שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאחר 18 שנה בכלא: ועדת השחרורים החליטה להקדים את שחרורה של דלאל דאוד, שרצחה את בעלה המתעלל

הפרקליטות, הרשות לשיקום האסיר והוועדה למניעת אלימות במשפחה תמכו בשחרור מוקדם של דאוד. היא תועבר מחר להוסטל שיקומי, לאחר שריצתה 18 מתוך 24 שנות מאסר שנגזרו עליה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מפגינות למען שחרורה של דלאל דאוד, הבוקר ליד בית המשפט ברמלה
מפגינות למען שחרורה של דלאל דאוד, הבוקר ליד בית המשפט ברמלה צילום: מגד גוזני
לי ירון
לי ירון

ועדת השחרורים החליטה להקדים את שחרורה של האסירה דלאל דאוד, שהורשעה ברצח בעלה המתעלל וריצתה 18 מתוך 24 שנות המאסר שנגזרו עליה. לפי ההחלטה, היא תשוחרר על תנאי, ותועבר מחר (חמישי) להוסטל שיקומי כחלק מתוכנית שיקום שהכינה לה הרשות לשיקום האסיר.‎ הקדמת השחרור נעשתה בניגוד לעמדת גורמי הטיפול בשב"ס, אך בתמיכת הפרקליטות, הרשות לשיקום האסיר והוועדה למניעת אלימות במשפחה.

דלאל דאוד
דלאל דאודצילום: מטה המאבק לשחרור דלאל דאוד

"התרשמנו מכוחותיה הפנימיים של האסירה ומן התובנות והלקחים שהפיקה במהלך תקופת מאסרה", נכתב בהחלטה, שקבעה כי השחרור לא יסכן את שלום הציבור. "התרשמנו שחל באסירה אותו שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיה ומבחינת מוכנותה להשתלב בחברה ולתרום לה".

דאוד עצמה אמרה בפני הוועדה הבוקר: "אני מאוד מתרגשת, ויש לי גם משא מאד גדול לטפל בילדיי ובמשפחה שלי. אני עשיתי טיפול גדול בכלא, ואני רוצה גם להודות לשיקום, אם לא היה לי את הטיפול והכלים שלקחתי בכלא, לא הייתי עומדת היום פה". לדבריה, "החלום שלי להעביר מסר לנשים שלא יגיעו למצב שאני הגעתי אליו".

דאוד הורשעה בשנת 2002 ברצח בעלה עלי, שהתעלל בה באופן שיטתי. השניים היו נשואים במשך כחמש שנים, שבהן התלוננה דאוד במשטרה 26 פעמים על אלימות מצדו, אולם רוב התלונות נסגרו מחוסר עניין לציבור. היא נדונה למאסר עולם, שנקצב בהמשך ל-24 שנות מאסר. משפחת בעלה התנגדה לשחרורה המוקדם.

תוכנית השיקום שנבנתה לדאוד על ידי הרשות לשיקום האסיר תימשך חמש שנים. היא תשהה בהוסטל של הרשות לנשים במשך שנתיים, לאחר מכן תגור שנה בדיור בקהילה, ותלווה על ידי הרשות במשך שנתיים נוספות. כמו כן, ייאסר עליה לצאת מהארץ עד 2026. כחלק מתנאי השחרור, נאסר עליה להיכנס לתחומי היישוב אבו סנאן שבו מתגוררת משפחת בעלה.

בדיון היום הסבירה הפרקליטות כי שינתה את עמדתה והיא תומכת בשחרור מוקדם נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה. בנוסף, נמסר בהודעת הפרקליטות, נשקלה עמדתה של הוועדה למניעת אלימות במשפחה ונכתב כי "הוועדה, אשר התנגדה לשחרורה המוקדם של האסירה בדיון הקודם, שינתה את דעתה מן הקצה אל הקצה, לאור הליך טיפולי ושיקומי שהאסירה עוברת בבית הסוהר שבגינו, בין היתר, נקבע שמסוכנות האסירה נמוכה". עוד נמסר שהפרקליטות תומכת בשחרור כיוון שיש תוכנית טיפול למשך חמש שנים מיום השחרור, וכן מתוך "התחשבות באינטרס הציבורי של שיקום ומתן הזדמנות למי שריצתה את עונשה ועמדה בכל הפרמטרים הקבועים בחוק". 

אנשי הרווחה של שב"ס התנגדו לשחרור המוקדם, וסברו שדאוד צריכה להמשיך את הליכי השיקום בכלא ולהשתלב במסלול שיקום פרטני. עם זאת, בשב"ס לא אפשרו לדאוד להשתלב במסלול שיקומי פרטני, כיוון שמסלול זה דורש שלחופשות האסיר לא יהיו תנאים מגבילים, ואילו לגבי דאוד נקבע כי תשהה במעצר בית במהלך חופשותיה. 

עוד צוין בהחלטה כי אבחון פסיכו-דיאגנוסטי שנעשה לאסירה בחודש ספטמבר 2018 העריך את מסוכנותה של האסירה לאלימות עתידית כבינונית וסבר כי נדרשת "העמקה בתובנות ובגיבוש אסטרטגיות התמודדות מתאימות".

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מסרה כי "הלחץ הציבורי עבד, סוף סוף הצדק נעשה". לדבריה, "כמו דלאל, יושבות עכשיו במאסר שלוש נשים שסבלו מהתעללות ואלימות רצחנית, שגופן וחייהן הופקרו, עד שלא נותרה להן ברירה אלא להגן על עצמן: סימונה מורי, אריקה פרישקין ונסרין מסראווה. אנחנו נוסיף להשמיע את קולנו עד שכולן יהיו חופשיות". עו"ד ספיר סלוצקר עמרן, ממובילות המאבק לשחרור דלאל, אמרה כי היא היתה צריכה להשתחרר מזמן. "סוף סוף היא תזכה להגשים את חלומותיה: לחזור להיות אמא לילדים שלה, ולעזור לנשים אחרות להיחלץ ממעגל האלימות הרצחנית".

פעילה פמינסטית בחברה הערבית ומייסדת "נעם- נשים ערביות במרכז", סמאח סלאימה, מסרה: "כל אחת מאיתנו עלולה להיקלע למצב של מאבק על החיים, לבד מול כל העולם. המצב לא השתנה כל כך היום, כאשר אנחנו יודעים ש-70% מהנרצחות התלוננו וביקשו עזרה. הנשים יותר מודעות למצב, יותר פונות לסיוע, ורשויות המדינה עדיין נמצאים באותו מקום, שה'בעל' יכול לעשות מה שבא לו באשתו כאילו קנה אותה, ועלינו פשוט לקבל את זה כנתון מהשמיים. גם ב-2019 עדיין יש גורמי אכיפת חוק שחושבים כך והגיע הזמן לשלב ידיים בכל זירה אפשרית".

ח"כ מיכל רוזין (מרצ) מסרה כי השחרור הוא עשיית צדק ותיקון עיוות היסטורי. "התיקון לחוק שהוספתי בסוף הכנסת ה-20 על הפחתת הענישה במקרים כאלה היא רק ההתחלה. אמשיך לפעול להכרה בתסמונת 'האשה המוכה' גם בחוק ולחיזוק ההגנה על נשים נפגעות אלימות", אמרה. עו"ס תמר דהאן, חוקרת ופעילה חברתית למען נשים נפגעות אלימות שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, מסרה: "בכלא נוה תרצה ישנן עוד שלוש נשים שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, אנחנו נשחרר אחת אחת, ונלחם לשינוי החוק כך שמקרים מעין אלו ייחשבו הגנה עצמית".

במאי 2017 הורה הנשיא ראובן ריבלין להקדים את מועד כינוס ועדת השחרורים של דאוד, מתוך הערכה שהיא תשוחרר מהכלא. חרף זאת, ביולי 2017 דחתה ועדת השחרורים את מועד הדיון בעניינה למאי 2018 בטענה שהיא צריכה להשתלב בשיקום פרטני כתנאי לשחרורה. בדיון ב-2018 נדחתה הבקשה כיוון שדאוד לא השתתפה בשיקום הפרטני.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ