בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

מלחמת הרשויות כבר כאן, והשרה שקד היא שמובילה אותה

דבריה האחרונים של שרת המשפטים על חוק הלאום הם איום על בג"ץ, ומראים שהיא כנראה פספסה את השיעור על עצמאות השפיטה. טוב יעשה בית המשפט אם יגאל אותנו מיסודות ההבל והעוול שבחוק הזה

204תגובות
השרה שקד בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי

שרת המשפטים איילת שקד כנראה לא היתה בארץ בשנים האחרונות. לכן, היא מדברת על אפשרות שתהיה בישראל מלחמת רשויות. מלחמה כזו קיימת בישראל זה שנים, והגילוי העיקרי שלה הוא התקפה חזיתית על בית המשפט העליון באמצעות שפע של הצעות חוק שנועדו לפגוע בסמכויותיו ובעצמאותו, והצהרות של פוליטיקאים התוקפים בחרון אף פסיקות של בית המשפט ומאפיינים אותן לרוב כחריגה מסמכות, בהם איילת שקד, שהיא כנראה אדם שונה מהשרה שקד.

הדברים האחרונים של השרה שקד הם איום על בית המשפט בעניין העומד לפניו. כלומר, אם יוחלט להיעתר לעתירות נגד חוק הלאום, תהיה זו הכרזת מלחמה על ידי בית המשפט. ובמלחמה כמו במלחמה, דבריה משתלבים היטב בהתקפה עליו מצדה של הממשלה. השרה שקד החמיצה כנראה את השיעור על עצמאות השפיטה. אם היתה משתתפת בו היתה שומעת כי אין ערך למערכת השפיטה אם אין לה עצמאות. מינוי שופטים לפי הקריטריון של התאמת השקפתם לזו של השרה ואיומים על בית המשפט חותרים תחת עצמאות השפיטה. ההתקפה על עצמאות השפיטה בישראל היא מסוכנת במיוחד, משום שבניגוד לרוב הדמוקרטיות, מעמדו וסמכויותיו של בית המשפט אינם משוריינים.

האזינו לראיון עם איילת שקד:

איילת שקד בגלצ - דלג

דווקא בישראל, אין מנוס מלהכיר בסמכות של בית המשפט להתערב בחוק יסוד עד כדי פסילתו. בישראל לא קיימת מערכת איזונים ובלמים מסוג המערכות השונות הקיימות במדינות דמוקרטיות, בדמות שני בתי מחוקקים, חלוקה, תוך ביזור סמכויות למדינות או לאזורים, כפיפות מחייבת לאמנות בינלאומיות ולשיפוט בינלאומי וכיוצא באלה. אין גם הפרדה של ממש בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, ואין ערך רב לפיקוח של הכנסת על הממשלה. הרשות המבצעת, באמצעות הרוב שלרשותה, היא ששולטת על החקיקה. הכנסת, ולמעשה הממשלה, היא גם רשות מחוקקת וגם רשות מכוננת. כינון חוקי יסוד יכול להיעשות ברוב רגיל ובפרוצדורה חקיקתית רגילה. הגורם היחיד בשיטה המשפטית שיש לו כוח מאזן ובולם הוא בית המשפט, ולכן אין זה פלא ששואפי השלטון האבסולוטי פועלים לסירוסו.

אם מחר תכונן הכנסת, באופן שתואר לעיל, חוק עליונות הגבר על האשה, ההטרוסקסואל על הלהט"ב, הלבן על השחור, המשרת בצבא על מי שאינו משרת - לפי שיטת שקד, בית המשפט יצטרך לומר "אמן". ועד כמה שונה חוק הלאום, שהוא בעצם חוק העליונות היהודית, מן הדוגמאות שהובאו קודם לכן? אם זה אכן כך, שיטת המשפט שלנו פרוצה לעריצות, שרירות ואפליה, שאין להן כל רסן או מחסום.

השרה שקד עם השרים גלעד ארדן ונפתלי בנט באישור חוק הלאום בכנסת, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי

מאחורי מסך בערות, מקום שבו אנשים אינם יודעים מה התכונות השיוכיות שלהם, אנשים תבוניים לא היו מסכימים למסור כוח כזה לשלטון. לכן גם שופטים שמרניים ובלתי אקטיביסטים, כדוגמת המשנה לנשיא, מישאל חשין, סברו שיש סמכות לביקורת שיפוטית גם על חוקי יסוד מכוח עקרונות-על. גם בקרב השופטים המכהנים היום בבית המשפט, השאלה האמתית אינה אם יש לבית המשפט כוח כזה אלא מתי מופר עיקרון-על באופן ברור, המחייב התערבות שיפוטית, שעשויה להגיע עד כדי פסילת חוק או הוראה מהוראותיו (כאשר לא ניתן לתקן את המעוות באמצעות התערבות רכה יותר). ראוי להזכיר שמגילת זכויות האדם השיפוטית שכוננה בישראל, ועד לשנים האחרונות היתה גאווה לכל, באה לעולם רק מכוח גישתם היצירתית של שופטי בית המשפט העליון בעשורים הראשונים של המדינה.

כבר היו בתי משפט בעולם שהפעילו ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ללא הסמכה חוקתית מפורשת לכך, כדוגמת הודו וברזיל. גם השרה שקד מודעת מן הסתם לאפשרות זו. אחרת לא היתה טורחת להציע בהצעת חוק יסוד החקיקה שלה לשלול סמכות זו. הצעה זו של השרה היא ברוח חוקתה של הונגריה האוטוריטרית, בת הברית החדשה של ישראל, המתחרה אתה על מי לאומן יותר ומי רומס יותר זכויות אדם.

הפגנת העדה הדרוזית נגד חוק הלאום בכיכר רבין בתל אביב, ביום שבת האחרון
מוטי מילרוד

השרה שקד אינה נלאית מלחזור על אי-האמת שלפיה לפני חוק הלאום, לא היו בידי בית המשפט כלים להגן על אופייה היהודי של המדינה. מה לעשות שישראל היתה מתמיד המדינה שבה מממש העם היהודי את זכותו להגדרה עצמית-לאומית, כאני מאמין מדינתי וכעיקרון חוקתי ועל-חוקתי שיש חשוב כמוהו - אופייה הדמוקרטי - אך אין חשוב ממנו. ולכן, חוק הלאום אינו יכול להוסיף על כך דבר. בנשימה אחת היא אומרת כי החוק אינו פוגע במיעוטים, וגם שהוא בא לשנות את האיזון בין דמוקרטיה ושוויון לבין אופייה הלאומי-יהודי של המדינה (מכאן גם ההתנגדות להזכיר בחוק את המלה שוויון).

איך ייעשה הקסם הזה בלי לפגוע במיעוטים? כיצד חובתה של המדינה לקדם ולעודד התיישבות יהודית לפי חוק הלאום, לא תבוא על חשבון מי שאינם יהודים? לעומת זאת, היא מציגה את החוק כחוק קונצנזואלי. כיצד חוק שמחלק את היהודים לשני מחנות ויוצר התנגדות מקיפה של כל מי שאינם יהודים לחוק יכול להיות קונצנזואלי? ומניין האטימות להשפלה הבלתי נסבלת הנגרמת לכל מי שאינם יהודים המוצאים עצמם מחוץ לגדרה של המדינה?

האמת היא אחרת לגמרי. בסתר לבם יודעים רבים מחברי הקואליציה כי בחוק הלאום הקדיחו את תבשילם, אלא שאין להם האומץ והיושרה להודות בכך. בית המשפט יעשה חסד עם המדינה, עם כלל תושביה - לרבות הקואליציה - עם החזון הציוני והאזרחות הישראלית, עם הזיקה ליהודי העולם, עם מעמדה של ישראל בין העמים, אם יגאל אותנו מיסודות ההבל והעוול שבחוק הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו