילוא הטריד אותה מינית באופן מילולי בתום הרצאה שנשא במרכז "ראש יהודי" בתל אביב. הצעירה פנתה לארגון "קולך", וזה דרש מ"ראש יהודי" לברר את העניין. 

הצדדים הסכימו להעביר את הנושא לבוררות אצל פרופ' יפה זילברשץ, אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וכיום יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה. זילברשץ הטילה מגבלות שונות על מילוא, בהסכמתו, בנוגע להרצאותיו בעתיד. בהחלטה גם נקבע כי מילוא יושעה לשנתיים מפעילות ב"ראש יהודי".

ב–2013 תבע מילוא את פרופ' חנה קהת, לשעבר מנכ"לית הארגון, את איילת וידר כהן, לשעבר יו"ר הארגון, ואת ארגון "קולך" עצמו, על ארבעה פרסומים: דבריה של וידר כהן בכתבה שהופיעה כמה שנים קודם לכן ב"מקור ראשון" כי היא "נדהמת לראות כמה החברה שלנו סלחנית" וכי "העובדה (היא) שאדם כמו מילוא שוועדת בוררות קבעה שהטריד מינית באופן מילולי עדיין מופיע בימי עיון כמרצה וכדמות חינוכית"; הפנייה ופרסום באתר האינטרנט של "קולך" של כתבה מ–2012 שחשפה בין השאר ציטוטים מתרשומת שכתבה המתלוננת לאחר המפגש עם מילוא; ודברים שכתבה קהת בקבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית דתייה — וגם לי אין חוש הומור", בתגובה לאותה כתבה: "חשוב מאד להתריע בפניו. קיבלנו מספר תלונות על יוני מילוא כמטרידן סדרתי".

בית המשפט השלום קיבל את תביעת הדיבה באופן חלקי, וקבע כי על וידר כהן לשלם 7,500 שקלים בגין לשון הרע על אחד הפרסומים. מילוא וארגון "קולך" ערערו על ההחלטה — והשבוע הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה. בפסק דינו קבע המחוזי כי כל הפרסומים זכאים להגנה, שלושה מהם מסיבה של "תום לב" ופרסום נוסף מטעמי "אמת דיברתי". סעיף אחר סעיף, העניקו השופטים בראשות אהרון פרקש הגנה לאלה שמבקשות ולפעמים מתעקשות לפרסם תלונות על הטרדות מיניות. "מקובלת עלינו קביעתו של בית משפט השלום (עליה ערער מילוא, א"ק) כי היה עניין ציבורי במידע", כתבו למשל בהתייחס לדברים של קהת, "המערער מציג את עצמו כמרצה מבוקש במסגרות שונות, לרבות לפני קטינים... הממצא העובדתי כי אכן הוגשו תלונות מבסס את יסוד האמת בהגנה".

אף שהמתלוננות הנוספות לא העידו — לא בבית משפט השלום ולא במחוזי — הסתפקו שתי הערכאות בעדויות של מי שקיבלו את התלונות, "בהתחשב בקושי הטבוע בעדות לעניין זה, הנוגע לליבת צנעת הפרט של כל אדם", כפי שכתבו השופטים. לדברי עו"ד ריקי שפירא רוזנברג שייצגה את הנתבעות, "בכך מעניק פסק הדין הגנה לארגונים העוסקים בתלונות על הטרדה מינית לפרסם תלונות בלא חשש".

יוני מילוא
מתוך עמוד הפייסבו

"פסק הדין מחזק נשים שמתלוננות ואומר להן שהחוק עומד לצדן. לא יצליחו להפחיד אותנו", אומרת פרופ' קהת. לדברי וידר כהן, "בשיח הבוער על שיימינג, באו השופטים ואמרו כי זהו ניימינג: לא רק שזה לגיטימי לתת שם לאדם שיש לגביו תלונות על הטרדה אלא שזאת חובה מוסרית וציבורית". נדמה כי המסר עליו מדברות קהת ווידר כהן נכון לא רק לציבור הדתי; הניסיון להשתיק תלונות על הטרדות חוצה גבולות ומגזרים.

חובה מוסרית

בית המשפט המחוזי לא הסתפק בקבלת טיעוניהן של נשות "קולך" — אלא נקט עמדה רחבה יותר. השופטים כתבו כי כיוון ש"קולך" הוא ארגון "העוסק בתופעת ההטרדות המיניות בקהילה הדתית", כפי שמציין פסק הדין, הרי ש"בנסיבות אלה היה יסוד לקבוע כי חלה (על הנתבעות) חובה כאמור כלפי הקהילה הרלבנטית לעשות את הפרסומים". בשפה פחות משפטית, נדמה כי מדובר בהכרה, אולי אפילו עידוד, כי פרסום התלונות — ולא רק זאת של המתלוננת הראשונה — היה מתוך חובה מוסרית וציבורית.

הקריאה לארגונים לממש את חובתם המוסרית נעשתה אף ששופטי המחוזי לא הכריעו אם מילוא הטריד או לא הטריד. בפסק הדין המשלים בערעור, שניתן באוקטובר, קבע בית משפט השלום כי מעשיו של מילוא "לא עלו כדי הטרדה מינית" וכי "לא הוכח כי הוא הטריד מינית את אלמונית". ואולם, שופטי המחוזי אמרו כי בית משפט השלום לא קבע "ממצאים עובדתיים מפורטים בשאלה מה אירע בפגישה בין מילוא לאלמונית. הוא אף לא הכריע בין שתי העדויות, אשר את שתיהן מצא אמינות. במצב זה, אין בפסק הדין תשתית עובדתית מפורטת, אשר על יסודה ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי בשאלת ההטרדה".

בית המשפט המחוזי אף התייחס למידת ההכרות של מי שהעיד לטובת מילוא עם פרטי המקרה. בניגוד למשקל שייחס בית משפט השלום לעדות של הרב יעקב אריאל, מהרבנים הבולטים בציונות הדתית אשר הגן על מילוא בהזדמנויות שונות, בית המשפט המחוזי קבע כי הוא "לא שמע את המערער ואלמונית בעצמו. עדותו על דברים שנאמרו לו על ידי פרופ' זילברשץ אינה בעלת משקל מספיק ביחס למשמעות של החלטתה כמלמדת על קיומה של הטרדה מינית במקרה זה", כותבים השופטים, ומזכירים בהקשר זה את "הסקנציה המשמעתית" שהוטלה על מילוא — שנתיים הרחקה מפעילות ב"ראש יהודי".

חיזוק למתלוננות

בהחלטתו, בית המשפט המחוזי ביטל קביעה כי אחד הפרסומים היה לשון הרע, חייב את מילוא לשלם 20 אלף שקלים כהוצאות משפט לנתבעות, וחיזק משמעותית מתלוננות על הטרדות מיניות. "החוק מעניק הגנה לפרסומים על פגיעות מיניות הנעשים בתום לב", אומרת עו"ד שפירא רוזנברג, "פרסום תלונה על הטרדה מינית עשוי למנוע פגיעות נוספות. בקהילה הדתית, הדברים חשובים במיוחד כיוון שאנחנו עדיין רואות תופעות של חיפוי על פוגעים והשתקה של תלונות, בפרט נגד רבנים".

"ככל שנשים מתחילות לספר את ההטרדות שהן חוות, כך גוברת ההפחדה והאיום של תלונות דיבה ולשון הרע", אומרת קהת, "מדובר בתביעות השתקה, ניסיון להלך עלינו אימים, אבל מרגע שהגיעו אלינו תלונות לא יכולנו להרשות לעצמנו לעמוד מהצד". היא הוסיפה כי "מותר להגיד שאדם פגע בך, ואם יש חשש שהוא ימשיך לפגוע בנשים אחרות הרי שזו חובה לדבר. אני עומדת מאחורי הפרסומים שלנו, ועכשיו גם הפסיקה תומכת בכך". לדברי וידר כהן, פסק הדין מוכיח כי "מכתבי האיום ותביעות הדיבה" הם "אקדח שלא תמיד טעון. יש כאן אמירה ברורה על החירות שלנו ליידע על תלונות שאנו מקבלות על הטרדה מינית.

עו"ד יעל רוקמן, מנכ"לית "קולך", הוסיפה כי בפסק הדין "חיזקו השופטים את הלגיטימציה של ארגונים המטפלים בפגיעות והטרדות לפעול ולהזהיר את הציבור. פעמים רבות מרחפת עננת תביעת ההשתקה מעל ראשם של נפגעות ונפגעים, ומקשה עליהם להתלונן. אנחנו מקוות שפסק הדין ישמש תמרור אזהרה מפני שימוש בכלי זה, ויסייע לנפגעות ונפגעים לחשוף את סיפורם לאור השמש המחטא".

עו"ד מרדכי וייס, המייצג את מילוא, מסר בתגובה כי "פסק הדין של בית המשפט השלום קבע באופן חד וברור שלא היתה הטרדה. גם הרב אריאל כתב כבר ב–2007 ל'מקור ראשון' 'כמי שעמד מאחורי בירור הפרשה, צר לי לקבוע שהוכשלתם בלשון הרע, יוני מילוא לא הטריד ולא הציע'".

עוד אמר כי "ברור מעל לכל ספק, על סמך בדיקת כל הגורמים שבדקו את הפרשה, שלא היתה כל הטרדה. בית המשפט המחוזי נתן הגנה אך ורק לפרסום ש'הגיעו תלונות על הטרדה'. לפרסום ש'היתה הטרדה' מעולם לא ניתנה הגנה. ע"פ הלכות יסודיות של בית המשפט העליון בדיני לשון הרע, לא תינתן הגנה לפרסום על תלונות אשר תוכנן אינו אמת. בית המשפט המחוזי טעה טעות קשה ביותר, ופסק בניגוד להלכות מפורשות של בית המשפט העליון, והמערער שוקל האם לערער על פסק הדין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו