בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

גזר דינה של טאטור מוכיח: בישראל קיים דין שונה למסיתים ערבים ומסיתים יהודים

עונשה של דארין טאטור ממחיש שמה שמותר לרבנים אסור למשוררת ערבייה. המדינה חוששת לכאורה מדבריה המסיתים, אך ההליכים נגדה עשויים להפוך אותה מדמות שולית לגיבורה לאומית

106תגובות
טאטור בבית המשפט בנצרת, היום
רמי שלוש

בית משפט השלום בנצרת גזר על המשוררת הערבייה דארין טאטור חמישה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי, זאת לאחר שהורשעה בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור. תמיד יהיה ויכוח על השאלה אם התבטאויותיה של המשוררת יצרו אפשרות ממשית לכך שיובילו להתנהגות אלימה או טרוריסטית - תנאי מחייב להרשעה בהסתה לאלימות. אך ניתן לדון בעונש, במדיניות התביעה ובקשר שבין מדיניות הממשלה לבין תופעות של אלימות וטרור.

מערכת משפטית חייבת להיות צודקת. אסור לה להפלות בין עבריינים המבצעים עברות דומות לפי מוצאם האתני או השתייכותם הדתית. ואכן, נציגי המדינה מצהירים חגיגית בדיונים בוועדות הכנסת ומעל כל במה כי הם מחויבים לעקרון השוויון בפני החוק. לאור זאת, קשה להבין את העמדתה לדין של טאטור מול סגירת התיקים השיטתית של חקירות דומות נגד רבנים.

יוסף אליצור, מכותבי תורת המלך, בבית המשפט בראשון לציון. התיק נסגר בסופו של דבר
מוטי מילרוד

מערכת אכיפת החוק לא למדה דבר מכישלונה המחפיר למצות את הדין עם רבנים שעודדו את "גיבורי המחתרת היהודית" - כשמדובר ביהודים זו מחתרת, לא טרור - מי שהיללו את "גבורתו" של הטרוריסט ברוך גולדשטיין והתירו את דמו של יצחק רבין. ב-2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, לסגור את תיק החקירה נגד כותבי "תורת המלך", שדן בהלכות הריגת גויים. המשנה של רבנים אלה מתבטאת, למשל, ב"גם תינוקות שאינם עוברים על שבע מצוות - יש שיקול להורגם בגלל הסכנה העתידית שתיגרם אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם... ואפילו כשאינם מהווים מחסה לרשעים או שהספק היכן הם נמצאים עלול למנוע מאתנו לפגוע ברשעים".

חוסר האנושיות והאכזריות של התבטאות זו לא הספיקו כדי להביא את הרבנים אל ספסל הנאשמים, וגם עתירה לבג"ץ לא הועילה. זאת למרות שהשפעתם של רבנים אלה, המדברים בשם שמיים, על צאן מרעיתם עולה לאין ערוך על השפעתה של המשוררת הערבייה, שמעמדה בציבור עד להעמדתה לדין היה מוגבל למדי. לפי בית המשפט בנצרת, די בהשפעה אפשרית על יחיד, אפילו אם איננו האדם הממוצע אלא אדם חריג. האם קנה מידה כזה הופעל גם על הרבנים? האם מסוגלת מערכת אכיפת החוק להישיר מבט אל עיניה של טאטור ולעמוד מאחורי הקביעה שאותם לא ואותה כן?

עיון בגזרי הדין בעבירות דומות שמפרט בית המשפט בנצרת, מראה שיש הבדל בין יהודים לערבים ברמת הענישה, לרעת הערבים. בעוד שבגין עבירות הסתה ערבים נשלחים ככלל למאסר, ולעתים לזמן לא מבוטל, יהודים כמעט אף פעם לא נידונים למאסר בפועל. אולי זו תקוות שווא, אך יש לקוות שתומכי חוק הלאום לא חושבים שזהות המדינה מצדיקה אפליה כזו. יש גם לקוות שלא רווחת תפיסה גזענית שדברי הסתה משפיעים יותר על ערבים, בהיותם נחותים, מאשר על יהודים. אם שופטים יהודים חרדים יותר מטרור כלפי יהודים מאשר זה שמופנה אל ערבים, עליהם להתגבר על הטיה זו. הדין חייב להיות מופעל ומיושם באופן שוויוני.

טאטור בבית המשפט בנצרת, היום
רמי שלוש

מתבקש לתהות על התבונה שבהאשמת טאטור. משוררת שחוג השפעתה היה מצומצם למדי לפני שהורשעה, זכתה מכוח ההליכים שננקטו נגדה להגברה עצומה של תהודת דבריה. אם התביעה חוששת מההשפעה של מילותיה, האין היא חוששת עוד יותר מהגברת ההשפעה הרעה באמצעות הפצה נרחבת של דברי ההסתה שלה? האין היא חוששת להפוך את טאטור מדמות שמעמדה שולי לגיבורה לאומית? חשוב לא רק להיות צודק, אלא גם לנהוג בתבונה מעשית. מבחינת מעמדה של ישראל בעולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלמשטרים בהם מעמידים לדין משוררים על דברי השירה שלהם יש אופי מסוים, שלילי. הסיכוי שהעמדה לדין של משוררת על הסתה תתקבל כראויה או מוצדקת הוא קלוש. זאת ועוד, בנסיבות בהן ההעמדה לדין עשויה להיתפס כרדיפה, יש לחשוש דווקא מהגברת ההשפעה של הדברים שפורסמו.

לבסוף, לשלטון קל להסביר את מעשי הטרור של הפלסטינים כתולדה של הסתה, ולתלות את האשם במסיתים, גם כאשר מדובר באנשים עלומי שם שאין להם כול מעמד בחברה הפלסטינית. הצגה זו של המציאות נוחה למי שמבקשים להנציח את המצב הקיים ואף לדרדר אותו ולהפוך את פתרון שתי מדינות לבלתי אפשרי. כמו כן, בנסיבות של קונפליקט יש נטייה לייחס את מעשיי האויב לאופיו הרע ולאישיותו הזדונית ולא לנסיבות שבהן הוא מתקיים ופועל. הבעיה בהצגה זו היא שאין בה אמת.

יש אכן פלסטינים שמבקשים להשמיד את מדינת ישראל, ושאיפה זו אינה מותנית בדבר. אולם יש ציבור פלסטיני גדול שייחסו לאלימות ולטרור מושפע על ידי התנהלותה של ישראל. מי שיוצרים מצב שבו חיים בשכנות אנשים סוג א' ואנשים סוג ז' מזמינים התנגדות, גם אלימה, במיוחד כאשר שוללים כל תקווה לשינוי, עוסקים בהשפלה מתמדת, ולא מאפשרים התנגדות שאינה אלימה. לא ההסתה היא המחולל העיקרי של האלימות אלא המדיניות. אף מטרה לא מכשירה את כל האמצעים, וטרור הוא אמצעי מגונה ופסול. שלילת הקשר שבין מדיניות ישראל לטרור הפלסטיני היא הונאה עצמית ואיוולת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו