סולימאן אל-עביד, שהורשע ברצח חנית קיקוס, שוחרר בתום 27 שנות מאסר

אל-עביד הודה שאנס ורצח את קיקוס בת ה-17, ומאוחר יותר חזר בו ומאז דבק בחפותו. גם בני משפחתה של קיקוס ומשפטנים בכירים טענו לאורך השנים כי הוא אינו הרוצח, וב-2009 קוצר עונשו בשש שנים

אלמוג בן זכרי
אלמוג בן זכרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אל-עביד מחוץ לכלא מעשיהו, היום
אל-עביד מחוץ לכלא מעשיהו, היוםצילום: תומר אפלבאום

סולימאן אל-עביד, שהורשע ברצח ובאונס הנערה חנית קיקוס ב-1993, שוחרר היום (רביעי) מבית הכלא מעשיהו לאחר שריצה 27 שנות מאסר. הרשעתו של אל-עביד עוררה במשך השנים סימני שאלה רבים ואנשי משפט בכירים כמו שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן ושופטת העליון לשעבר דליה דורנר - ואף משפחתה של קיקוס - טענו לאורך השנים כי אינו האחראי לרצח. אל-עביד טען לכל אורך מאסרו כי אינו הרוצח והוא לא השתתף בתוכניות טיפול או שיקום - ולכן נדחו בקשותיו לשחרור מוקדם. ב-2009 קיצר הנשיא דאז שמעון פרס את עונשו מ-33 שנות מאסר ל-27 בהמלצת פרידמן, שהיה אז שר המשפטים.

בנו של אל-עביד, עלא אמר היום: "מבין את משפחת קיקוס ומקווה בשבילם שיגיעו לאמת, כי אבא שלי לא עשה את זה. 27 שנים, מאז שהייתי בן 14, אבא שלי היה בכלא. זו התרגשות גדולה עבורי היום הזה, לקבל את אבא בחזרה".

עקבותיה של קיקוס, נערה בת 17 מאופקים, נעלמו ב-10 ביוני 1993. היא נצפתה בחיים בפעם האחרונה בתחנת טרמפים בכניסה לעיר, עת היתה בדרכה למסיבת יום הולדת של חברה בבאר שבע. אל-עביד, בן 44 שהתגורר אז ברהט עם אשתו וילדיו, עבד ביום מותה של קיקוס כנהג שופל במטמנת האשפה "דודאים", בסמוך לכביש המחבר בין אופקים לבאר שבע. לפי כמה חוות דעת שהוגשו בעניינו, אל-עביד סובל מפיגור שכלי.

תמונתה של קיקוס בבית הוריה, רפי ודולי, בראשון לציון, ב-2008צילום: ניר כפרי

המשטרה עצרה את אל-עביד כשמונה ימים לאחר היעלמותה של קיקוס, בעקבות עדות של נהג משאית אשפה שסיפר כי ראה את בן ה-44 במטמנה בליל ההיעלמות, יושב לבדו במכונית. לדברי הנהג, אל-עביד טען בפניו כי הוא מחכה במכוניתו מפני ששומר אתר הפסולת, מוחמד בחרי שחאדה - שבמהלך חלק מהחקירה היה החשוד המרכזי - מקיים יחסי מין עם בחורה בצריף השומר והוא לא רוצה להפריע לו.

שחאדה ואל-עביד הכחישו בחקירותיהם את מעורבותם בהיעלמות הנערה. לאחר מכן, הכניסה המשטרה לתאו של אל-עביד מדובב, איש שב"כ שניסה במשך כמה ימים לרכוש את אמונו. אל-עביד הכחיש תחילה גם בפני המדובב כי הוא מעורב ברצח, אולם ב-23 ביוני התוודה כי אסף בחורה במכוניתו, אנס ורצח אותה והשליך את גופתה מכלי הרכב. בחקירה שנערכה לאל-עביד מיד לאחר הודאתו, הוא שוב הודה שאסף את קיקוס בצומת גילת (מרחק כארבעה קילומטרים מתחנת הטרמפים בה היא המתינה), אנס, היכה וחנק אותה והשליך את גופתה בסמוך למחנה הצבאי "שדה תימן".

חקירה זו, על אף מרכזיותה, היתה היחידה שלא הוקלטה על ידי המשטרה - עובדה שהעלתה ספקות רבים לגבי הפרשה בהמשך. באותו היום התוודה אל-עביד פעם נוספת, ביצע שחזור של הרצח ולקח את החוקרים אל גשרון שבו לדבריו השליך את גופתה של קיקוס. ואולם, חיפושים נרחבים אחריה העלו חרס. חמישה ימים לאחר הודאתו, לאחר שאל-עביד קיים פגישה עם סנגור בתאו, הוא חזר בו מהודאתו ומסר לחוקריו כי שיקר בדבריו על איסוף קיקוס, האונס והרצח. לימים יטען אל-עביד בראיון בטלוויזיה כי חוקריו התעללו בו מינית בנגיעה באיבריו המוצנעים.

אל-עביד, ארכיוןצילום: ראובן קסטרו / וואל

על אף שגופתה של קיקוס לא נמצאה ושפרט להודאתו של אל-עביד לא היו נגדו ראיות נוספות, שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיעו אותו ברצח. שופטי הרוב, גלעד גלעדי וצבי סגל, נימקו את החלטתם בין היתר בהתנהלותו המוזרה של אל-עביד, שהגיע למטמנה מוקדם מהרגלו ביום בו נעלמה קיקוס. השופטים קיבלו את עמדת המדינה כי גופתה של הנערה מצויה באתר המטמנה, אך בגלל כמויות האשפה העצומות לא ניתן למצוא אותה. שופט המיעוט ניל הנדל, לימים שופט בית המשפט העליון, סבר כי יש לזכות את אל-עביד מחמת הספק לאור אי-התאמות רבות בין הודאתו לחומר הראיות.

אל-עביד ערער נגד הרשעתו לבית המשפט העליון, אולם ב-11 ליוני 1995 - בטרם החל הדיון בערעור - מצאו פועלים שעבדו באזור "נאות חצרים" שליד באר שבע שרידי שלד בבור שכוסה במכסה בטון. בדיקות מקיפות שנערכו בחו"ל מצאו כי מדובר בעצמותיה של קיקוס. על השלד נמצאו חולצה וחזיה, אולם בבור לא נמצאו הנעליים, המכנסיים והתחתונים של הנערה. עקב מציאת השלד, באתר שונה ומרוחק מהמקום שבו אמר אל-עביד שהשליך את הגופה, בוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי והדיון הוחזר אליו לדיון חדש, באותו הרכב שופטים.

פרידמן, ב-2013צילום: אוליבייה פיטוסי

על אף הממצאים החדשים, אל-עביד הורשע שוב ברוב של שני שופטים. הנדל שוב היה שופט המיעוט והפעם סבר כי יש לזכות אל אל-עביד זיכוי מלא. ב-1996 בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של אל-עביד ביחס לרצח, אך דחה אותו ביחס לאונס וגזר עליו 12 שנות מאסר. בדיון נוסף בתיק ב-1997, בהרכב של תשעה שופטים, הוא הורשע באונס וברצח ונגזר עליו מאסר עולם. שני שופטים בהרכב זיכו אותו ואחד סבר שיש להרשיעו באונס בלבד.

ב-2009 קיצר פרס את עונשו של אל-עביד, מ-33 שנים ל-27. ההחלטה התקבלה בהמלצת פרידמן, שהתבססה על נסיבותיו האישיות של אל-עביד ועל כך ש"במקרה זה נתגלעו בכל ההתדיינויות המשפטיות בערכאות השונות חילוקי דעות קוטביים בין השופטים, במידה המותירה תחושת חוסר נוחות".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ